צילום: אי פי איי
עסק משפחתי לאומי
ההפסדים הרבים של יובנטוס בגמרי גביע האלופות היו בעבר מקור לחגיגות ברחבי איטליה, אבל לאחרונה גם אוהדי היריבות הבינו שכבוד הכדורגל האיטלקי כולו תלוי בקבוצה של משפחת אניילי
בנובמבר 1897 חבורה של תלמידים מבית ספר מאסימו ד'אזגילו, שממוקם במרכז טורינו, נפגשו כדי להקים עמותה שתנהל מועדון ספורט. בית הספר הזה נקרא על שם אחד מהפוליטיקאים האיטלקים החשובים במאה ה־19 ולמדו בו כמה דמויות חשובות לאורך השנים — בהן ג'יאני אניילי, הבעלים של פיאט, ופרימו לוי, הסופר היהודי ניצול השואה. בית הספר מפורסם באיטליה ובעולם כולו בגלל מועדון הספורט יובנטוס (בלטינית "נעורים" שחבורת התלמידים הקימה).
קראו עוד בכלכליסט
ב־1905 המועדון הזה כבר זכה באליפות איטליה הראשונה שלו ומאז השתלט על הכדורגל האיטלקי. העשור האחרון, שקדמה לו הורדה לליגת המשנה בעקבות שערוריית מכירת משחקים, הוא העשור הטוב בהיסטוריה של יובנטוס מבחינה מקצועית ומבחינה כלכלית. זכייה באליפות אירופה, תואר שחמק ליובה פעמים רבות לאורך השנים, עשויה להוביל לעשור נוסף של דומיננטיות מוחלטת, כלכלית וספורטיבית.
כדי להבין את הדומיננטיות הזאת צריך לחזור לתחילת המאה ה־20 ולתופעה האנגלית המתפשטת באיטליה — כדורגל, או calcio בשפה המקומית. החיבור בין אנשי עסקים איטלקים לכדורגל איטלקי הוא כמעט מיידי. אחד מהמקימים של מילאן הוא פיירו פירלי, ההוא מהצמיגים, שכתעשיין מילאנזי גם היה מהאחראים לבניית אצטדיון סן סירו; סאנטורה ברולטי, בעליהן של חברות רבות במילאנו, היה נשיא אינטר מילאן; ומשפחת אניילי, הבעלים של פיאט, אחת מהחברות הגדולות ביותר באיטליה, היא הבעלים של יובנטוס מאז 1923.
פיאט הוקמה בטורינו על ידי קבוצת משקיעים איטלקים שנתיים לאחר יובנטוס. בסוף מלחמת העולם הראשונה היא הפכה לאחת החברות הגדולות ביותר באיטליה וייצרה 90% מהמכוניות במדינה. משפחת אניילי שלטה ב־70% מהחברה בתקופה זו. ב־1923 אדוארדו אניילי — אחד מבניו של ג'ובאני אניילי, מה משקיעים הראשונים בפיאט — השתלט על יובנטוס, ועד 1935 הוביל את הקבוצה לכמה תארים והצלחות. מאז משפחת אניילי קשורה בדמה למועדון. אדוארדו היה לוקח את בנו ג'יאני לכל המשחקים והוא היה הרוח החיה של המועדון עד מותו ב־2003.
קווים מקבילים וקשורים
יש קווים מקבילים רבים בין הצמיחה של פיאט לאחר מלחמת העולם השנייה לצמיחה של הכלכלה האיטלקית ולהפיכתה של יובנטוס לקבוצה הדומיננטית ביותר בכדורגל האיטלקי.
