גולדן סטייט היא הקבוצה הגדולה בתולדות ה-NBA? כנראה שכן

1. ראשיד וואלס, ג'יימס וורת'י, מג'יק ג'ונסון, סקוטי פיפן, שאקיל אוניל, סדריק סאבולס, ריפ המילטון - כל כוכבי העבר הללו, ועוד, טענו שהם, עם קבוצתם, היו מנצחים את גולדן סטייט ווריירס הנוכחית עם קבוצתם. אלו שטויות. בשנות השמונים/תשעים/תחילת שנות ה-2000 לא היו את שיטות האימון והטכנולוגיות שיש היום. וגם עדיין לא המציאו עדיין שחקנים כמו קווין דוראנט או סטפן קארי.

מעולם לא היתה קבוצה כמו גולדן סטייט ווריירס 2016/17 עם כל כך הרבה כישרון, יכולות התקפיות והגנתיות, אתלטיות ויכולות קליעה כאלו מהשלוש ובכלל. פשוט לא היה דבר כזה בעבר.

מהבחינה הטכנית, גולדן סטייט הזו היא הקבוצה הטובה ביותר בהיסטוריה של ה-NBA. בשלוש השנים האחרונות השיגה יותר ניצחונות מכל קבוצה אחרת בשלוש שנים, היא רשמה 3 מ-13 העונות הכי טובות בהיסטוריה של הליגה, היא זכתה בשתי אליפויות (שאחת חמקה לה לזרועות של אחד מהשחקנים הטובים בהיסטוריה) ובגלל שהיא מורכבת משחקנים צעירים יחסית, היא רק הולכת להשתפר, ככל הנראה. וזה קורה בעידן עם הכי הרבה כסף במשחק, הכי הרבה כישרונות במשחק והכי הרבה עניין במשחק.

וזה מעצבן הרבה "אולד טיימרס" וגם אוהדים וותיקים יותר שגדלו על כדורסל של שנות התשעים ולא מבינים מה אלו כל הקליעות הללו מהשלוש.

לקראת המשחק הרביעי לסטיב קר, מאמן גולדן סטייט, נמאס מכל הטענות המגוחכות הללו של האולד טיימרס שפשוט לא נותנים כבוד. "הם כולם צודקים. הם כולם יהרגו אותנו" אמר בסרקזם אופייני. "ככל שהזמן עובר, המשחק נהיה גרוע יותר. שחקנים פחות מוכשרים ממה שהם היו פעם. החבר'ה משנות החמישים היו מחסלים את כולם. זה מוזר איך שהאבולוציה האנושית הולכת הפוך בספורט. שחקנים נהפכים לחלשים יותר, קטנים יותר, פחות מוכשרים. אני לא יודע, אי אפשר להסביר את זה".

2. גולדן סטייט ווריירס היא הכי טובה והוכחה נוספת לכך היא שעד המשחק החמישי בסדרת הגמר עם קליבלנד קאבלירס, היא בקושי שיחקה עם החמישייה הכי טובה שלה - ובכל זאת ניצחה 1-4 בגמר. חמישיית ה-Death Line Up, שמורכבת מסטפן קארי, קווין דוראנט, דריימונד גרין, קליי תומפסון ואנדרה איגודלה שיחקה רק 17 דקות בסדרה עד המשחק החמישי.

למרות שהחמישייה שיחקה יחדיו רק 17 דקות בסדרה עד המשחק האחרון, הם היו בפלוס 5.8, יותר מכל חמישייה אחרת על המגרש (של שתי הקבוצות). הציון ההתקפי של החמישייה הזו עמד על 141.7 והציון ההגנתי על 69.4. נטו - 72.3. לשם השוואה, תוציאו את איגי ותכניסו את זאזא פאצ'וליה והציון נטו של החמישייה הזו עומד על מינוס אחד. במשחק החמישי, סטיב קר כבר נתן ל-Death Line-Up לפרק. כמה דקות אחרי שהתחילו לשחק במשחק החמישי, דאנק ענק של איגי בהתקפה ברבע השני עצר את המומנטום של קליבלנד ונתן אותו לגולדן סטייט. איגי, אגב, עם מדד פלוס מינוס של 60+ בסדרה הזו. יותר מכל שחקן אחר בגמר.

