1. כשרנה מולנסטיין הגיע למכבי חיפה הוא היה בהלם. הוא היה בהלם בעיקר מהרמה הטכנית הירודה של השחקנים בסגל. "זו קבוצה גדולה בישראל? זו הקבוצה הכי גדולה?" תהה. הוא בעיקר היה בשוק מחוסר התנועה ללא כדור והטכניקה הירודה בדברים הפשוטים. עצירת כדור, מסירה. הוא השווה את הרמה לרמת הכדורגל בקטאר - שם אימן בעברו. הוא לא ההולנדי הראשון שהיה בשוק מהרמה הטכנית הנמוכה של השחקנים. גם טון קאנן, שהגיע בתחילת שנות ה-2000 לישראל, העביד את השחקנים בתרגילי פאסים פשוטים כדי שיחדדו את הבסיס. כמובן שהתעצבנו עליו וירדו עליו והתלוננו שהוא "בא ללמד אותנו כדורגל". גם על מולנסטיין חלק מהשחקנים התעצבנו. אבל מה רנה יודע בכלל, אה? הוא בסך הכול עבד במנצ'סטר יונייטד עם השחקנים הטובים בעולם והיה חלק חשוב מהפיכתו של כריסטיאנו רונלדו למה שהוא.
2. טור כריסטיאן קרלסן היה מודע לכל הבעיות הללו בסגל. הוא רצה שחקנים שינועו הרבה בלי כדור, שישחקו בנגיעה. שינועו כקבוצה בצורה חכמה. חלק מהשחקנים הוא אכן רכש או דחף לרכישתם - אפילו במחיר מופקע. זה קרה כבר בהתחלה ומאז התחילו להרעיל עליו. עיתונאים ומקורבים, שחקנים לשעבר וכו'. מה שנקרא - ברגיל. את השחקנים הישראלים הוא כבר לא רכש בעצמו - קיבלו עבורו את ההחלטות. שחקנים שלא הוא רצה, שלא התאימו לכדורגל שהוא רצה - כדורגל טוב. אבל מה הוא יודע, אה? בסך הכול בנה את מונאקו, עבד כסקאוט ראשי בלברקוזן והאנובר. ברגע שלוזון מונה, בניגוד לדעתו, לא היתה לו אפשרות אחרת מלבד לעזוב. "מנהל ספורטיבי ומאמן צריכים לעבוד יחד", אמר קרלסן בראיון ל-TV2, ערוץ טלוויזיה נורבגי. "הייתה לי כימיה נהדרת עם רנה. חלקנו רעיונות דומים בנוגע לכדורגל, וידענו איזה שחקנים מכבי חיפה צריכה כדי לצאת מהסיטואציה שבה מצאנו את עצמנו. מולנסטיין הוחלף במאמן ישראלי, שאותו לא ממש הכרתי היטב, ובסופו של דבר מתברר כי הוא פועל ומתנהל לפי עקרונות שהם שונים לחלוטין ממה שראיתי בעבר, אז ברור שהסיטואציה כבר לא אידיאלית עבורי”.
3. גם רנה וגם קרלסן עשו טעויות - זה בטוח. והטעות הגדולה ביותר שלהם? הם נתנו ללחץ להשפיע עליהם. להכתיב להם התנהגות. שניהם התנהלו בלחץ אדיר. ואחרי הפסדים הלחץ הזה הגיע לכולם במועדון - לשחקנים, לעובדים, לכולם. אבל זו לא רק אשמתם. המערכת פשוט לא שמרה עליהם. לא בודדה אותם, לא נתנה להם ביטחון והקריסה היתה מהירה. יותר גרוע, התקשורת השפיעה ישירות על קבלת ההחלטות לגביהם והשחקנים. שניהם, אגב, מדברים על כך שמעולם לא נתקלו בסוג של תקשורת כזו.
4. בראיון לערוץ TV2, קרלסן יותר מרומז על תפקיד התקשורת במועדון החיפאי. "התקשורת בישראל פועלת לפי הרעיון של נבואה שמגשימה את עצמה. אם שחקן הוא לא הצלחה גדולה תוך חודשיים, אז הוא נחשב לפלופ ויוחלף כבר בחלון ההעברות הקרוב. גם אם המועדון מאמין בשחקן, התקשורת שמה כל כך לחץ לא ריאלי עליו מהרגע הראשון וכל השליליות הזו פוגעת לו בביטחון ומונעת ממנו לממש את הפוטנציאל האמיתי שלו. אין שום הבנה בנוגע לזמן שלוקח לשחקן זר להתאקלם ולהתרגל לכדורגל הישראלי ולסגנון החיים בישראל. גם ישראלים שבאים ממועדונים אחרים צריכים זמן התרגלות למועדון הכי גדול במדינה. זה מוביל לחילופי שחקנים בלתי נגמרים וכמובן שגם הסוכנים תורמים לזה ומפנים כך מקום לשחקנים שלהם. זה פוגם בניסיון לבסס סגל מגובש, שיכול להתפתח ביחד במשך כמה חודשים".
