שחיתות? יש לאשר בכל מקרה את עסקת הצוללות

אם בעבר עלה ספק לגבי הצורך בעוד שלוש צוללות הרי לאחרונה דווח כי המועצה לביטחון לאומי ומערכת הביטחון תומכים בעסקת הצוללות עם גרמניה ומעריכים כי היא חיונית לביטחונה של ישראל. נאמנה עלי גם טענתו של ראש הממשלה בדבר חיוניותן של מערכות הנשק הללו להבטחת קיומה של המדינה. מכאן נובעת הדאגה להבטחת עסקת הצוללות וסילוק סימן השאלה לגבי קיומה.

הסעיף בטיוטת מזכר ההבנות לרכישת הצוללות שלפיו העסקה תבוטל אם תתגלה שחיתות בחקירת המשטרה בתיק 3000 מאיים על העסקה כולה. אין זה מתקבל על הדעת כי עסקה של רכש ביטחוני אסטרטגי החיוני לביטחונה של ישראל תהיה שבויה לשבט ולחסד בתוצאות חקירה משטרתית.

הדרך למנוע את האיום על העסקה, איננה הפעלת לחץ על גורמי אכיפת החוק שלא יאששו את החשד הקיים בנושא, פן עול ביטול הרכישה ייפול על כתפיהם. ראשית, זה כלל לא בטוח שדי יהיה בכך לקיום העסקה ושנית, הדבר פסול ערכית. דרך הפעולה הנכונה היא להקדים ולפעול להסרת כל חשד בשחיתות, באמצעות צעדים יזומים מראש.

במונחי האמנות הבינלאומיות והפסיקות המשפטיות בעולם, תופעת השחיתות בענייני רכש בטחוני רווחת בדרך כלל באמצעותם של מתווכים, גורמי ביניים ומקורבים לשלטון שגוזרים עמלות וכדומה. אשר על כן, בעקבות הטענות שהופיעו בעיתונות על מעורבות מתווכים ואף מקורבים לשלטון בעסקת הצוללות שעל הפרק, דרך המלך לנקות את השולחן ולסלק כל סיכון למציאת שחיתות היא לפעול לאלתר להוצאת מתווכים ומקורבים מעסקאות אלה.  

בנימין נתניהו בצוללת החדשה אחי רהב | צילום: קובי גדעון לע"מ

עסקאות אלה הן בעצם בין הממשלות, כפי שקבע שר הביטחון לשעבר משה ארנס לגבי שתי הצוללות הראשונות שישראל קיבלה מגרמניה ללא תשלום "לא היה כל צורך במתווכים, בסוכנים או בעמלות. המגעים התנהלו בין שתי הממשלות. כלל לא ברור, כיצד נכנסו לסיפור הזה סוכנים מישראל שהחלו לגבות עמלות ושכר טרחה". לכן מתבקש וראוי כי ראש הממשלה, הנושא על כתפיו את דאגת החימוש האסטרטגי החיוני למדינה, ינקוט בפעילות מנהלית להוצאת המתווכים, המקורבים ואולי אף עובדי מדינה שגזרו עמלות. או אז יוכל ראש הממשלה לבשר לקנצלרית אנגלה מרקל שהשולחן נוקה מכל חשד שעלול להצטייר ועתה ניתן להבטיח את מימוש עסקת הצוללות. ניתן למשל לדרוש ממקבלי העמלות להשיבן ולא ברור מדוע זה לא נעשה עד היום.

עד כאן המהלך המידי ההכרחי. אך יש עוד לדעת על אספקט היסטורי הקשור לנושא. בכל הרגישות הראויה ומתוך דאגה ליחסינו עם גרמניה החשובים לנו מאוד, ניתן להזכיר כי גרמניה טרם פרעה את החוב שהיא חבה לישראל על חלקה של מזרח גרמניה בהסכם השילומים משנת 1952. ומאחר שתשלומים אלה ממילא היו אמורים להיות מוענקים לתעשייה הגרמנית כסובסידיה, זהו ההקשר בעטיו ניתן היה לעגן את כלי השייט המדוברים. מדובר בסכום של כ-400 מיליון דולר של 1952 המוערכים כיום ב-17 מיליארד דולר. סכום זה יכסה בקלות את עסקת הצוללות והיתרה תוכל לשמש לעסקות בעתיד או לצרכים אחרים.

לא ברור מדוע לא דרשה ישראל את עסקת הצוללות כמענק גרמני מלא מלכתחילה? הרי גרמניה הייתה אמורה להעביר את החלק החסר של מזרח גרמניה בהסכם השילומים מיד עם אחוד שתי הגרמניות בשנת 1989. הכספים הללו יכלו אולי גם לשמש לטובתם של ניצולי שואה ולפרויקטים אחרים בתחום החברתי המשווע לכספים כאלה. הכספים הללו היו אולי מאפשרים לניצולי שואה נזקקים רבים שבינתיים הלכו לעולמם לסיים את חייהם בכבוד הראוי להם.

כמובן שאם מערב גרמניה הייתה משלמת בהסכם השילומים בשנת 1952 את חלקה של מזרח גרמניה, פניה של ישראל היו נראים אחרת גם אז וגם כיום. אין סיבה לוותר על כספים אלה כיום ובמקומם לשלם הלוואות עבור הצוללות וכלי שייט אחרים במיליארדים של שקלים. העול בשל עסקת הצוללות המיועד ליפול על כתפי משלם המסים הישראלי נאמד במיליארד יורו ובנוסף יותר ממיליארד שקל על ארבע הספינות לשמירה על אסדות הגז, ביחד יותר מ-5 מיליארד שקל.

מאחר שעסקאות כלי השייט עדיין לא נחתמו, מאחר שממשלת גרמניה מעוניינת מאוד בעסקאות אלה שיבטיחו את העסקתם של אלפי עובדים של המספנות שלה למשך שנים ארוכות, ולפני הבחירות שיערכו בגרמניה בספטמבר, יהיה חבל שלא לדון בחלופות המוצעות ולנצל לטובתנו את הקונסטלציה הפוליטית שנוצרה.

ד"ר אהרון מור הוא מומחה להשבת רכוש יהודי, כלכלן, לשעבר מנהל תחום באגף לקשרים בינלאומיים במשרד האוצר