החמישייה הזו גם שיחקה עם הרבה מאוד פיק אנד רולים בין דוראנט לקארי (יחסית לכל העונה). ה-Death Line-up או Hamptons Five (מאחר שבקיץ קארי, גרין, איגי וקלי הגיעו להמפטונס כדי לשבת עם קווין דוראנט ולשכנע אותו לחתום בגולדן סטייט) זו כנראה אחת מהחמישיות הטובות בהיסטוריה של המשחק - וכנראה יש להם במה להשתפר.

עוד 15 שנה בערך יגידו על האלופה של ה-NBA, 'כן, הם טובים - אבל הם לא טובים כמו הגולדן סטייט של 2017-2020'.

3. קליבלנד ניסתה להעמיס את הלחץ על גולדן סטייט לפני המשחק החמישי. "כל הלחץ עליהם" אמר ריצ'רד ג'פרסון מקאבס. "הם יודעים שזה משחק 7 עבורם". כלומר, הפסד בית, והם יחוו את אותה קריסה של עונה שעברה. ובשני הרבעים הראשונים אכן נראה היה שהקבוצה קצת לחוצה ומגומגמת. ואולם, 41 נקודות במחצית של דוראנט וקארי הרגיעו עניינים. הכוכבים באו לעבוד. ואחרי שעלו ליתרון של 15+ הסיכוי שיפסידו שאף לאפס. בשלוש העונות שלו כמאמן הקבוצה האדירה הזו, סטיב קר במאזן 183 ניצחונות ו-2 הפסדים לאחר שהקבוצה הגיעה ל-15+ הפרש ברבע השני. הם היו הלילה ב-17+ ברבע השני ולמרות שקליבלנד לחמה חזק, גולדן סטייט היתה בשליטה עד הסוף. וזה לא רק בגלל שיש לה את השחקנים הטובים יותר. קר שמר על השחקנים שלו (אף אחד מהם לא אחד מחמישה השחקנים ששיחקו הכי הרבה דקות בפלייאוף הזה), ידע לשמור את הקלפים קרוב לחזה וידע לתדרך את הקבוצה גם כשלא היה על הקווים.

למרות שמדובר בקבוצה של כוכבים, גולדן סטייט ווריירס של סטיב קר זו קבוצה קבוצתית מעל הכל. הרבה תנועה בלי כדור, הרבה מסירות, הרבה אסיסטים. ממוצע של כ-30 אסיסטים למשחק ופחות כדרורים מאשר לברון ג'יימס וקיירי אירווינג בסדרה כולה. סגנון משחק כזה הוא תוצאה של תרבות שמנחיל המאמן. אבל סטיב קר הוא האחרון שיקח על זה קרדיט. "יש לנו מעט מאוד כישרון, הכל זה אימון", צחק בחגיגות האליפות. "אבל באמת, יש לנו שחקנים כל כל מוכשרים שמוסרים כל כך טוב, העבודה שלי מאוד קלה". הצניעות אופיינית אבל לא סתם הוא המאמן הרביעי בהיסטוריה בסך הכל שבשלוש העונות הראשונות שלו זכה ב-2+ אליפויות (מצטרף לביל ראסל, ג'ון קונדלה ופיל ג'קסון).

