בין הפרקליטים לבנקאים: דו"ח המכון הפתולוגי ממשיך לעורר סערות

דו"ח המכון הפתולוגי ממשיך לעורר סערות. לפני כחודש פרסם נציב ביקורת הפרקליטות דוד רוזן את הדו"ח שבחן את יחסי הפרקליטות עם רופאי המכון. דו"ח רוזן לא מצא חשש להשפעות פסולות של הפרקליטות על רופאי המכון, והפך על פיו את דו"ח הנציבה שקדמה לו הילה גרסטל. שלשום הוא התייצב בוועדת החוקה של הכנסת להגן על מסקנותיו והמלצותיו. במקביל, התברר מאבק נוסף שהוא מנהל - מול דוברת הנציבות רות שמיר שנתפסת בעיניו כסוס טרויאני שנותר בחצרו.

1. אתמול הוציא מבקר המדינה יוסף שפירא צו הגנה זמני שקובע את המשך העסקתה של שמיר. הצו מופנה כנגד כוונתו של רוזן להיפטר משמיר וכנגד כוונת הנהלת בתי המשפט ומשרד המשפטים להעבירה לתפקיד דוברת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לטענת שמיר, מדובר בתפקיד נחות בהשוואה לתפקידה הנוכחי.

הצו ניתן לאחר ששמיר פנתה למבקר והתלוננה על התנכלות והתנהלות בלתי הולמת מצדו של רוזן כלפיה. "נראה", כותב שפירא, "שיש קשר סיבתי לכאורה מתקבל על הדעת בין התלונה שהוגשה אליי לבין ההחלטה להעביר את המתלוננת לתפקיד דוברות נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות".

מטעמו של רוזן סירבו להגיב, בין היתר כדי "לא לזהם את החקירה". ובאיזו חקירה מדובר? אתמול פורסם שרוזן פנה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בבקשה לפתוח בחקירת משטרה נגד שמיר על סחיטה באיומים, בהקשר של ניסיון לכאורה להשפיע על רוזן להותיר את הדו"ח המקורי של גרסטל על כנו.

המכתב של שמיר למבקר המדינה נשלח ב־15 במאי. התגובה־תלונה של רוזן נשלחה כחודש אחרי, ב־12 ביוני. המוזר הוא שרוזן פונה ישירות למנדלבליט (השניים חברים טובים) — ולא למשטרה — בתלונה שנדמית כזוטי דברים. מנדלבליט אמור לטפל בראשי ממשלות ושרים ולא בדוברות של אגפים במשרדי ממשלה.

2. הפיל שעמד שלשום באולם ישיבת ועדת החוקה הוא האם יש חפים מפשע שכלואים מאחורי סורג ובריח. השאלה חזרה ונשנתה בדיון שקיימה הוועדה בדו"ח של רוזן על יחסי התביעה עם רופאי המכון הפתולוגי. בדיון נכחו בין היתר רוזן, מנהל המכון ד"ר חן קוגל והמשנה לפרקליט המדינה עו"ד מומי למברגר.

רוזן חשף שיחה אישית שקיים עם קוגל: "קראתי לקוגל לשיחה, ואמרתי לו, 'תעזוב את הדו"ח, תן לי מקרה שלא שייך לדו"ח שבו אתה חושב שהקשר בין תובע לרופא המכון גרם להרשעה לא מוצדקת, ואני אדאג שאחד משניהם או שניהם ילכו לבית סוהר. אעביר אם צריך לחקירת משטרה'. הוא ענה אינסטינקטיבית, 'אני יכול לתת לך'. אחרי יומיים אמר לי, 'תן לי שבוע'. ובסוף אמר, 'אין לי'".

קוגל הנבוך הסביר שאין תיעוד להשפעה פסולה כזו, כי אף אחד לא מותיר בתיק ראיות שמפלילות את עצמו. מה שיש אלו שינויים מופרכים ולא מנומקים בחוות הדעת הרפואיות. שינויים שכמעט תמיד משרתים את התביעה ואת ההרשעה. מותר להסיק מסקנות מהסיטואציה, אבל אי אפשר להוכיח אותה.

וזו הסיבה שלמברגר התהדר בדו"ח של רוזן: "נשללה בו הטענה שפרקליטים גרמו למומחים לשנות חוות דעת לכיוון הרשעה". למברגר, שהחליף את פרקליט המדינה לשעבר משה לדור כסניגור האולטימטיבי של הקטיגורים, הוסיף: "צריך לשים את הדברים בפרופורציות. מתוך 33 אלף חוות דעת נמצאו תקלות בארבע בלבד". מנהל המכון נאלץ שוב לתקן: "היו 33 אלף חוות דעת, אבל נבדקו רק כ־30 מתוכן והתמקדו ב־11".

נציב ביקורת הפרקליטות דוד רוזן. הפרקליטים סובלים משחיקה בתדמיתם | צילום: אוראל כהן

3. יש דמיון מסוים בין סיפור המכון הפתולוגי לסיפור של אליעזר פישמן. בשני המקרים הנטייה הציבורית־תקשורתית היא לחשוף את מחדל העבר; את האינטימיות הקונספירטיבית הפסולה בין התובעים לרופאים ובין הבנקאים לטייקונים; את הקשרים שגרמו להטיית חוות הדעת הרפואיות והקשרים שהובילו למתן האשראי המופקר לפישמן. ובשני המקרים מבקשים להרגיע אותנו: הלקחים הופקו, עזבו את העבר, העתיד יהיה (והוא כבר) טוב יותר, כי עכשיו שופרו הנהלים, השקיפות, האחריות ושיתופי הפעולה.

הפרקליטים והבנקאים, שניים מהמגזרים החזקים ביותר, סובלים משחיקה בתדמיתם כמועלים בפוזיציה הציבורית העוצמתית שהופקדה בידיהם. הבנקאים מבטיחים שמעכשיו יחלקו אשראי ביתר אחריות, והפרקליטים, ברוח המלצות רוזן, אמורים לחלוק את ממצאי המכון עם הסנגורים. אבל, את העבר כולם מעדיפים לקבור, להשאיר את השלדים בארון ואולי גם חפים מפשע בכלא.

בסיום הדיון שלשום, יו"ר ועדת החוקה ניסן סלומינסקי ביקש מקוגל שימציא לוועדה כמה מקרים מובהקים שמעלים חשש להרשעת שווא. המלחמה על העבר לא הסתיימה.