אמזון תוכל לחסום מי שיחפש מוצרים שלה אצל מתחרים

צייד המתחרים של אמזון

במשך שנים רבות האשימו סוחרים את אמזון בהריסת עסקיהם בשל השוואת מחירים: המשתמש היה מגיע לחנות פיזית, בוחן מוצר שמצא חן בעיניו ומיד רץ לאמזון לראות כמה יעלה לו לקנות שם. לא פעם המוצר היה זמין באמזון ובמחיר נמוך יחסית (בין היתר, משום שאמזון חמקה שנים מתשלום מסים) - והחנות הפיזית היתה מפסידה לקוח. עתה, נראה שאמזון חוזרת לעולם החנויות הפיזיות, עם רכישת הול פודס שנחשפה בסוף השבוע.

בנוסף, מפתחת החברה חנות פיזית חכמה - כזו שתהיה דיגיטלית לגמרי: המשתמש יגיע, ייקח את מה שהוא רוצה ולא יצטרך בכלל לעבור בקופה. המצלמות במקום יזהו אותו, יצליבו את התמונה שלו עם פרטי כרטיס האשראי, וברגע שהמוצר שהוא לקח עבר דרך הדלת - קה-צ'ינג! אין קופה, אין קופאיות, אין תלונות על תנאי העבודה של הקופאיות. הכל גן עדן. אבל מה יקרה אם הלקוח יעשה את מה שאמזון לימדה אותו?

חנות ספרים של אמזון | צילום: amazon

מה יקרה אם הוא יעמוד מול מסור חשמלי גברי ומסוקס ויחליט לברר כמה עולה אותו המסור בחנות הסמוכה של ביל, היערן הטרנסג'נדר? סימכו על אמזון, חברה טכנולוגית חכמה מאוד, שתמצא פיתרון: בחודש שעבר אושר פטנט שרשמה, ומתאר טכנולוגיה שתחפש ותמצא אוטומטית משתמשים שמנסים להשוות מחירים בחנות פיזית.

לאחר שהצליחה התוכנה שמתאר הפטנט לצוד ניסיון כזה, יכולים לקרות שלושה דברים: המשתמש יופנה לאתר אחר, שמסונף אליה (כך שבכל מקרה, הכסף ייכנס לכיסה), להודיע לעובדים שיש במחלקת הירקות לקוח ששוקל לערוק (מה שיצריך מוכרנים שיאופסנו בחנות, למקרי חירום), לשלוח ללקוח הודעה עם הצעה סופר-אטרקטיבית אישית - או פשוט לחסום את האתר המתחרה, בו גולש הלקוח.

יהיה מעניין לראות איך הרגולטורים יגיבו למהלך הזה, שתמונה שלו מופיעה במילון ליד הערך "תחרות בלתי הוגנת". אמנם רישום פטנט אינו אומר בהכרח שהחברה תהפוך את הפיתוח הזה למוצר, אבל בהתחשב בהתקדמות שלה בגזרת החנויות הפיזיות, בהחלט הגיוני להעריך שצייד המתחרים יהפוך למציאות.

סנאף בשידור חי

פייסבוק Live היא כאב ראש מתפתח עבור הנהלת הרשת החברתית. מצד אחד, החברה רוצה דריסת רגל - רצוי במידת נעליים של גודזילה - בתחום השידורים החיים, ונסיגה ממנו או הפעלת צנזורה בהם תהיה מכה משפילה; מצד שני, היא משמשת כפלטפורמת קידום אלימות במספר מבהיל של מקרים.

אנשי באזפיד בדקו ומצאו כי מאז החלו שידורי פייסבוק לייב בדצמבר 2015, שודרו שם 45 מקרים של אלימות קשה. ביניהם רצח, אונס, התעללות בילדים, עינויים, ירי, התאבדויות ונסיונות התאבדות. ב-17 חודשי הקיום של השירות, השתמשו פושעים בפייסבוק לייב כדי לשדר בשידור חי שלושה מקרי רצח ושני מקרים של אונס קבוצתי. 

סטיבן סטפנס, שרצח אובר אורח השנה ותיעד זאת בפייסבוק לייב | צילום: facebook

בפייסבוק, מטבע הדברים, מעדיפים שלא נדבר על זה ושנעבור לראות עוד סרטון חתולים, אבל קרימינולוגים מתחילים לראות פה כלי מהיר להשגת פרסום. אנשים יכולים להפוך למפורסמים וידועים לשמצה באמצעות הכלי הזה. פעם היו צריכים פסיכופטים לעבוד קשה מאוד כדי להתפרסם; כיום אנשים עושים Share במקומם.