לפי הסקרים האחרונים, כ־50% מהאיטלקים הם אוהדי כדורגל, 35% מהם של יובנטוס — הרבה יותר מאוהדי כל קבוצה אחרת. 17% אוהדים את אינטר, 14% את מילאן, 10% את נאפולי ורק 7% את רומא. מדובר בכ־12 מיליון אוהדי יובה באיטליה, שמעניקים לה יתרון כלכלי אדיר בזירה המקומית. באופן טבעי יובנטוס היא גם הקבוצה השנואה ביותר באיטליה — 43% מהאוהדים שונאים אותה יותר מכל קבוצה אחרת, אבל בניגוד לקבוצות האחרות, ליובנטוס יש יתרון דמוגרפי נוסף: יש לה אוהדים מכל מחוז באיטליה, שכבר שנים מעבירים את האהדה שלהם לדור הבא.
תופעה זו החלה בשנות החמישים והשישים. אז האוכלוסייה של טורינו צמחה מכ־720 אלף ל־1.1 מיליון איש בגלל הגירה המונית מדרום איטליה — רבים מהם הגיעו לעבוד בפיאט, ורבים מהם, באופן טבעי, נהפכו לאוהדים של קבוצת הבית. כדי להבין עד כמה פיאט היתה משמעותית בחיי המהגרים ולכן גם יובנטוס נהפכה לכזו צריך לדעת שהמפעלים שלה חלשו על 6% משטחה של טורינו, קווי הייצור שלה היו באורך 40 ק"מ ומסעדת המפעל היתה יכולה לשרת עד 10,000 אנשים. המהגרים התמודדו עם קשיים רבים, כולל גזענות קשה מצד המקומיים, אך פיאט היתה לצדם. מלבד עבודה יציבה החברה בנתה להם בתים ולידיהם בתי ספר, שלחה אותם לחופשות משפחתיות, סיפקה להם מזון ופנסיה. בימי ראשון היא סיפקה להם בידור ותחושת שייכות בדמות יובנטוס. המועדון גם הפך את זה למנהג — לרכוש שחקנים דרומיים כגון אנטוניו קוקורדו מסרדיניה, פרנקו קאוסיו מאפוליה ופייטרו אנסטסי, "או טורקו" (האחד הכהה), כדי להלהיב את העובדים הדרומיים. במשפחת אניילי אף ציינו ש"אנשים רוצים לעבוד בפיאט כדי ללכת למשחקים של יובנטוס". אותם דרומיים העבירו את האהדה לקבוצה לערים שמהן הגיעו, וההצלחה של המועדון נהפכה לסיפור איטלקי ולא רק של טורינו. ההצלחה של נבחרות איטליה, שנבנו משחקנים רבים של יובנטוס, גם כן סייעה להפיכתה של יובה לקבוצה של המגף.
ג'יאני ואחיו אומברטו ניהלו את הקבוצה ביד רמה, כפי שהם ניהלו את פיאט, כלומר, כמו עסק שצריך לסיים עם תקציב מאוזן ולדאוג לרווחת מעבידיו. הם הלכו למשחקים, דיברו עם שחקנים, פיטרו מאמנים, הגיבו בעיתונים והשקיעו כסף ואנרגיה רבה במועדון. אומברטו היה שקול יותר וידע לעשות עסקים, ג'יאני היה הבעלים הצבעוני שמספק כותרות וכינויים לשחקנים — עד מותו.
החיבור לפיאט לא תמיד היטיב עם יובנטוס. כאשר החברה נתקלה בבעיות, יובנטוס יכלה להרשות לעצמה מבחינה ציבורית לרכוש שחקנים במחירים גבוהים מדי. והחיבור גם לא תמיד עשה טוב לפיאט, במיוחד כאשר הקבוצה התרסקה בעקבות פרשת קאלצ'יופולי מ־2006, שהובילה לירידת הליגה ההיסטוריה ושלילת שתי אליפויות.