או איך סיכם יוני הללי? "רוני לוי פוטר, אבל אם הוא לא היה מפוטר הוא היה מתפטר. עכשיו צריך לפעול נגד הנורווגי כי הוא זה שהכשיל את לוי..."
5. אחד מהדברים שכל מנהל כדורגל רוצה בקבוצה שלו - זה עמוד שדרה חזק. שחקנים בעלי אישיות של מנהיגים שמחזיקים את האזור שלהם במגרש. הקונספט הזה מוכר מאוד בכדורגל האירופי. צריך שוער שהוא אישיות, צריך בלם עם אישיות, צריך קשר הגנתי עם אישיות, צריך שחקן התקפי שאפשר לסמוך עליו לתת מספרים ולדחוף מקדימה. חוט שדרה - עדיף משחקנים מקומיים/שחקני בית. למכבי חיפה יש אולי שחקן אחד שמתאים להיות חוליה כזו - דקל קינן. כל השאר? לא מתאימים או צעירים מדי.
6. רבים במכבי חיפה - עובדים ואוהדים - חשבו ש"מנהל מקצועי" זה שם קוד להצלחה. שלושה חודשים אחרי שיעקב שחר אמר שאין צורך במנהל מקצועי ("מנהל מקצועי זה תואר שלא תמיד מצליח", אמר בראיון לוואלה. "תן לי את המנג'ר הטוב בעולם עם תקציב של קבוצת תחתית. מה הוא יעשה? הכול זה עניין של תקציב") הוא הביא את קרלסן כ"יועץ מקצועי". האמת היא שקרלסן לא הגיע כמנהל מקצועי. והוא לא קיבל מנדט שאפילו מתקרב לזה שקיבל ג'ורדי קרויף במכבי תל אביב. והוא מבהיר זאת באותו ראיון: "אני המנהל המקצועי הראשון בתולדות המועדון ולא תמיד היה ברור מי אחראי לכל דבר אצלנו. הגבולות לא היו ברורים ולא הובהר בדיוק מי דואג למה. אין בישראל את אותו מבנה ואת החשיבה לטווח ארוך שלהם הייתי רגיל מרוב המדינות האירופיות שבהן עבדתי בעבר". "הלוואי והיה דמות כמו קרויף במועדון" אמר אחד מהשחקנים של מכבי חיפה לשעבר. "אנחנו מדברים עם השחקנים של מכבי תל אביב ומבינים עד כמה זה חשוב שיש דמות כזו במועדון".
7. במכבי חיפה אין מערכת מקצועית ברמה שאפילו מדגדגת את מכבי תל אביב או הפועל באר שבע. זה מתחיל בכושר. לאחרונה דווח שיעקב שחר החליט על מאמן כושר חדש. ערן שאדו, מאמן הכושר של עירוני קריית שמונה. עכשיו, ייתכן שהוא איש מקצוע נהדר, אבל למה שחר ממנה אותו? זה תפקיד של מנהל מקצועי. והאם הוא טוב יותר ממאמני הכושר של מכבי תל אביב? (לא, למכבי תל אביב יש מאמן כושר יותר טוב במחלקת הנוער) והאם הוא יכול לעבוד עם המאמן הראשי, מי שזה לא יהיה, באמונה עיוורת כמו שברק בכר עובד עם שני מאמני הכושר שלו? (גם לא. ורמת הביטחון שצריכה להיות בין מאמן כושר למאמן היא רמת ביטחון של אנשים שעובדים יחד כבר שנים). כמו כן, מאמן כושר חייב להיות חלק ממערך כושר. מתפיסה של כושר במועדון. במועדונים רבים "אימוני הכושר" הם אימוני כדורגל אינטנסיביים, עם הכדור. ו"השפה" הזו מדוברת בכל הקבוצות של המועדון. במחלקת הנוער של מכבי חיפה, למשל, מדברים בשפה שונה לחלוטין מאשר זו שמדברים בה בקבוצה הבוגרת. לא סתם יש לא מעט פציעות של שחקנים שמתקשים לעשות את המעבר מהנוער לקבוצה הבוגרת. על מחלקת הנוער אפשר לדבר עוד הרבה - אבל זה שווה כתבה בפני עצמה.
8. קשה לווודא את הנתון הזה ב-100%, אבל ממספר מקורות עולה שלמכבי חיפה יש את כל האינפורמציה הסטטיסטית בעולם, אבל לא בהכרח מקשיבים לה. לא בהכנות למשחק, לא בפעולות בשוק העברות השחקנים ולא בכלל. הדאטה שם כקישוט, כמשהו שצריך שיהיה ב"מועדון גדול". כאמור, לא סתם יש לא מעט פציעות שפוגעות במועדון לאורך העונה. כמו כן, בהפועל באר שבע, למשל, לצד שני מאמני כושר יש את לוקאס בורטניק, שהוא פיזיולוג יועץ פולני, שעושה ניתוחי עומק ביחד עם צוות הכושר של המועדון. מכבי חיפה פשוט לא שם מבחינת כושר או שימוש בדאטה. כאמור, רואים את זה במצבת הפצועים של הקבוצה. רואים את זה בהכנה הלקוייה של מכבי חיפה למשחקים. פשוט רואים את זה.
9. מבחינת סקאוטינג, במועדון לא ממש מאמינים בזה ועובד לשעבר אף אמר לי: "לא צריך סקאוטינג, כולם מכירים את כולם בישראל". גם אם כולם מכירים את כולם, הרי שמדובר כאן בשטות מוחלטת. סקאוט לא מגיע עם דף עם רשימת שמות, סקאוט צריך לבדוק אם שחקן מתאים לקבוצה - מבחינה מקצועית ומבחינה אישיותית. זה לא בעיה רק של מכבי חיפה, כאמור, זו בעיה של הכדורגל הישראלי. כל כך הרבה כישרונות מבוזבזים נמצאים בליגות הנמוכות. מהראן ראדי שיחק בגיל 21 בליגה א', למשל. אפשר, כמובן, לקנות מגן ימני מקרואטיה ואז לשחרר אותו - אבל אפשר גם לחפש בליגות הנמוכות מישהו שעשוי להתאים. כמו כן, לא פעם מדווחים על שחקן שמכבי חיפה פספסה בגלל שלא חתם בגלל המלצה או אי המלצה של גורם חיצוני. אפילו אם אין לו מושג בכדורגל. הנתון הנורא ביותר מבחינת מכבי חיפה, שמראה עד כמה הם מאחורה בכל מה שקשור לבחירת שחקנים בשנים האחרונות זה שיותר מ-70% מהשחקנים הזרים שהיא מביאה לא ממשיכים לעונה הבאה. וזה לא בגלל שהם נמכרים ברווח אדיר.
10. אין שום מערך מנטלי/פסיכולוגי בקבוצה. מדי פעם מגיע פסיכולוג כדי "לשוחח עם השחקנים" אבל בניגוד להפועל באר שבע, שם יש את איתן עזריה (מגן מכבי חיפה לשעבר) בתפקיד היועץ המנטלי. "פסיכולוג שמגיע מדי פעם יכול לעשות יותר נזק מאשר לא להביא פסיכולוג בכלל", אומר מישהו שמבין עניין. "להביא פסיכולוג פעם ב... יכול להקריס את כל הביטחון העצמי של השחקנים. ע"ע נבחרת ברזיל שלפני המשחק מול גרמניה הובא להם פסיכולוג אחרי ששנים לא נכנס כזה בחדר ההלבשה".
11. גיא לוזון לא מאמן טוב מספיק להיות מאמן של מכבי חיפה. סטטיסטית, היסטורית ומעשית - הוא לא מאמן שיכול להתאים לקבוצה עם שאיפות. לא שהמאמן הוא הבעיה, שמורכבת מהמון בעיות קטנות וגדולות במועדון - אבל הוא בהחלט חלק מהבעיה. ולא, מאמן חדש - זר או לא זר - לא יפתור את הבעיות.
12. מאמן שכן יכול היה לפתור הרבה בעיות למכבי חיפה היה ברק בכר. הוא לא היה רחוק מלאמן את הקבוצה שהוא אהד מגיל צעיר - מנוי והכול. אבל בסופו של דבר הוא החליט להגיע למקום שבו הוא קיבל את החופש ואת התמיכה המלאה של המועדון ונשיאת המועדון - בכל הקשור לבחירת צוות ועבודה מקצועית. במכבי חיפה הוא בחיים לא היה מקבל את הדברים שקיבל בהפועל באר שבע.
13. מכבי חיפה היא ארגון שבחלקו מנוהל היטב ובחלקו מנוהל פחות טוב. בתחום הספורטיבי זה מועדון שכושל שנה אחר שנה, כבר כמה שנים טובות, למרות שנזרקים עליו סכומים אדירים בסטנדרטים מקומיים. על פניו, זו בדיוק השיטה שסייעה ליעקב שחר להיות הבעלים הכי דומיננטי בכדורגל הישראלי בכמעט שלושה עשורים - זריקת כסף על המועדון, יותר מכל יריב. אבל הזמנים משתנים. הכסף האדיר והניהול של מיטשל גולדהאר, והכסף היציב והניהול בעל האינטלגנציה הרגשית הנדירה של אלונה ברקת - הפכו את מכבי תל אביב והפועל באר שבע לקבוצות שנמצאות בכמה ספרות מעל מכבי חיפה. האם יעקב שחר, הנשיא, מבין זאת? האם הוא מבין שמה שעבד פעם לא יכול לעבוד כיום?
צילום: אפי שריר
18 תגובות לכתיבת תגובה