פייסבוק טרם פיתחה פיתרון טכנולוגי לסרטונים האלה והפיתרון האנושי שבחרה - שכירת עוד 3,000 מסנני תוכן - הוא טיפה בים. הרשת החברתית לא תעביר כל סרטון Live במסננת אנושית שתאשר אותו, משום שכך ייגרמו עיכובים ואנשים לא ישתמשו בתכונה הזאת. מה שאומר, שפעילות הווידאו של פייסבוק תרד ומפרסמים יהיו מוכנים לשלם פחות כדי להציג לכם מודעות. מארק צוקרברג רוצה את הכסף הזה, ובדרך אין לו בעיה אם יהיו כמה מקרי אונס או רצח שלא היו קורים אלמלא השירות שלו היה מספק למפגע את האמונה שהוא יוכל להפיץ אותם בקלות. השאלה היא למה אנחנו, שאין לנו עניין עסקי בפייסבוק, מתירים את זה ולא דורשים מהמחוקק להטיל קנסות של עשרות מיליוני דולרים על פייסבוק בכל מקרה כזה. מה שלא כואב לה בכיס, פשוט לא קיים עבורה.

המטרה: משפחות של חיילים

במדור בטחון שדה של צה"ל שוברים את הראש בשנים האחרונות ביחס למדיה החברתית, וכולנו שמענו על אנשי חיזבאללה שהתחזו לנשים כדי לנסות להתחבר לחיילי צה"ל ולהוציא מהם מידע. גםהצבא האמריקאי מוטרד מהעניין הזה, אך בצורה אחרת: ריגול מצד המודיעין הרוסי, ובהיקף עצום בגודלו.

צד אחד של המשוואה, כרגיל, הוא מודיעין. פעם היית צריך לשתול מישהו בפאב ליד המעגן של נושאת המטוסים, כדי שהוא יקנה למלחים הרבה בירה ולאט לאט יוציא מהם מידע. זאת, כמובן, בתקווה שאף אחד לא ישאל מי זה בעצם, למה הוא פה כל הזמן ומה עומד מאחורי פילנטרופיית האלכוהול הזו. המודיעין הרוסי בחר בפיתרון פשוט בהרבה: להרים כמה מאות פרופילים מזויפים בפייסבוק, שמנסים לתקשר עם בני משפחה של קצינים אמריקאים וכך להתקרב אל מושא האיסוף המודיעיני.

זוכה לפרגון מחיילי ארה"ב. הצבא הרוסי | צילום: רויטרס

זה צד אחד, פסיבי יחסית. הצד האקטיבי הוא מבצעי תעמולה: להציף את הפיד של החיילים האמריקאים בתעמולה פרו-רוסית. חלקה מתוחכם: למשל, סרטון שמתאר את גבורתו של חייל רוסי שנפל בקרב מול דאע"ש - כמקובל מימי פבלוב מזורוב והלאה, הגבורה הרוסית הזו פיקטיבית – זכה להתלהבות ניכרת בקרב חיילים אמריקאים, והתגובה המקובלת שלהם היתה "ככה צריך למות". בדרך הזו אפשר להגניב מסרים אחרים, כמו נסיון לשכנע חיילים לא להילחם נגד רוסיה.

העובדה שהפנטגון מודאג מהתרחיש הזה, אגב, אומרת שמישהו שם חושב שמלחמה נגד רוסיה היא דבר אפשרי. אני אהיה, ברשותכם, בבונקר.

קצרצרים

1. האם הראוטר שלכם הוא מתוצרת DLink או Linksys, מהנפוצים ביותר בישראל? יש סיכוי שה-NSA יודעת לאן אתם גולשים ואף יכולים להשתלט על המחשב שלכם. מסמכים שחשף וויקיליקס מציגים פרויקט בשם CherryBlossom, המפרט דלתות אחוריות למוצרי היצרניות הנ"ל ולשמונה אחרות. הצד החיובי היחיד בכל הסיפור הוא שוויקיליקס גילתה אחריות ולא פרסמה את הקוד של ההתקפות, מה שהיה מאפשר לכל זב חוטם ומצורע להשתלט על המחשב שלכם. כמו תמיד, מה שמגן עליכם הוא חסינות העדר - יש כל כך הרבה מידע שמסתובב, שאלא אם הצלחתם איכשהו לעצבן מישהו בשירותי השושו, סביר להניח שאף אחד לא ישים אליכם לב. מה הבעיה בדלתות האחוריות הללו? שלא מן הנמנע שהאקרים יניחו ידיהם על המידע במוקדם או במאוחר - ויוכלו להשתמש בו כדי לפרוץ דרך ראוטרים לא-מעודכנים.

