"פתאום דפיקה בדלת": הצגה שחיה בסרט

במת תיאטרון ועליה מרצפות ישנות, חתיכות ברזל, קרשים, חלקי בובות, ספלים וחלון מפורק. בתוך כמה רגעים כל הגרוטאות האלה יהפכו לעיר, רחוב, בית ובית קפה שבהם ישוטטו הדמויות. הכל בזכות טכניקת ה־Puppet Cinema המשלבת תיאטרון, בובנאות וקולנוע. "אנחנו יוצרים סרט בתוך הצגה, זה קולנוע עלילתי בשידור חי במסגרת הכללים של התיאטרון", מספר השחקן והבמאי צבי סהר שפיתח את השיטה. "זו לא תפאורה, אלא חלק אורגני מהמופע. אנחנו מייצרים וידיאו מהאמצעים הכי פשוטים, כמו חדר מדרגות מתריסי רפרפת או אקווריום מחלון זרוק".

בימים אלה מביים סהר בתיאטרון הקאמרי עיבוד שלו ושל שותפו ליצירה עודד ליטמן ל"פתאום דפיקה בדלת" על פי סיפורים קצרים של אתגר קרת, בהשתתפות יובל סגל, שמחה ברבירו, אסף סלומון, נטע פלוטניק, צלמים ובובנאים. הדמויות בהצגה, שתעלה ביולי, מתקיימות בעולם אפוקליפטי וחסר תקווה ומנסות לברוח אל סיפורים שיעניקו משמעות לקיומן. מעלילה לעלילה מתברר כי הסיפור שמספק מפלט ונחמה לדמות אחת עשוי לייצר מציאות אכזרית ומאיימת לאחרת.

"הסיפורים נכנסים זה לזה, וכל סיפור נטען דרמטית בידי הסיפור הקודם", מסביר סהר, "אנחנו מנסים לייצר רצף דרמטי תיאטרלי קלאסי ובתוכו לתת כבוד לכל סיפור. על המסך אנחנו מספרים את הסיפור כפי שהוא, והבמה חושפת את הדרמה שנמצאת מאחורי הסיפור, אם זה בתוך ראשו של המספר או הרצונות של הדמויות".

הכל התחיל כשסהר (39), בוגר הסטודיו של יורם לוינשטיין ואנסמבל רינה ירושלמי, ישב בבית הוריו לפני שמונה שנים ואכל ביצת עין. "שיחקתי עם האוכל ופתאום הביצה נראתה לי כמו משטח של כוכב והתחלנו לדמיין סיפור על חלקיקי אלקטרוניקה שנוחתים עליו, וזה התפתח לתרגיל תיאטרון והפך להצגה 'Planet egg'. התקבלתי ללימודים במסגרת תוכנית של קרן ג'ים הנסון (היוצר המיתולוגי של "החבובות" ו"רחוב סומסום" - מנ"ש) בניו יורק שתומכת בבובנאות מקורית חדשה. תמיד רציתי למצוא ז'אנר משלי ולבנות להקה, והפיתוח שלי היה לראות משהו ולהפוך אותו למשהו אחר בעזרת בובות מיניאטוריות, לייצר מייקינג אוף שיש בו דרמה וסיפור".

בזמן ש"Planet egg" הוצג ברחבי ארצות הברית, התחיל סהר לעבוד על עיבוד לספרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד" עם ליטמן, ובו הם עיצבו את נופי ישראל באמצעות חצי טונות של מלח על הבמה.

העבודה על סיפוריו של קרת החלה עוד כשנסע ללמד את שיטתו בארה"ב וחיפש חומרים לעבודה עם הסטודנטים. "הסיפורים של קרת התאימו מאוד כי יש בהם אתגר, יש פנטזיה לעומת מציאות, יש מבנה קצר, וזה גם ישראלי", מסביר סהר.

קרת עצמו מעורב ומייעץ. "הוא גוגל של הסיפורים של עצמו", אומר סהר. "הוא יודע לקשר ולהנחות אותנו בתוך הסיפורים שלו, ואם צריך מהלך דרמטי כזה או אחר, הוא יודע לכוון. הוא ליווה אותנו המון בתהליך הכתיבה. זו הפעם הראשונה שבה אני עובד עם מחזאי חי, וזה מדהים כי תמיד צריך לפענח כל מיני דברים".

לתפיסתו של סהר בעיבוד ספר לבמה יש יותר יתרונות מאתגרים. "הספר ממלא אותנו בתיאורים ויזואליים ובתיאורי נפשן של הדמויות ובורא עולם רחב המכיל יותר מרק דרמה וטקסט. אבל בניגוד לאקטיביות שיש בקריאה, אל התיאטרון הצופה מגיע כדי להישען אחורה ולקבל משהו. זה בדיוק מה שאני מנסה להפוך, לגרום לצפייה של הקהל בבמה להיות פעולה אקטיבית. האתגר המרכזי הוא תחושת הזמן כי המפגש בין הקהל לבמה הוא בזמן דחוס ואינטנסיבי. הכל מתרחש כאן ועכשיו מול עיני הקהל, קצת כמו דרמה של משחק כדורסל: הם יצליחו או לא? זה ייפול להם עכשיו? אני רוצה להביא את הקהל לקדמת הכיסא, להיות דרוך".