כתם מביש
קשה לא לקשר בין מותו של ג'יאני הכריזמטי ובין התדרדרות יובנטוס. ואולם, לאחר הירידה לליגת המשנה משפחת אניילי החזירה את עצמה לתפקידים ניהולים במועדון. ג'ון אלקן, נכדו של ג'יאני (בנו של הסופר היהודי צרפתי אליין אלקן), שגדל בצרפת, בריטניה וברזיל, הביא את הידע הניהולי הרב שצבר ב־Exor, החברה־האם של המשפחה, והמהפכה הניהולית החלה. יובנטוס הלכה בכל הכוח על בניית אצטדיון משלה ומתחם עסקים ענק ששייך למועדון. המהלך העניק ליובנטוס יתרון כלכלי עצום נוסף על פני היריבות, שעדיין משחקות באצטדיונים עירוניים רעועים (יובנטוס רשמה הכנסה של 341 מיליון יורו ב-2015/16 והיריבה הקרובה ביותר אליה מבחינת פיננסית, רומא, רשמה הכנסה של 218 מיליון יורו). ב־2010 אנדראה אניילי, הנכד של אדוארדו, נכנס להנהלת יובנטוס והניהול של המשפחה התהדק. אנשי מקצוע נהדרים כגון בפה מארוטה ופאביו פאראטיצ'י הוחתמו, ולדירקטוריון הכניסו אנשי ונשות עסקים בכירים וגם את השחקן לשעבר פאבל נדבד. אין מועדון איטלקי, ואולי אפילו אירופי, שמנוהל טוב יותר מיובה.
תואר אחד שחמק מיובנטוס על בסיס קבוע, כתם מביש עבור מועדון שזכה ב־30 אליפויות פלוס, הוא גביע האלופות. תשע פעמים יובנטוס הגיעה לגמר הטורניר היוקרתי ביותר; רק ריאל מדריד (15), מילאן (11) ובאיירן מינכן (10) הגיעו יותר פעמים ממנה למשחק על הגביע עם האוזניים הגדולות. אך יובנטוס זכתה בגביע רק פעמיים. ופעם אחת (1985) לא באמת היתה יכולה לחגוג בגלל אסון הייזל, שבו נהרגו 39 אוהדי הקבוצה. הזכייה ב־1996, אחרי ניצחון בפנדלים על אייאקס, היתה אחד משלושה ניסיונות של קבוצתו של מרצ'לו ליפי לזכות בתואר הנחשק.
אוהדי הקבוצות היריבות של יובה אוהבים לדרוך על היבלת הזאת — אי־ההצלחה בגמרים. אחרי הפסד להמבורג ב־1983 משער של פליקס מגאת הופיע על קירות איטליה הגרפיטי Grazie Magath (תודה מגאת). כשהפסידה יובה לדורטמונד ב־1997 הופיעו כתובות Grazie Borussia, ושנה לאחר מכן הופיעו כתובות Grazie Real Madrid בכל מקום. עם זאת, ההפסד של יובה בגמר 2015 לברצלונה התקבל בפחות שמחה לאיד. יובנטוס היא הנציגה המוצלחת ביותר של הסריה A הדועכת מבחינה כלכלית. מ־2007/08 רק שבע קבוצות איטלקיות הופיעו ברבע גמר ליגת האלופות. יובנטוס עשתה זאת שלוש פעמים, יותר מכל קבוצה אחרת, ואחראית למרב נקודות הדירוג של הסריה A באופ"א.
"לכדורגל האיטלקי יידרש הרבה זמן לחזור לפסגת הכדורגל האירופי", אמר פאולו מאלדיני, אגדת הכדורגל של מילאן. "יש פחות כסף, האצטדיונים נוראיים ויובנטוס היא דוגמה לאיך לעשות את זה נכון, עם אצטדיון משלה, מסורת עמוקה ובנייה לטווח הארוך. אם מועדונים אחרים יעשו את מה שיובה עשתה — אז נחזור למה שהיינו. כשיש לך רעיונות וכסף — אפילו אם זה לא הכסף של ריאל מדריד וחלק מהקבוצות האחרות — אפשר להגיע מאוד רחוק".
תגובה אחת לכתיבת תגובה