אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פופ זה פה: הצגה על אנדי וורהול במוזיאון תל אביב צילום: אוראל כהן

פופ זה פה: הצגה על אנדי וורהול במוזיאון תל אביב

מעצב הבית של תיאטרון גשר מיכאל קרמנקו כתב וביים מחזה על חייו של אנדי וורהול, שיוצג במוזיאון תל אביב ויעשה שימוש גם בעבודות שעל הקירות

04.06.2017, 09:03 | מאיה נחום שחל

"בשנים האחרונות כל מקצועות התיאטרון והבמה מתחילים להתאחד, ככה זה בכל העולם. אף אחד לא שואל למה שחקן מחליט פתאום לביים, אבל כן מתפלאים כשמעצב הולך לביים. למה? אני מסתכל על הקומפוזיציה של הבמה כמו במאי", מספר מיכאל קרמנקו, מעצב הבית של תיאטרון גשר, שמחזה שעיבד וביים, "אנדי וורהול", עלה בסוף השבוע במסגרת פסטיבל גשר הבינלאומי.

ההצגה, שמספרת על חייו ויצירתו של אמן הפופ־ארט, היא פרויקט משותף של גשר עם מוזיאון תל אביב. "בשביל אנשים הוא סתם אמן פופ־ארט, אבל מסתבר שהוא כתב כמה ספרים שהם כמו וודי אלן ואוסקר וויילד ביחד. הוא חכם, עסיסי וכואב". קרמנקו כתב את המחזה על בסיס ספריו ויומניו של וורהול, וערך בו שינויים רבים כדי להתאימו לפורמט שדרשו במוזיאון. כך הפך המחזה לתנועתי וויזואלי בעיקרו, עם מעט טקסט. "זו לא הצגה על האיש אלא סוג של מבט, תחושה של וורהול. המטרה שלי היא לא שאנשים ייצאו מההצגה ויידעו את הביוגרפיה או יכירו את הציורים שלו. אני רוצה שייגעו בדבר המוזר הזה וירגישו מה שאפשר — צבעוני, מוזר, טוב שזה לא אני, או כל סוג של הרגשה".

ממכון ויצמן לתיאטרון

 

קרמנקו עלה לארץ מרוסיה לפני 22 שנה, אחרי שלמד לתואר שני בביולוגיה, ותכנן להתקבל למכון ויצמן. אבל אז חלה תפנית בעלילה, והוא החליט ללכת ללמוד עיצוב במה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב. "אני המקרה הקלאסי מהסרטים ההוליוודיים של בחור שעלה לגמרי לבד, בלי כסף ובלי לדעת איפה יישן בלילה", הוא מספר. "אחרי שנה של לימודים השותפה שלי בדירה, שהיתה מזכירה בתיאטרון גשר, הציעה לי לבוא להרוויח כמה גרושים במחלקת התאורה בתיאטרון".

קרמנקו עזב את הלימודים, החל לסדר פנסים בתיאטרון ובמשך כמה שנים היה העוזר של מעצב הבית לשעבר סשה לישיאנסקי. כשהאחרון עזב, תפס קרמנקו את מקומו והחל לעבוד בצמוד למנהל האמנותי יבגני אריה. הוא זכה בפרסים על עיצובי במה ותלבושות, בהם על "יאקיש ופופצ'ה", "העבד" ו"מומיק". במקביל החל לעבוד גם מחוץ לכותלי התיאטרון, במופע "One" של ריטה, במופע של שרית חדד בקיסריה ובפסטיגלים. בשנים האחרונות, לצד עבודתו בתיאטרון ובחו"ל, החל קרמנקו גם לביים בגשר את ההצגות "טרוריזם" ו"תל חורף".

מיכאל קרמנקו (משמאל) עם צוות השחקנים בהצגה "אנדי וורהול", צילום: אוראל כהן מיכאל קרמנקו (משמאל) עם צוות השחקנים בהצגה "אנדי וורהול" | צילום: אוראל כהן מיכאל קרמנקו (משמאל) עם צוות השחקנים בהצגה "אנדי וורהול", צילום: אוראל כהן

 

ארבעה וורהולים

 

ההצגה מתרחשת בבניין המרכזי של המוזיאון, ובמהלכה קהל של 150 איש מחולק לשלושה מסלולים. ישנם שלושה וורהולים: אלון פרידמן, לוסי דובינצ'יק וגור מיכאלי, ואחד שמחבר את כולם - סשה דמידוב - שגם ישיר את "אנדי וורהול" של דיוויד בואי. "אנחנו מייצרים דמויות שיכולות לחיות ולתקשר עם הקהל בלי טקסט כתוב. הן מגיבות והקהל יכול לשאול שאלות, יש קטעי אימפרוביזציה שישתנו מהצגה להצגה. אלה טעימות מכמה מצבים של החיים שלו, זו אישיות שנראית כמו יהלום עם המון משטחים קטנים זוהרים, ואנחנו מספרים קצת מכל דבר".

השאלה שעמדה לנגד עיניהם של קרמנקו ושחקניו לאורך כל העבודה, היא "מהי גדולתו של אנדי וורהול". "אנחנו לא מדברים על אמנות", הוא אומר. "אחרי שרואים כמה סרטים שלו, מבינים שהוא סוג של חור שחור. יש לו כריזמה מגנטית שמושכת אליו כוכבים ושורפת אותם בפיצוץ האחרון".

איך אתם משתמשים בחלל של המוזיאון פרט לחלוקה לקבוצות?

"ההצגה בנויה בהתאם לחלל של המוזיאון, ורק שם היא יכולה להתקיים כי אנחנו משתמשים ביצירות על הקיר. הסצנה שמדברת על הילדות שלו מתרחשת באולם שבו מוצגות יצירות של אימפרסיוניסטים אירופים גרמנים. אמא שלו, שהיא דמות מאוד פולנייה כנסייתית, היא ממש אחת התמונות שיש שם. הסצנה עם דיאנה ורילנד, העורכת המיתולוגית של "ווג", שהיא הפרוטוטייפ של הנשים הקשוחות שאנחנו רואים בסרטים, מתרחשת בחדר עם תמונה ענקית של גוסטב קלימט. מבחינת עיצוב זה אתגר גדול, כי התנאים במוזיאון לא מאפשרים הרבה תפאורה וכמעט אין תאורה. זה כמו לעשות פורמולה 1 בלי מכוניות".

תגיות