מצוקת בתי החולים - להתחיל לחשוב קדימה

מערכת הבריאות בישראל מושתתת על כיבוי שריפות. ראייה לכך היא מעגל הקסמים, שבו לא ברור מי הביצה ומי התרנגולת - של תקציבים זעומים המושקעים בבריאות ומחסור משווע בתוכניות אמתיות וארוכות טווח.

כבכל חורף, גם בחורף האחרון נתקלנו ב'שריפות' – ובכל חורף הן נעשות הרסניות יותר ויותר. צוואר הבקבוק של חדרי המיון ובתי החולים, אליהם מגיעים החולים, הוא רק חלק מן העומסים המוטלים על בתי החולים, אך הוא מרכזי וצפוי להיות מרכזי עוד יותר בשנים הבאות.

צוואר הבקבוק במיון נובע משלוש סיבות עיקריות שהופכות את השירות שקיים בקהילה לבלי מספק עבור החולים ומשפחותיהם: זמינות, שירות אנושי ומכשור. חדרי המיון מקבלים את כל מי שפונה, גם ללא הפניה, 24 שעות ביממה; בנוסף, בחדר מיון ישנו צוות רפואי וסיעודי, הנותן מענה אנושי ומסייע לקבוע אם נדרש אשפוז או שניתן לחזור הביתה; מעבר לצוות, לחדרי המיון יש גם את כל הציוד, כולל בדיקות דימות, מעבדות ועוד.

שלוש הסיבות הללו הופכות בצדק את חדר המיון למקום מאוד מבוקש, בהשוואה לשירותים הניתנים בקהילה (טיפול במרפאות של קופות החולים), ויוצרות עומסים על חדר המיון – מה שבסופו של דבר מקרין על כל בית החולים, וגורר סכנות רבות לחולים: צפיפות, הגורמת לתנאים גרועים וחושפת את החולים לזיהומים; זמני המתנה ארוכים גם בחדר המיון, גם לחולים שעבורם זמן ההמתנה קריטי; ובאופן כללי תחושת חוסר אונים, גם לחולים וגם לצוות המטפל.

חולים במסדרון | צילום: גדי קבלו

לכולנו ברור שיש אחוז משמעותי של פונים למיון שניתן היה לטפל בהם גם מחוץ לבית החולים באותה מידה של הצלחה ללא צורך בביקור במיון, אך בשל הוואקום שנוצר ללא שירותים מתאימים בקהילה, אותם חולים מגיעים למיון בסופו של דבר.

דרושה השקעה ראשונית גדולה של הקופות

את הוואקום ניתן למלא באמצעות שתי אופציות לשירות בבית או בקהילה: הראשונה היא מתן שירות על ידי הרופא המטפל כשהחולה נשאר בביתו והשנייה היא הרחבת מערך של אשפוזי יום להשגחה רפואית.

האמצעים של היום מאפשרים לספק שירות המקביל לביקורי בית באמצעות מוקד שירות רפואי טלפוני: לבצע שיחת טלפון במהלכה הרופא והמטופל רואים אחד את השני, ואף לקיים בדיקות של דופק, לחץ דם וא.ק.ג, בשלט רחוק.

במאגר המידע הממוחשב של כל קופות החולים קיימים נתונים לגבי לחץ הדם והדופק הסטנדרטיים של כל חולה, כך שהרופא יכול לאבחן גם מרחוק אם יש תפקוד חריג, ולקבל החלטה אם המצב מאפשר לחולה לחכות עד הבוקר ולהגיע לבדיקות מקיפות יותר במרפאה, או אם עליו להגיע לחדר מיון. כך, מוקד הפועל 24 שעות ביממה ונותן מענה אנושי, עונה על שניים מתוך שלושת הפרמטרים הגורמים לאנשים להגיע למיון.

ישנן יוזמות אחדות של קופות החולים, של מוקדי ייעוץ המאוישים ברובם על ידי אחיות, אך האפשרות הזו אינה קיימת לכלל האוכלוסייה ובפריסה רחבה ואפקטיבית ונותנת מענה חלקי בלבד לצרכים הרפואיים.

האופציה השנייה היא הרחבה של השירות המוצע במרפאות של קופות החולים. כיום למרפאות של קופות חולים אין אפשרות לבצע יותר מאשר בדיקות רופא בסיסיות, ואין להן אפשרות להשאיר חולה להשגחה של מספר שעות, לפני שניתן להחליט אם עליו להגיע למיון או אם הוא יכול לחזור הביתה. מרפאות צריכות לתפעל מערך של אשפוזי יום להשגחה רפואית בשעות שהמרפאה פתוחה, כמו גם היכולת לבצע בדיקות מקיפות יותר.

בעבר התקיימו דיונים על האפשרות להפעיל שירות טלפוני ולהרחיב את השירות בקהילה – אך שני הניסיונות קרסו מסיבות כלכליות. על מנת ליישם את שתי האופציות המוצגות מעלה, יש צורך לא רק במיפוי, הערכה ותכנון, אלא גם בהשקעה ראשונית גדולה של הקופות ובהשקעה מתמדת לתחזוק המערכים. כיום, צורת ההתחשבנות עם קופות החולים, לא מתמרצת את הקופות להשקעה כזו.

יש צורך בתקצוב נכון יותר, המתאים לדרישות העולם המודרני, ויש צורך בתכנון אמיתי וארוך טווח: הגיע הזמן שיהיה לנו גוף ארצי מדיני, כמו מטה הדיור שהוקם לטיפול במשבר הדיור – צריך מטה בריאות שיטפל במשבר הבריאות. מטה שינסה לחזות ולתכנן את מערך השירותים הרפואיים בישראל בהתאם לגידול האוכלוסייה, לשיעור הזדקנותה, להתפתחות הטכנולוגיות והצרכים. המטה הזה צריך לקום עוד היום, אם אנחנו רוצים לתת מענה אמיתי בשנים הקרובות: לבנות מחלקת אשפוז לוקח 5-3 שנים משלב התכנון ועד כניסת החולה למחלקה. ולכן אם לא נבצע תכנון מקיף עוד היום, נמשיך לכבות שריפות, גדולות יותר ויותר, כל חורף.

הכותב הוא חבר בהנהלת האגודה לזכויות החולה בישראל ולשעבר מנהל בית החולים וולפסון