 

4. קווין דוראנט הוא ה-MVP של סדרת הגמר (הראשון שעושה זאת בעונתו הראשונה בקבוצה אמז מוזס מלון ב-1983) וכנראה שאחד הראויים לתואר. הוא קלע 176

נקודות ב-5 משחקים. רק אלן אייברסון (2001) קלע יותר נקודות בחמישה משחקים (178). ואייברסון הפסיד. דוראנט ניצח. הוא סיים את המשחק עם 39 נקודות ב-70% הלילה - הכי הרבה נקודות במשחק אליפות מאז שאקיל אוניל בשנת 2000. אם כבר מזכירים את שאקיל, אז דוראנט הוא הראשון מאז שאקיל שקולע 30+ נקודות בחמישה משחקי גמר רצופים. רק 6 עשו זאת בהיסטוריה. עם ממוצע של 35+ נקודות למשחק, דוראנט מצטרף לשלושה זוכי תואר ה-MVP של הגמר היסטורים שעשו זאת: ג'רי ווסט (1969), מייקל ג'ורדן (1992 ו-1993) ושאקיל אוניל (2000 ו-2002). קווין דוראנט הוא שחקן היסטורי.

וכן, הוא היה צריך לזכות באליפות והוא אכן עשה זאת. בסוף המשחק, קארי ודוראנט החליקו כיפים וקארי צעק לו "בגלל זה באת לכאן"

.

5. אפרופו שחקנים היסטורים, סטפן קארי מצטרף למועדון מצומצם ביותר של 8 שחקנים בלבד שזכו פעמיים בתואר ה-MVP ופעמיים בתואר האליפות: ביל ראסל, ווילט צ'מברליין, קארים עבדול ג'אבר, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד, מייקל ג'ורדן, טים דאנקן ולברון ג'יימס. הוא הגארד השלישי בהיסטוריה שעושה זאת (2 תארי MVP ו-2 תארי אליפות) אם זה לא מספיק, קארי רשם ממוצעים של 26.8 נקודות, 9.4 אסיסטים ו-8 ריבאונדים בסדרת הגמר. מספרים "לברונים" (מלשון לברון ג'יימס) לחלוטין. קארי סיים עם 48% מהשדה, 49% מהשלוש ו-91% מהקו. רק לארי בירד סיים סדרת גמר עם אחוזים דומים לאלו.

במשחק האחרון, קארי קלע רק 2 שלשות - ובאחוזים גרועים, אך הוא התאים את עצמו למשחק, חדר לסל, ותפעל את ההתקפה של הקבוצה - הוא סיים עם 34 נק', 6 ריב' ו-10 אס'. וחשוב עוד יותר: רק האיום שלו מהשלוש מקריס הגנות. קארי הרגיל את כולם שהוא יכול לזרוק מעומק אדיר. זה אומר שכל הטעייה שלו, מכמעט כל מרחק, יכולה להקפיץ את המגן שלו. המשמעות היא אדירה - מאחר שמגנים יוצאים עליו, מותירים חללים מאחוריהם ובתוך אלו שחקנים כגון קווין דוראנט, גרין וקליי יכולים לחגוג. "אמרתי לסטף, אין שחקן כמוך" אמר קווין דוראנט אחרי חגיגות האליפות. "הוא סופר-סטאר שמקריב כל כך הרבה מעצמו עבור הקבוצה.. כל כך מקבל. הרבה אחרים לא רוצים להתאמן איתך או לעבוד איתך, אבל אני והוא כל יום עובדים אחד עם השני". דוראנט לא זכה באליפות עם ראסל ווסטברוק מפלצת הסטטיסטיקות וייתכן שה-MVP של העונה. הוא כן זכה עם סטף.

ובסופו של דבר, קארי מסיים את הפלייאוף הזה עם הכי הרבה שלשות בפלייאוף, מקום 1 בחטיפות, מקום 2 בנקודות פלייאוף (מקום 1 בקבוצתו), מקום 3 אחרי קיירי ולברון בסלי שדה (מקום ראשון בקבוצתו), מקום 3 בסלים מהקו (מקום ראשון בקבוצתו), מקום 3 באסיסטים (מקום ראשון בקבוצתו) ודירוג התקפי (Offensive Box Plus/Minus) הכי טוב בפלייאוף.

6. רק שאקיל אוניל וקובי בראיינט ב-2002 (ממוצע נקודות משותף של 63.3 למשחק) וסקוטי פיפן ומייקל ג'ורדן ב-1993 (62.2) קלעו יותר כצמד בגמר מאשר קארי ודוראנט בגמר העונה (62).

