"נטו משפחה" אינה רואה את התמונה המלאה של הכלכלה

בשבועות האחרונים נחשפנו להדים רבים סביב יוזמתו של שר האוצר, משה כחלון להעביר בחקיקה את תוכנית "נטו משפחה" והציניקנים זרקו לא אחת לחלל האוויר את המונח: "כלכלת בחירות". בעיני, התוכנית זכתה בתקשורת לצביון פוליטי ולא להתייחסות מספקת בהיבט הכלכלי. ברשימה זו ברצוני להציג זווית ראייה נוספת לבחינת התוכנית תוך מיקודה בהיבט העסקי.

על פי מתווה התכנית שכר הנטו של משקי הבית הנמנים על מעמד הביניים צפוי לעלות באופן מהותי בהתאם לאשכול הסוציו-אקונומי בו מצויה כל משפחה. מטרתה של התוכנית כשמה כן היא, הגדלת ההכנסה הפנויה של משפחות מעמד הביניים המגדלות ילדים, על ידי מספר צעדים וביניהם: הטבות למשפחות עובדות ובהן סבסוד צהרונים, תוספת של נקודות זיכוי לנשים ולגברים המגדלים ילדים עד גיל 6, הרחבת מענק העבודה והפחתת המכסים על בגדי תינוקות, הנעלה ומכשירי סלולר.

צעדים אלה הינם מהלכים ראויים וסבורני כי כחלון הוא אחד משרי האוצר היותר חברתיים שכיהנו בישראל בשנים האחרונות, כי בעוד שהאחרים רק דיברו על צמצום הפערים החברתיים הוא אכן פועל ועושה מאמצים ממשיים לצמצמם.

היוזמה הכלכלית נקראת, כאמור "נטו משפחה" והיא ממוקדת מטרה למשפחות עם ילדים צעירים מאד, המשתייכות למעמד הביניים. סבורני כי משום מה "פספסו" את כל אותן משפחות, שהן בעלות ילדים בוגרים יותר, משפחות ללא ילדים וכן רווקות ורווקים.

יתר על כן, אני מצר על העובדה שהתוכנית מהווה רק חלק אחד מתוך פאזל רחב של צעדים שנקט לאחרונה שר האוצר וביניהם: הפחתת שיעור המע"מ, הפחתת שיעור המס על אלכוהול וכו'.

התנהלות זו מעלה שוב ושוב את התהייה: מדוע שלא להתוות מראש מדיניות כלכלית בעלת אסטרטגיה יציבה וארוכת טווח, הלוקחת בחשבון את כל המגזרים באוכלוסייה?

אם ניקח לדוגמה את חוק מיסוי דירה שלישית, שבעיני, מלכתחילה אינו עוסק בבעיה האמיתית של שוק הנדל"ן שהינה הצורך בהגדלה מאסיבית של היצע הקרקעות לבנייה. גם כאן פנה האוצר לפתרון שהוא קל מיסודו של מיסוי בעלי 3 דירות ומעלה, וזאת מבלי לבדוק לעומק האם החלת החוק אכן תפתור את הבעיה הקשה אותה חווה שוק הנדל"ן בישראל.

חוק "מיסוי דירה שלישית" נמצא כעת במצב של "מוות קליני" ולטעמי טוב שכך היות ומגרעותיו עולות על מעלותיו.

באשר למגזר העסקי, שיעורי הצמיחה בשנים האחרונות בכלל ובתקופה האחרונה בפרט, אינם מרשימים וזאת בלשון המעטה. בימים האחרונים פורסמו נתוני הצמיחה במשק של הרבעון הראשון של שנת 2017 ומשיעור צמיחה של 4.7% ברבעון האחרון של שנת 2016 ירדנו לשיעור של 1.4% בלבד. הצריכה הפרטית ירדה ב- 1.6%, היבוא ירד בשיעור של כ- 9% והתוצר העסקי עלה ב- 0.6% בלבד וזאת בהשוואה ל- 5.7% ברבעון שקדם לו.

