כיסא של איקאה, 230 אלף שקל

מאז החלה לייצר רהיטים, בשנות הארבעים, איקאה דגלה במחירים נמוכים. אחד הרהיטים הראשונים שמכרה, למשל, היה כיסא Clam שעיצב עבורה האדריכל הדני פיליפ ארקטנדר. הוא יוצר במהדורה מוגבלת יחסית, אבל בתחילת שנות החמישים גרסה חדשה שלו כבר נמכרה בהמוניה, תחת השם Åke. וכל הכיסאות האלה נמכרו אז בזול. היום, מתברר, הם שווים המון: במכירות פומביות מחירו של הקלאם מגיע ל־50 אלף ליש"ט (כ־230 אלף שקל), ומחיר האקה הוא כ־2,000 דולר (כמעט 9,000 שקל).

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

להאזנה ב-iTunes ליחצו כאן

 

לפי Barnebys, פלטפורמה אינטרנטית שעוקבת אחר הנעשה ב־2,000 בתי מכירות ברחבי העולם, מדובר בטרנד שצובר תאוצה: עוד ועוד פריטי וינטג' של איקאה נמכרים במחירים מפתיעים. כוננית ספרים ישנה נמכרת בכ־3,000 ליש"ט, למשל, וסט קרמיקה בכ־1,180. חיפוש פריטים של החברה באתר

1stdibs.com, המרכז מכירות מכל העולם, יגלה פריטים שעין לא מקצועית לא תנחש לעולם שיוצרו בידי החברה, מכיסאות Vilbert הגיאומטריים של המעצב ורנר פנטון מ־1993 — שבזמנו עלו 65 דולר, נמכרים כיום תמורת 12 אלף דולר — עד ספת שזלונג אדומה מ־1961 המוצעת במחיר התחלתי של יותר מ־6,000 דולר.

הטרנד מלמד שענקית הריהוט מצליחה להישאר בכותרות ללא הפסקה. הדוגמאות האחרונות כוללות את המחסה המתקפל לפליטים באריזה שטוחה, שהחברה שותפה בייצורו ושזכה בפרס של מוזיאון העיצוב בלונדון, ואת גלגוליו של תיק הקניות הכחול האיקוני, שמשמש אמנים ליצירת כובעי בייסבול, תחתוני חוטיני ועוד, וגם הוליד גרסת יוקרה של מותג האופנה בלנסיאגה ב־2,145 דולר. ועכשיו הווינטג'.

אבל יש כאן תזכורת מעניינת יותר משאלת המיתוג של איקאה, לכך שכל דבר יכול להיות וינטג', אפילו פריטים מייצור המוני וזול שנחשבו נחותים. "טיבם של טרנדים לחזור על עצמם", אומרת גליה חזן תירוש, האחראית לתחום העיצוב בבית המכירות וגלריה תירוש. "יכול להיות שבעוד 30 שנה הבת שלי תתחנן לפריטים כמו אלה ששוכבים כרגע אצל אמא שלי בארון ושאני לא יכולה בכלל לחשוב על להשתמש בהם". ואחרי הכל, לא מדובר בפריטים של נגר קטן, אלא בכל זאת בהיסטוריה של מותג חזק מימים שנוטים להתרפק עליהם. "אנשים מחפשים סמל, ואיקאה היא סמל של תקופה. אנחנו אמנם מקשרים אותה עם עממי וזול אבל היא הגיעה להצלחה מטאורית ואני יכולה להבין למה אנשים מחפשים את העיצובים המיוחדים שלה. הקשר תרבותי־היסטורי של משהו גדול יותר מהיצירה עצמה דוחף את המחירים קדימה, אבל אני לא אשלח מישהו לקנות פריטי איקאה בהמוניהם במחשבה שאולי יום אחד הוא יתעשר מהם".

כי המחיר לא שווה את זה, אומרת ד"ר דניאלה אוהד, שחוקרת, מייעצת לאספנים ומלמדת אספנות עיצוב בארץ ובארצות הברית. לדבריה, "עד לפני ארבע שנים אף אחד בתחום לא שמע על ארקטנדר. ואז התגלה הקלאם שלו, כשהתברר שהוא דומה לכיסא איקוני של המעצב ז'אן רוייאר, שמחירו יכול להגיע גם ל־200 אלף דולר. אבל הכיסא של ארקטנדר לא שווה את המחיר ששילמו תמורתו.

"הרי כשאתה קונה היום משהו באיקאה, מה יקרה לו אחרי כמה שנים? הפריטים של החברה מיוצרים באיכות נמוכה לעומת פריטי אספנות, ובכמויות אדירות — ואחד הדברים הכי חשובים שהופכים פריט לבעל ערך הוא שהוא נדיר. לפריטים שמיוצרים במיליונים, כמו באיקאה, לא יכול להיות ערך, אין כזה דבר. מעבר לכך, המשותף לכל הפריטים בעלי הערך האספני הוא שכבר בתקופה שבה הם נוצרו הם היו בחזית העיצוב. הם היו חדשניים, ייצגו תקופה, היו האוונגרד. למשהו שבשוליים של אותה תקופה אין ערך".

באיקאה, מן הסתם, מרוצים. "אנחנו שמחים שאיקאה היא השקעה חכמה", נמסר מהשלוחה הישראלית של החברה. "הסתכלו סביבכם: אילו רהיטי איקאה יש לכם בבית? הספות בסלון והארון בחדר נראים תמימים ופונקציונליים, אבל אין לדעת, אולי בעוד 20 שנה הם יהיו שווים לא מעט כסף". אכן אין לדעת. אנחנו קונים איקאה כי זה זול ושימושי, אבל טרנדים של עיצוב ומכירות באמת קשה לחזות. אולי יום אחד הכל יהיה עוד הרבה יותר גרוע, וגם הכוורות ייחשבו סמן של תקופה שראוי לחזור אליה. בכל מקרה, עדיף להמר על המהדורות המוגבלות של פריטים של מעצבים ידועים בעבודת יד, כגון סדרת שטיחי הקיר המוגבלת של הלה יונגריוס מ־2009 או קולקציית Jassa של פיט היין אייק. על ספת קליפן או ספריית בילי, שני פריטי הריהוט הידועים והנמכרים ביותר של החברה, לא היינו בונים כהשקעה.