7. דריימונד גרין הגיע למשחק האחרון אחרי סדרת גמר לא טובה מבחינת מספרים. פחות אסיסטים מהממוצע העונתי שלו, עם אחוזים גרועים מהשלוש ויותר מדי איבודים. אבל כפי שלארי נאנס ג'וניור מלוס אנג'לס לייקרס כתב בטוויטר במהלך המשחק. "החסימות שעושה גרין לשחקנים האחרים בקבוצה שלו הם ה-MVP האמיתי של הסדרה הזו". יש דברים שלא נספרים בסטטיסטיקה (כמו חסימה טובה) ובדברים הללו נספר גרין. "הוא המנהיג שלנו על המגרש" הסביר דוראנט. "הוא אומר את הדברים שצריך להגיד בזמן המתאים". 10 נק', 12 ריב' ו-5 אס' הם לא מספרים מרשימים מדי. אבל כשהוא היה על המגרש גולדן סטייט היתה ביתרון של 18 - יותר מכל שחקן אחר. את שלו הוא עשה.

8. סדרת הגמר הגיעה לרייטינג ממוצע של 19.38 מיליון צופים בארבעה המשחקים הראשונים (זה ככל הנראה עלה במשחק החמישי). זה הכי הרבה של הליגה מאז 1998, ימי מייקל ג'ורדן העליזים.

אחת מהסיבות לרייטינג הזה (למרות שכולם אמרו שהדומיננטיות של גולדן סטייט הפכה את הפלייאוף למשעמם) היא הכוכבים האדירים שהיו על המגרש. זו סדרת הפלייאוף הראשונה בכל הזמנים שיש בה 4 שחקנים עם 25+ נקודות במשחק (דוראנט, קארי, קיירי ולברון). מבחינת נקודות, לברון וקיירי הם השחקנים הטובים בהיסטוריה של ה-NBA במשחקי הדחה אפשריים (קיירי הפסיד היום את הראשון שלו) ולברון אף השיג בגמר את ממוצע הטריפל דאבל הראשון בהיסטוריה של הגמרים של ה-NBA. אנשים רוצים לראות כדורסל טוב וכדורסלנים טובים - וזה בדיוק מה שקיבלו בסדרה הזו. וזה גם מה שיקבלו בעונה הבאה. הכדורסל, למרות מה שאומרים הזקנים, רק משתפר.

9. לברון ג'יימס הוא לא מייקל ג'ורדן - זה נכון. הוא לברון ג'יימס. המספרים שלו היו נדירים במשחק היום. 41 נק', 13 ריב', 8 אס'. את הסדרה הוא סיים עם ממוצעים לא נורמלים של 33.6 נק', 12 ריב', 10 אס' ו-56% מהשדה. עד המשחק הערב, לברון ג'יימס שיחק 166 דקות כשבהן הקבוצה שלו היתה ב-6+ נקודות. הוא היה השחקן היחיד בקליבלנד עם ממוצע פלוס-מינוס חיובי. כשג'יימס נח, פחות מ-26 דקות בסך הכל (6.5 דקות למשחק), הקבוצה היתה במינוס 25 נקודות. לברון עם 30 משחקי גמר עם 25+ נקודות (רק למייקל ג'ורדן יש יותר - 31) ואין ספק שהוא צודק כשהוא אומר "השארתי הכל על המגרש, נתתי הכל, אבל התמודדתי מול שחקנים היסטורים, קבוצה היסטורית".

10. ללברון יש כבר 27 הפסדים בגמר - רק לאלג'ין ביילור (28) וג'רי ווסט (28) יש יותר. אבל ניתן להתווכח שלג'ורדן לא היתה יריבה כמו גולדן סטייט בגמר אף פעם. הקבוצה הכי גדולה שהתמודד נגדה בפלייאוף היתה דטרויט פיסטונס של 1989 ו-1990. בשני המקרים הפיסטונס הללו ניצחו.