נתונים אלה אינם מנבאים טובות, שכן אחד המדדים החשובים ביותר לבחינתו של משק בריא הינו שיעורי הצמיחה שלו.

תקוותי היא כי גם קברניטי המשק מודאגים נוכח הנתונים הללו, שכן שיעור צמיחה של 1.4% הוא למעשה שיעור צמיחה שלילי אם מנטרלים את הגידול באוכלוסייה והוא עלול לדרדר את המשק לסכנה של מיתון ואבטלה, שיתוק בהשקעות וירידה ניכרת ברמת החיים של אזרחי המדינה.

במציאות שכזו הנחות במיסוי על רכישת נעליים לילדים או למכשירי סלולר וודאי שלא יתנו מזור.

יתירה מכך, בתחילתה של שנת 2016 התבשרנו כי הממשלה אישרה את הצעתם של ראש הממשלה ושר האוצר להקלה על עסקים קטנים וחברות Middle Marketבאמצעות התווית דרכים שיפחיתו את הביורוקרטיה ויאפשרו מרווח פעולה נוח יותר כגון: הקלות בתשלומי אגרות, הקלות בהעסקת עובדים, קיצור תהליכי תכנון ובנייה, סיוע בהטמעת תהליכים רגולטוריים ועוד. מאז עברה למעלה משנה ואינני חש כי בשטח חל שינוי ולו הקטן ביותר, המשפר את מצבם של העסקים בישראל.

כידוע עסקים קטנים ועסקי ה-Middle Market מהווים 99% מהמגזר העסקי והם מצויים כל העת במאבק בלתי פוסק ובמלחמת הישרדות יומיומית.

מהכרות קרובה עם גופים עסקיים אותם אני מלווה, אני שומע וחש כי הם מרגישים "שקופים" היות שהמדינה אינה קשובה לצרכיהם העסקיים  הפיננסיים והניהוליים.

העובדה כי לסקטור של חברות ה- Middle Market אין לובי חזק כשם שיש לקבוצות לחץ אחרות באוכלוסייה לא רק שאינה מהווה סיבה מוצדקת להתעלם מהם, אלא שהיא מהווה טעות פטאלית.

אנו נחשפים לאחרונה למידע כי הנשיא טראמפ מנסה לקדם את רפורמת המס בארה"ב ולהפחית את שיעור מס החברות ל-15% ברור שתהיה לכך השפעה קשה ביותר על המשק הישראלי ובייחוד על ענף ההייטק בישראל, המורכב ברובו מחברות המנהלות פעילות גלובלית, שכן הן יעדיפו להעתיק את פעילותן העסקית לארה"ב.

לצערי חסרה יוזמה רחבה ברמת המאקרו אותה אמור להוביל שר האוצר שתוביל לטיפוחו וצמיחתו של המגזר העסקיות עודד את הגדלת ההשקעות בישראל.

על מנת ליצור צמיחה ברת קיימא חובה על קברניטיה משקל לייצר סביבה עסקית בריאה ואטרקטיבית הן לחברות ישראליות והן לחברות זרות. ניתן לעשות זאת באמצעות שמירה על שיעורי מס אטרקטיביים, הקטנה מאסיבית של נטל הביורוקרטיה, הגברת כושר התחרות ומתן תמריצים בדמותם של מענקים כמו התרת פחת מואץ לעסקים ועוד.

הגיעה העת לבחון את הכלכלה הישראלית ותחלואיה בראייה הלוקחת בחשבון את כל המגזרים ועל בסיס זה לגבש תכנית אסטרטגית רחבה ולקדם רפורמות שיספקו מענה לכל המגזרים באוכלוסייה ולא בשיטה של טלאי על טלאי.

רו"ח ראובן שיף הינו שותף מנהל בפירמת RSM שיף הזנפרץ ושות' רואי חשבון ונשיא לשכת רו"ח לשעבר.