למה לא נראה את מרמלדה קונה את קסטרו

רכישת הענק של אמזון נועדה לשרת את פלטפורמת האונליין שלה כדי שתהפוך למפלצת מרובת ראשים. בישראל הקמעונאיות מנמנמות בכל הקשור לכניסה לתחום האונליין ואם לא יתעשתו אמזון עשויה בעתיד לבלוע גם אותן. חלק מרשתות האופנה הישראליות, ובעיקר הגדולות שבהן, מפעילות אתר סחר רק כדי לומר שהן בתחום האונליין, אבל לא באמת מאמינות בו ומעטות מהן משקיעות כדי לפתחו. קסטרו, רנואר, גולברי ואחרות השיקו אתר סחר שבמקרה הטוב עובד כמו עוד חנות של הרשת ובמקרה הפחות טוב מפסיד כסף.

והיה גם חלוץ בתחומו, אתר הסופרמרקטים המקוון, סיטון, שלא הצליח ונסגר. למרות שגופים כמו חברת ההפצה דיפלומט וקבוצת אקזיט השקיעו בו ורכשו מניות במיזם שביקש למכור מוצרי מזון יבשים ב"מחירים סיטונאיים", הוא נסגר. הכישלון של סיטון מעיד על כך שהאונליין דורש יכולות לוגיסטיות עצומות, שנדרשת להן השקעה כספית גדולה.

גם

האונליין הופך לשוק של שחקנים מאוד גדולים. כך שופרסל מפעילה פלטפורמה אינטרנטית מצליחה במקום שסיטון נכשל. הוכחה לכך שהאונליין הוא שוק של גדולים היא רכישתה של קבוצת עזריאלי את אתר המכירות ביי2 שנקרא כיום עזריאלי.קום, ב־75 מיליון שקל. קבוצת פוקס שנחשבת לקמעונאית האופנה הגדולה בישראל, מקימה קניון וירטואלי משלה.

אבל אתרי הסחר הישראליים רחוקים ממה שקורה בעולם, ואין להם את היכולת הכלכלית והתפעולית להשתלט על קמעונאיות מקומיות, כמו שעושה אמזון בעולם. כך למשל התסריט שבו מתחם הקניות האינטרנטי מרמלדה קונה את קסטרו הוא בדיוני לחלוטין בישראל.