אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מחירי המים לחקלאות: יד אחת מוזילה - השנייה מייקרת צילום: מאיר אזולאי

מחירי המים לחקלאות: יד אחת מוזילה - השנייה מייקרת

בשעה שהכנסת מוזילה את מחירי המים השפירים לחקלאות, האוצר זומם לשוב ולייקר את מי השפדן

09.06.2017, 07:45 | תמיר עידאן

לא רבים יודעים זאת, אבל עד לא מזמן שילמו חקלאי הדרום על המים השפירים שהם צורכים להשקות את שדותיהם מחיר הגבוה בהרבה ממה שמשלמים עמיתיהם בצפון. מדינה אחת, חקלאות אחת, אבל מחירים שונים, למה? על מה ולמה נדרשים החקלאים בדרום לשאת על כתפיהם מחירים גבוהים בהרבה מאלה שמשלמים החקלאים בשאר אזורי הארץ? לא ברור. אולי זה הריחוק שלנו ממקורות המים הגדולים ואולי זה הריחוק ממקבלי ההחלטות, בתקופות מסוימות.

אם כך ואם כך, אנחנו, ראשי המועצות האזוריות בדרום הארץ ביקשנו לשים קץ לקיפוח הבלתי נסבל של תושבינו החקלאים.

משקים את החלקות, צילום: מאיר אזולאי משקים את החלקות | צילום: מאיר אזולאי משקים את החלקות, צילום: מאיר אזולאי

ובאמת, מצאנו אוזן קשבת. לפני כמה חודשים קיבלה הכנסת את המתווה שגובש ע"י השר יובל שטייניץ ושל ח"כ דודי אמסלם וח"כ וקנין ואישרה תיקון לחוק המים, הקובע הפחתה הדרגתית של מחיר המים השפירים שמשלמים חקלאי הדרום, עד ל-1.81 שקלים לקוב. התיקון גם קבע כי חקלאים שאינם יכולים להשתמש במי השפדן - מים מותפלים המוזרמים ממתקן ההתפלה - להשקיית שדותיהם, והנאלצים בשל כך להשתמש רק במים שפירים, היקרים יותר, יזכו להפחתה נוספת של מחיר המים השפירים עד ל-1.54 שקלים לקוב מים.

במקביל קבע תיקון 27 לחוק המים, כי מחיר המים השפירים למפיקים הפרטיים יתייקר בהדרגה ובתום 5 שנים יהיה מחיר המים לכל חקלאי ישראל, בדרום, בצפון ובמרכז, שווה – 1.54 שקלים לקוב מים שפירים.

נראה כי די בתיאור החקיקה הזאת כדאי להבליט את העוולה הקשה שבה נשאו חקלאי הדרום עד היום.

אבל אם סברנו, לתומנו, שבכך תוקן העוול, נראה שטעינו.

עוד לפני שהספיקו החקלאים להרים כוס מים ולברך על ההוזלה, התברר לפני כמה שבועות כי בכוונת רשות המים ומשרד האוצר להעלות את מחיר מי השפדן המותפלים, כדי לממן את הוזלת מחירי המים השפירים. היד האחת מוזילה – היד האחרת מייקרת. לכך הודענו שנתנגד בכל תוקף.

לפני כמה שבועות פנינו, כמה ראשי רשויות מהמגזר החקלאי, באופן דחוף לח"כ דודי אמסלם, שזימן את נציגי משרד האוצר ורשות המים, לישיבה ובה הבהיר, כי לא יאפשר את העלאת מחירי השפדן. "זה תרגיל" הטיח ח"כ אמסלם באוזני הפקידים. גם אנחנו, ראשי המועצות, נפגשנו עם הגורמים המקצועיים במשרד האוצר וברשות המים והבהרנו להם באופן חד משמעי כי לא נסכים לפגיעה נוספת בחקלאים ובענף החקלאות, שהוא ערך לאומי חשוב מאין כמוהו.

