אפשר להניח לאולמרט?

"המשטרה בודקת ברגעים אלה איך הגיע החומר להוצאת הספרים", דיווח אמש אביעד גליקמן בחדשות 10. כלומר, "ברגעים אלה" שבהם חוקרת המשטרה הדלפה אסורה, היא מדליפה בעצמה חומר אסור - חומר חקירה. והכתב מדווח ממש במקביל לחקירה מתנהלת, שמדובר בפרשה ביטחונית נוספת שאולמרט, הסכנה החדשה לביטחון המדינה, הדליף. לא ההיא שאסור לדבר עליה, אלא חדשה שגם עליה אסור לדבר.

אגב, ההבדל בין המשטרה לאולמרט הוא דווקא לטובת אולמרט, כי החומר האסור שלו הוחזק במשמורת מחשב והמתין להעברתו לצנזורה, ואילו החומר האסור של המשטרה מפורסם בריל טיים בראש חוצות. וזו לא רק הדלפה אלא גם סוביודיצה - פרסום שמכוון להשפיע ישירות על החלטה משפטית שעומדת להתקבל.

האם החומר פורסם כתגובה לתמונת אולמרט שהחליף את מדי האסיר בפיז'מת חולה ונראה כחוש ליד צלחת האוכל? האם בפרקליטות חישבו שהתמונה תעורר, חלילה, אמפתיה בוועדת השחרורים שאמורה להחליט השבוע האם לשחררו שחרור מוקדם, ויש להקדים תרופה למכה אפשרית כזו?

אהוד אולמרט בבית משפט העליון (ארכיון) | צילום: עמית שאבי

כשמדובר באולמרט, ייקוב הדין את ההר 

פרופ' דניאל פרידמן חזה אתמול ב"ידיעות אחרונות", שהרשויות ייערכו למכת הנגד הזו. שישלפו עוד שפן כדי להצדיק את החרמת המחשבים ב"הוצאת ידיעות אחרונות". בפרקליטות טוענים שהצו ניתן כדין ואולמרט הפר סיכומים שנגעו להוצאת החומר.

הפרקטיקה המקובלת בכתיבת ספרים בידי בכירים מדיניים וביטחוניים היא העברת חומר לכותב/עורך/מו"ל שמעבירים לצנזורה, למלמ"ב, לוועדת שרים, למי שצריך לפני הפרסום. לאכיפה במקרים כאלה ניתן למצוא גם הצדקה משפטית, אבל גם מסורת של איפוק ואיזון הפגיעה הפוטנציאלית בביטחון המדינה אל מול ערכים דמוקרטיים מתחרים אחרים.

אבל כשמדובר באולמרט, ייקוב הדין, והכי חזק שאפשר. במיוחד כשלא מדובר רק בחומר הביטחוני. אלא גם, ובעיקר, הטקסטים שנוגעים לפרקליטות עצמה, בהתנהלותה מול אולמרט. נדמה שמעולם לא ניצבה הפרקליטות מול נאשם-מאשים מסוגו. נדמה שלא הוצאתו לחופש של אולמרט מעניינת אותה, אלא הוצאתו לאור של הספר. נדמה שהיא מבקשת לקשור בין השניים.

והפרקליטות מוסיפה ומתדרכת שחקירה פלילית תיפתח עוד השבוע, אבל מאזנת במסר הומני שאלמלא עבריינותו החדשה המתגבשת של אולמרט, היא לא הייתה מתנגדת בוועדה לשחרורו. הווה אומר: אולמרט אחראי ואשם לדחיית שחרורו. הדחפים העברייניים שלו חזקים אפילו מרצונו להשתחרר.

החרמת החומרים בהוצאת הספרים נתקלה בתגובה ציבורית ותקשורתית קשה. לאחר מכן אושפז אולמרט ותמונתו מעוררת החמלה הופצה. 2-0 לאולמרט. ארבעה ימים לפני פרסום החלטת ועדת השחרורים. יש להגיב ומהר. והתגובה הגיעה – עוד פרשה ביטחונית, חקירה פלילית בדרך. 2-2.

אפשר להפסיק את התחרות הזו? אפשר להניח לו?