מרכז ניטור איומים של ה-NSA | צילום: איי אף פי

2. אישה הודית תובעת את אובר, לאחר שבכירי החברה העבירו ביניהם מסמכים רפואיים חשאיים שלה. מה עשו המסמכים בידי המנהלים? התובעת נאנסה בידי נהג אובר, וההנהלה השיגה אותם וניסתה למצוא דרכים להוכיח שהיא משקרת. זו התביעה השנייה שלה נגד החברה: הראשונה האשימה את אובר בכך שהיא נקטה בחוסר זהירות קיצוני כשהעסיקה את הנהג ללא כל בדיקת רקע. התביעה ההיא נגמרה בפשרה מחוץ לבית המשפט; התביעה החדשה, שנוקבת בשמם של המנכ"ל וסמנכ"ל העסקים כנתבעים, מאשימה אותם בפגיעה בפרטיות ובהוצאת דיבה.

3. בית משפט במסצ'וסטס הרשיע את מישל קרטר בכך שהובילה מכר שלה להתאבדות באמצעות הודעות טקסט. דינה של קרטר, שהיתה קטינה בזמן האירוע, טרם נגזר - אך עונש המקסימום הוא 20 שנות מאסר. המכר, קונרד רוי, כבר החל להרעיל את עצמו בפחמן חד חמצני במשאיתו, אבל התחרט, יצא מהמשאית, ואז קרטר שלחה לו שורה של מסרונים תוקפניים שבהם דרשה ממנו לחזור לתוכה. השופטת ציינה בפסק דין שאף שרוי ניסה להתאבד בכוחות עצמו - או, אם לדייק, בהשפעת המחלה הקטלנית שממנה סבל, דיכאון - הרי שברגע האחרון הוא התחרט על כך, ומי שהיתה לה השפעה ישירה על מותו היא קרטר. יש לציין שהחדשנות בפסק הדין הזה איננה על השידול להתאבדות עצמו, אלא על האמצעי שבו הוא בוצע: מסרונים.

4. שערוריה חדשה בבריטניה: ענקית תעשיית הנשק המקומית BAE נחשפה כמוכרת ציוד האזנה, מעקב וציתות למשטרים אפלים במזרח התיכון. כמקובל בסחר נשק, הכל היה חוקי למשעי; ברשימה נכללה תוכנה בשם Evident שמדווחת למשטרה החשאית שחביבה על הסוחר על מיקומם של האזרחים, לאפשר מעקב אחריהם באמצעות הסלולרי, לזהות את הקול שלהם וכמובן, לנטר את כל התשדורות שלהם. סוחרי הנשק הבריטים (ולא רק הם, אלא גם עמיתיהם במדינות אחרות) משתמשים בתירוץ של כל סוחר סמים: אם אני לא אמכור, מישהו אחר ימכור. לא חראם?

5. נשיא הרפובליקה הצרפתית, עמנואל מקרון, נהנה להטריל את דונלד טראמפ. משיאי ההטרלה שנשברו עכשיו: שבירה חדה הצידה כדי ללחוץ את ידה של מרקל ולחיצת ידיים אגרסיבית עם טראמפ. כעת מבקש מקרון לשבור את השיא האישי שלו, והוא מנפיק ויזה יחודית לאנשי הייטק כדי להביא אותם לצרפת ולהפוך אותה לארץ רבת חדי קרן. זה קורה, לגמרי לא במקרה, בזמן שטראמפ מנסה לבלום הגירה לארה"ב מצד אחד, וצרפת מנסה למשוך אליה את החברות הבינלאומיות שחוששות שבעקבות הברקזיט לא יוכלו להשאר בבריטניה. בואו לצרפת! חוקי העבודה שלה נוחים למדי, ותוכלו גם לראות את המשפחה מדי פעם.