וכאן כדאי להסביר: מי השפדן, המותפלים, המשמשים לחקלאות זולים באופן משמעותי מהמים השפירים המשמשים לאותה מטרה. ועם זאת החקלאים אינם יכולים להסתפק בהם. השימוש במי השפדן מותר רק בחלקות המרוחקות, אלה המכונות חלקות ב' ו-ג'. אבל לא בחלקות הסמוכות למשק, חלקות א', שבהן יש להשקות אך ורק במים שפירים, בשל הקרבה לבתי המגורים והסכנה לערבוב המים. התוצאה ברורה. ייקור מי השפדן לחקלאים ישוב ויפגע באותם חקלאים בדרום, אלה שעד עתה שילמו מחיר יקר בהרבה מעמיתיהם בשאר חלקי הארץ.

השמחה אפוא הייתה מוקדמת והמאבק להוזלת המים לחקלאות יימשך. נדמה שיש לשוב ולהזכיר כי, החקלאים אינם הפרה החולבת (או במקרה זה הבאר השופעת) של קופת המדינה ואין שום הצדקה לקבוע מחירים שונים עבור אותם מים, לחקלאים כאן ולחקלאים שם. ואם הכנסות המדינה ייפגעו בשל הפחתת מחירי המים לחקלאים, לא הם שצריכים למלא את החסר.

החקלאים בישראל נאבקים, פשוטו כמשמעו, על המשך קיומה של החקלאות, ואת המלחמה אנחנו מנהלים הרחק הרחק מתשומת ליבם של התקשורת ושל הציבור. החקלאות איננה רק סך הירקות והפירות בשווקים ובחנויות. לחקלאות יש גם חשיבות עצומה במאבק על שמירת אדמות הלאום מפני השתלטות של גורמים לאומניים. החקלאים בדרום ובצפון הם גם אלה הניצבים על קווי החזית הצבאית. לצערנו, לא פעם, כאשר אנחנו מציצים לאחור, איננו רואים שם את אלה שציפינו שתפקידם לתמוך בנו.

הכותב הוא תמיר עידאן, ראש המועצה האזורית שדות נגב שבעוטף עזה

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



2 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
המדינה צריכה לשלם לחקלאים שמסכימים להשתמש במים המושבים ולמיזעיר לא לגבות מהם כסף על כך
שיהיה ברור-המיגזר העירוני משתמש במים השפירים,מים הראויים לצריכה/שתייה ע"י בני אדם ובעלי החיים שהוא מגדל כמזון לעצמו,ולחיות המחמד שלו.בפתיחת ברז אחת הופכים המים הללו למי ביוב/שפכים ששוב אינם ראויים לשימושו של האדם. אבל... וזו הנקודה החשובה-הם הופכים למיטרד מסוכן. כל השיטות להיפטר מהם התבררו כגרועות עד גרועות מאד,במיוחד החומרים המזיקים שבתוכם. שפיכתם כבעבר לבורות ביוב פרטיים,שפיכתם בים-הכל גרוע שבגרוע. המוצא שנמצא ושעדיין לא הגיע לפתרון האולטימטיבי הרצוי הוא טיהורם והפיכתם למי השקיה לטובת גידול מזון לבני אדם ובעלי החיים שלו. האלטרנטיבה תהיה הזרמתם לים כשעלויות הזרמתם הן נטו למדינה ללא כל תועלת או החזר העלות . לכן העלות של הפתרון לפיו הם מוזרמים לטובת גידול מזון לכלל האוכלוסיה צריכה לחול על מי שיצר את "הבעיה",מי שזיהם אותם ע"י השימוש שהוא עושה בהם,כלומר,הצרכן העירוני. לגבות מהחקלאים עבור המים האלו זו חוצפה ועיוות כל מחשבה ראויה,נכונה והגונה.
חקלאי  |  10.06.17