חטא הלהיטות של שי באב"ד

1. "אגף התקציבים על הגריל", כך תיאר בכיר במשרד אוצר את יוזמתו של מנכ''ל המשרד שי באב''ד להכפיף אליו את האגף החשוב במשרד. בעקבות רצונו של באב''ד לנהל את אגף התקציבים, גל הביקורת סביב המהלך אינו פוסק. כדי לעקוף את הביקורות, באב"ד דאג להקים ועדה מקצועית שתאשר את השרץ, אך חוסר הניסיון, האגו והלהיטות שלו גרמו למנכ"ל האוצר לעשות כמה טעויות בדרך, כשהראשונה שבהן היא התייצבותו בחזית.

"צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים", נכתב בתלמוד, ולבאב"ד היה צריך להישמע לפסוק ולהתרחק מהוועדה כמו מאש, כדי שטביעות אצבעותיו לא יהיו שם. אלא שליד הגופה, הוא השאיר תעודת זהות. ועכשיו, משרד האוצר - על כל אגפיו - יודע שהוא זה שמנסה להכפיף את כל מנהלי האגפים אליו.

2. באב"ד שגה גם כשבחר להדיר שני שחקנים מרכזיים מהוועדה, והדבר עלול להפוך אותה ואת מסקנותיה ללא רלוונטיים. הראשון הוא נציב שירות המדינה או גורם מטעמו. באב"ד יכול היה לנצל את העובדה שממלא מקום הנציב, אודי פראוור, הוא חסר עוצמה וכוח ומונה כברירת מחדל, ולהזמין אותו להצטרף כעלה תאנה. כי הרי אין אפשרות לבצע שינוי בסדר גודל כזה ללא הסמכות של הנציב. אבל למנכ"ל האוצר היסטוריה ארוכה של סכסוכים מול הגוף שאחראי על ניהול ההון האנושי והמערך הארגוני בשירות המדינה, ולכן נציגו לא הוזמן.

השחקן השני שמן ההכרח היה צריך להיות חבר בוועדה הוא היועץ המשפטי לממשלה. במקומו, היועץ המשפטי של האוצר אסי מסינג ייצג וילווה את הוועדה. הבעיה מתחילה כשברור שמסינג נמצא בניגוד עניינים קשה: הוא לא רק היועץ של המשרד, אלא הוא המנהל של אחת היחידות החשובות במשרד - הלשכה המשפטית. והרי, הוועדה אמורה להחליט אם גם הייעוץ המשפטי יהיה כפוף למנכ"ל, צעד שאינו רצוי כלל.

מסינג יהפוך לאחת הדמויות המרכזיות של הוועדה והוא צפוי לבלום במהרה את שאיפות ההשתלטות של באב"ד. מסינג כבר הוכיח שיש לו את היכולת לעשות זאת, כשביטל בפועל את מסקנות ועדת זליכה לטיפול בנכים, וכשחשף, יחד עם המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, את המחדלים שנפלו במינויו של ירון זליכה ליו"ר הוועדה.

3. גם כמה מחברי הוועדה עשויים להימצא בניגוד אינטרסים. יו"ר הוועדה יוסי קוצ'יק הוא דירקטור של ביטוח ישיר וכיהן כסגן היו"ר. לכן, אסור שהוא ידון בעתידה של רשות שוק ההון והביטוח; חבר הוועדה אהרון פוגל הוא יו"ר צים, ולמדינה יש בה מניית זהב דרך משרד האוצר. לכן היא יכולה לקבוע כמה ולמי ניתן למכור מניות של החברה.

בנוסף לשניהם, מינויו של חיים שני כחבר ועדה הוא התמוה ביותר. שני לא השאיר ולו זכר קטן מהביצועים המרשימים שלו כמנכ"ל נייס במשרד האוצר, כשכיהן בעבר כמנכ"לו. הסיבה היחידה הנראית לעין לבחירתו נעוצה בעובדה ששני הוא זה שהגה את הכפפת כל אגפי האוצר למנכ"ל. הוא חשב על המהלך ראשון וניסה לקדם אותו, אך ללא הצלחה.

4. אם באב"ד היה רוצה להקטין את הסערה שלא עוזבת את המשרד, הוא היה בוחר להתרכז באגף אחד בלבד ולא להכניס את כל האגפים לקלחת. משלא עשה זאת, בקשת האוצר למנות ועדה שתשנה את "מבנה הסמכויות של המנכ"ל וראשי האגפים השונים, לרבות יחידות הסמך" הכניסה לכוננות את כלל ראשי האגפים. את כולם למעט ראש אגף אחד - רוני חזקיהו.

במסדרונות האוצר מסבירים כי חזקיהו "מכוסה". החשב הכללי, שמונה לתפקיד בתחילת השנה, התנה את קבלת המשימה בהבטחה שבאב"ד לא יפריע לו. מאז, חזקיהו לא יודע באיזו קומה משרדו של באב"ד והאחרון לא מעז להתקרב אליו. אלא שהסטטוס־קוו הזה הוא זמני בלבד, עד שיגיע שר אוצר חדש במקום משה כחלון. הוא לא יהיה מחויב להבטחות קודמו, וחזקיהו יוכל למצוא את עצמו תוך שנה מתכופף בפני מנכ"ל פוליטי או בדרך הביתה.

5. באב''ד הוא פולטיקאי, מספר 11 ברשימת כולנו, ואסור שפוליטיקאי יהיה שומר הסף של כספי כלל הציבור והאיש ששומר על קופת המדינה. התפקיד מצריך מיומנויות וכישורים מיוחדים שבאב''ד אינו ניחן בהם. על אף שמדובר בבוגר הרווארד וה-(LSE (London School of Economics, מנהל הרשות השנייה, ומנהל בכיר במספר תפקידים בקבוצת צים. הסכם יעלון־כחלון, הסכם השכר עם עובדי רשות המסים והסכם עובדי דור ב' של הנמלים - הם רק חלק מהמקרים בהם באב''ד ניהל מהלכים, וכשל. חלק מהכישלונות אף זכו לביקורת מצד מבקר המדינה.

משרת מנכ''ל משרד היא משרת אמון, שלא חייבת להיות משרה פוליטית. שרי האוצר בעבר דאגו לחסום את דרכם של פוליטיקאים למשרת מנכ''ל, קל וחומר למשרת הממונה על התקציבים. זו הסיבה שהמסקנות הצפויות של הוועדה צריכות להדאיג אדם נוסף, שיושב לא רחוק ממשרד האוצר ופעם ניהל אותו: בנימין נתניהו.

לא בטוח שראש הממשלה, שלפי כל הסקרים צפוי להמשיך להוביל את המדינה בשנים הבאות, ירווה נחת מכך שאיש הכספים של כחלון יישב על הברז של קופת המדינה. זו גם הסיבה מדוע כחלון בעצמו הסכים לחתום על כתב מינוי הוועדה.