אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פושט רגל ויתר על זכויות בדירה לטובת אביו; ביהמ"ש: הברחת נכסים צילום: שאטרסטוק

פושט רגל ויתר על זכויות בדירה לטובת אביו; ביהמ"ש: הברחת נכסים

4 שנים לפני פשיטת הרגל ויתר החייב על זכויות שקיבל בירושה, לטובת אביו. הנאמן בתיק טען שזו הברחת נכסים, אך החייב ואביו טענו שלא הוכיח זאת. ביהמ"ש סבר שההברחה הוכחה-גם-הוכחה

22.05.2017, 08:59 | עו"ד אלי גבריאל

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הורה באחרונה להחזיר זכויות שקיבל אב מבנו פושט הרגל בדירה בתל-אביב. השופט חגי ברנר השתכנע כי הבן ויתר על הזכויות כדי להבריח את הדירה מפני נושיו.

בנק דיסקונט פתח במאי 2016 בהליכי פשיטת רגל נגד בעל חברת ביגוד שהתמוטטה. בנובמבר 2016 הוא הוכרז רשמית כפושט רגל. 4 שנים לפני כן חתם האיש (החייב) על הסכם לחלוקת הירושה של אמו המנוחה עם אביו, שבו ויתר על זכויות שירש ממנה בדירה בתל-אביב (1/4 מהדירה). בבקשה שהגיש הנאמן על נכסי החייב לאחר פתיחת ההליכים, הוא טען כי העברת הזכויות הייתה בעצם הברחת נכסים, ויש לבטלה.

מדובר בבקשה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל המאפשר לבטל הענקה אסורה. הענקה תיחשב אסורה בשני מצבים: הראשון, אם נעשתה כשהחייב הפך לפושט רגל פחות משנתיים אחרי ההענקה. השני, אם ההענקה נעשתה בטווח של 10 שנים לפני פשיטת הרגל ובאותה תקופה החייב כבר היה מסובך כלכלית.

שני תנאים נוספים שעל הנאמן להוכיח הוא כי המקבל נטל את הנכס שלא בתום לב, כלומר – כשידע שהמעניק שרוי בחובות, וכי המעניק לא קיבל דבר בתמורה.

הנאמן טען כי במקרה הנוכחי מתקיים המצב השני. לטענתו, ב-2012, השנה שבה נחתם ההסכם עם האב, החברה של החייב כבר נקלעה לקשיים והוא החל להעביר בשיטתיות את נכסיו לבני משפחתו. כלומר, הוא לא היה בעל כושר פירעון. בנוסף, הוא טען כי החייב לא קיבל דבר תמורת הזכויות בדירה.

השופט חגי ברנר השופט חגי ברנר השופט חגי ברנר

במענה טענו החייב ואביו כי כן ניתנה תמורה עבור הזכויות – האב ויתר על אולם שהיה בבעלותו לטובת כיסוי חובות החברה של בנו. האב הוסיף כי בתקופת עריכת ההסכם הוא לא ידע שבנו – להבדיל מהחברה – מצוי בקשיים כלכליים, ולכן הוא נטל את הזכויות בתום לב. החייב עצמו חיזק את הדברים וטען כי למעשה, עד 2016 מצבו הכלכלי היה טוב.

קריסת החייב הייתה צפויה

אלא שהנאמן, שלעמדתו הצטרף גם כונס הנכסים הרשמי, הבהיר כי מאחר שהחייב היה ערב באופן אישי לחובות החברה – חובותיה נחשבים לחובותיו. הנאמן ציין כי בתקופת המדוברת צברה החברה חובות של כ-10 מיליון שקל, והחייב מימש לצורך כיסויים את כל תכניות החיסכון שלו. 

אילוסטרציה, צילום: shutterstock אילוסטרציה | צילום: shutterstock אילוסטרציה, צילום: shutterstock

עוד נטען כי הזכויות בדירה לא הועברו בתמורה למכירת האולם, שכן האולם ממילא היה משועבד לבנק כערבות לחובות החברה, כך שבכל מקרה הוא היה נמכר.

השופט ברנר הכריע בבקשה באחרונה, לטובת הנאמן. נקבע כי הוכח שלנוכח ערבותו האישית, החייב לא היה בעל כושר פירעון בתקופה שבה ויתר על זכויותיו בדירה.

השופט הוסיף כי החייב ואביו לא הצליחו להוכיח שהענקת הזכויות הייתה בתמורה ובתום לב. לסברתו, מכירת האולם לא נחשבת לתמורה מאחר שהאולם היה ממומש על-ידי הבנק בכל מקרה, גם בלי הסכמתו. עוד נקבע כי האב ידע שבנו נמצא בקשיים כלכליים ויכול היה לצפות שהוויתור על הזכויות בדירה יפחית את יכולתו לפרוע את חובותיו.

לנוכח הדברים האמורים, השופט קבע כי ההענקה בטלה והזכויות בדירה יחזרו לחייב (ומשם לקופת הנושים). אביו חויב בהוצאות משפט של 15 אלף שקל.

לפסק הדין

• הנאמן: עו"ד ישראל שפלר

• ב"כ החייב ואביו: עו"ד גיא רוזנברג

• ב"כ כונס הנכסים הרשמי: עו"ד דקלה גל -סתיו

* עו"ד אלי גבריאל עוסק בפשיטות רגל

** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

תגיות