מחירי המים לחקלאות: יד אחת מוזילה - השנייה מייקרת

לא רבים יודעים זאת, אבל עד לא מזמן שילמו חקלאי הדרום על המים השפירים שהם צורכים להשקות את שדותיהם מחיר הגבוה בהרבה ממה שמשלמים עמיתיהם בצפון. מדינה אחת, חקלאות אחת, אבל מחירים שונים, למה? על מה ולמה נדרשים החקלאים בדרום לשאת על כתפיהם מחירים גבוהים בהרבה מאלה שמשלמים החקלאים בשאר אזורי הארץ? לא ברור. אולי זה הריחוק שלנו ממקורות המים הגדולים ואולי זה הריחוק ממקבלי ההחלטות, בתקופות מסוימות.

אם כך ואם כך, אנחנו, ראשי המועצות האזוריות בדרום הארץ ביקשנו לשים קץ לקיפוח הבלתי נסבל של תושבינו החקלאים.

משקים את החלקות | צילום: מאיר אזולאי

ובאמת, מצאנו אוזן קשבת. לפני כמה חודשים קיבלה הכנסת את המתווה שגובש ע"י השר יובל שטייניץ ושל ח"כ דודי אמסלם וח"כ וקנין ואישרה תיקון לחוק המים, הקובע הפחתה הדרגתית של מחיר המים השפירים שמשלמים חקלאי הדרום, עד ל-1.81 שקלים לקוב. התיקון גם קבע כי חקלאים שאינם יכולים להשתמש במי השפדן - מים מותפלים המוזרמים ממתקן ההתפלה - להשקיית שדותיהם, והנאלצים בשל כך להשתמש רק במים שפירים, היקרים יותר, יזכו להפחתה נוספת של מחיר המים השפירים עד ל-1.54 שקלים לקוב מים.

במקביל קבע תיקון 27 לחוק המים, כי מחיר המים השפירים למפיקים הפרטיים יתייקר בהדרגה ובתום 5 שנים יהיה מחיר המים לכל חקלאי ישראל, בדרום, בצפון ובמרכז, שווה – 1.54 שקלים לקוב מים שפירים.

נראה כי די בתיאור החקיקה הזאת כדאי להבליט את העוולה הקשה שבה נשאו חקלאי הדרום עד היום.

אבל אם סברנו, לתומנו, שבכך תוקן העוול, נראה שטעינו.

עוד לפני שהספיקו החקלאים להרים כוס מים ולברך על ההוזלה, התברר לפני כמה שבועות כי בכוונת רשות המים ומשרד האוצר להעלות את מחיר מי השפדן המותפלים, כדי לממן את הוזלת מחירי המים השפירים. היד האחת מוזילה – היד האחרת מייקרת. לכך הודענו שנתנגד בכל תוקף.

לפני כמה שבועות פנינו, כמה ראשי רשויות מהמגזר החקלאי, באופן דחוף לח"כ דודי אמסלם, שזימן את נציגי משרד האוצר ורשות המים, לישיבה ובה הבהיר, כי לא יאפשר את העלאת מחירי השפדן. "זה תרגיל" הטיח ח"כ אמסלם באוזני הפקידים. גם אנחנו, ראשי המועצות, נפגשנו עם הגורמים המקצועיים במשרד האוצר וברשות המים והבהרנו להם באופן חד משמעי כי לא נסכים לפגיעה נוספת בחקלאים ובענף החקלאות, שהוא ערך לאומי חשוב מאין כמוהו.

וכאן כדאי להסביר: מי השפדן, המותפלים, המשמשים לחקלאות זולים באופן משמעותי מהמים השפירים המשמשים לאותה מטרה. ועם זאת החקלאים אינם יכולים להסתפק בהם. השימוש במי השפדן מותר רק בחלקות המרוחקות, אלה המכונות חלקות ב' ו-ג'. אבל לא בחלקות הסמוכות למשק, חלקות א', שבהן יש להשקות אך ורק במים שפירים, בשל הקרבה לבתי המגורים והסכנה לערבוב המים. התוצאה ברורה. ייקור מי השפדן לחקלאים ישוב ויפגע באותם חקלאים בדרום, אלה שעד עתה שילמו מחיר יקר בהרבה מעמיתיהם בשאר חלקי הארץ.

השמחה אפוא הייתה מוקדמת והמאבק להוזלת המים לחקלאות יימשך. נדמה שיש לשוב ולהזכיר כי, החקלאים אינם הפרה החולבת (או במקרה זה הבאר השופעת) של קופת המדינה ואין שום הצדקה לקבוע מחירים שונים עבור אותם מים, לחקלאים כאן ולחקלאים שם. ואם הכנסות המדינה ייפגעו בשל הפחתת מחירי המים לחקלאים, לא הם שצריכים למלא את החסר.

החקלאים בישראל נאבקים, פשוטו כמשמעו, על המשך קיומה של החקלאות, ואת המלחמה אנחנו מנהלים הרחק הרחק מתשומת ליבם של התקשורת ושל הציבור. החקלאות איננה רק סך הירקות והפירות בשווקים ובחנויות. לחקלאות יש גם חשיבות עצומה במאבק על שמירת אדמות הלאום מפני השתלטות של גורמים לאומניים. החקלאים בדרום ובצפון הם גם אלה הניצבים על קווי החזית הצבאית. לצערנו, לא פעם, כאשר אנחנו מציצים לאחור, איננו רואים שם את אלה שציפינו שתפקידם לתמוך בנו.

הכותב הוא תמיר עידאן, ראש המועצה האזורית שדות נגב שבעוטף עזה