אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הקרדיט הפוליטי: מי גזר את הקופון במאבק הנכים צילום: עופר צור

פרשנות

הקרדיט הפוליטי: מי גזר את הקופון במאבק הנכים

במירוץ של כלכלת בחירות פוליטיקאים מבטיחים הבטחות שלא ניתן לעמוד בהן, אשר יבואו בדרך כלל על חשבון פגיעה בקבוצות אוכלוסייה יותר חלשות ללא יכולת התארגנות או ייצוג פוליטי. מאבק הנכים לדוגמה

28.06.2017, 08:35 | אדריאן פילוט

1. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא רצה להקצות 4 מיליארד שקל לנכים. זה נגד האידיאולוגיה שלו. דווקא הוא כשהיה שר האוצר, היה אחראי לקיצוץ קצבאות הנכים.

אלא שנתניהו נקלע לפלונטר פוליטי שאי אפשר היה להיחלץ ממנו, ולכן נאלץ להוריד את הראש ובסופו של דבר להתקפל.

קראו עוד בכלכליסט

את הפלונטר הכינו לו שר האוצר משה כחלון, היריב הפוליטי העיקרי שלו (יחד עם נפתלי בנט), ויו''ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן, איום פוליטי פנימי בתוך הליכוד. בגלל הרקע שלו כשר האוצר נתניהו נאלץ לתת הרבה יותר ממה שכחלון הבטיח וממה שביטן התחייב: סכום כפול ומיידי.

כך נקלע ביבי בין "הכחלון לביטן". התוצאה ידועה ולצערנו גם מוכרת: במירוץ של כלכלת בחירות, פוליטיקאים מבטיחים הבטחות שלא ניתן לעמוד בהן, אשר בדרך כלל יבואו על חשבון פגיעה בקבוצות אוכלוסייה אחרות, יותר חלשות וללא יכולת התארגנות או ייצוג פוליטי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון , צילום: עמית שעל ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון | צילום: עמית שעל ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון , צילום: עמית שעל

2. נתניהו לא באמת התכוון להקשיב לצוות שהקים בראשות פרופ' אבי שמחון. מטרתו של נתניהו בהקמת הצוות היתה למחוק את טביעת האצבע של ירון זליכה — פעם חברו ושותפו לדרך — והיום יריב מר. כוונותיו של זליכה בזירה הציבורית אינן ברורות, אך אין לפסול את האפשרות שיפתח בקריירה פוליטית ביום מן הימים. לפיכך, אסור שהוא יתחיל אותה עם חלוקת 4 מיליארד שקל לנכים. ולא פחות חשוב: הקמת הצוות נועדה גם כדי למחוק את טביעת האצבע של כחלון, שמכהן כשר האוצר, התפקיד ש"קבר" את ביבי ושלח אותו לגלות פוליטית ממושכת. זו גם הסיבה שנתניהו לא הזמין את כחלון ודאג להרחיק אותו מהישיבה המכרעת אתמול. בדיוק כמו שכחלון עשה לו עם "נטו משפחה" וה"מגה־הגרלה" של "מחיר למשתכן". לכן, ההפגנות מול בית ראש הממשלה רק יועילו לנתניהו. המפגינים הם הוכחה שהוא־הוא זה שביצע את המהלך והשינוי גם אם הנכים מוחים שהתוספות אינן מספיקות.

3. משה כחלון יכול לרשום לעצמו ניצחון קטן. הוא זה שהעלה את נושא הנכים לראש סדר העדיפויות הלאומי ולשיח הציבורי. הוא זה שהקצה והוא זה שהקים ועדה (שלא כדין, לפי הביקורת הקשה של היועץ המשפטי לממשלה), והוא קבע את ה"4-4-4 הקדוש": 4 מיליארד, 4 שנים, 4 אלף קצבה. המספר הזה חרות בתודעה הציבורית על שמו של כחלון, ולא נתניהו ולא ביטן יוכלו למחוק את זה. אבל כחלון גם בבעיה: כי הוא זה שיחתום בסופו של דבר על הצ'ק עבור הנכים. והוא ייאלץ לחתום על צ'ק ללא כיסוי. מי אשם בכך? בעיקר הוא עצמו: הוא התחיל את מירוץ כלכלת הבחירות. עכשיו עליו לשלם את המחיר.

4. מאבק הנכים יירשם כפרק טראגי נוסף, שבו הפוליטיקה הקטנה מנצחת את ההיגיון ואת המדיניות האחראית ואת טובת החלשים. הדיון החל ונותר פופוליסטי ורדוד. הנכים החלשים יישארו חלשים והשינויים המבניים בטיפול בנכים שמדינת ישראל היתה זקוקה להם — נעלמו כלא היו. כמו תמיד במערכת הפוליטית הישראלית, מה שחשוב זה הקרדיט, הכותרות, התמונות. האנשים, הנכים במקרה הזה — הרבה פחות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות