מה זו טכניקה בכלל?

צופה הכדורגל הממוצע רואה ביצועים של שחקני כדורגל ונדהם. הוא מכנה את אותם ביצועים וירטואוזים ומנה אותם "על אנושיים". אבל העניין הוא שאין דבר כזה "על אנושי".

אך הביצועים בענפי הספורט מבוצעים על ידי בני אדם. הם בני אדם השונים זה מזה אך בסופו של דבר, על המגרש, נדרשים לבצע פעולות דומות וההבדל הגדול ביניהם הוא המיומנות שלהם. אנשים מכנים זאת "טכניקה".

טכניקה זה מילת קוד לביצוע. והביצוע הוא מכלול של יכולות ותפקודים שביחד מובילים אליו. כל אחד יכול לזהות מיומנות גבוהה ואנשי המקצוע מזהים את הניואנסים בכל מיומנות. אך מעטים הם אלו שיכולים לזהות את מכלול היכולות שמסייעות לביצוע. ומעטים מדי יודעים גם איך לשפר את המכלול הזה.

"טכניקה" או ביצוע משימה במגרש הכדורגל הם לא רק עצירת כדור ומסירתו. צריך ראייה מרחבית כדי להבין איפה עומדים שחקני ההגנה ולאיפה אפשר לכדרר או למסור אחרי ההשתלטות על הכדור. צריך לדעת להתמודד עם מכשולים שלפנייך - מבור בדשא ועד שחקן הגנה שרץ על הגב שלך וצריך לדעת לאלתר עם הגוף והכדור. זה

ועוד נקודה: אין דבר כזה טכניקה שטובה לכולם. לליאו מסי ולכריסטיאנו רונלדו יש ביצועים ברמות הכי גבוהות שנראו אי פעם אבל האם יש להם את אותה הטכניקה? האם הילד שגדל בגרמניה הוא בעל טכניקה דומה לזו של הברזילאי או האפריקאי? האם אפשר ללמד "טכניקה" באותה צורה? לאן לימוד הטכניקה הולך בכלל? טכניקה זה דבר שמשתנה בין שחקן לשחקן.

איך לימדו אז, איך מלמדים היום

בעבר טכניקה היתה מושג כוללני למספר מיומנויות בענף מסוים. בענפי הכדור מתייחסים לטכניקת גוף ולטכניקת כדור וכיצד הם יוצרים יחדיו את המיומנות הנדרשת בשלבי ביצוע לפני קבלת הכדור (טכניקת גוף) ברגע קבלת הכדור (טכניקת גוף + כדור), באזורים מסוימים למשל בכף הרגל/יד או עם מחבט (תלוי ענף) ומה קורה אחרי קבלת הכדור.

אימון הטכניקה בעבר היה סוג אימון מרכזי שעמד בפני עצמו - בעיקר באימון ילדים/נוער. אימון הטכניקה הועבר בעיקר על ידי שחקנים לשעבר שיכלו להדגים ועודדו את הילדים לחקות אותם.

האימון כלל בעיקר תרגילים שהמאמן בחר, על פי תמונות הזיכרון והתחושה שלו לטכניקה המסוימת. הוא בד"כ שלף מהניסיון שלו ו"מתחושת הבטן" את השיעורים. בשלב מאוחר יותר, המאמנים שרובם היו שחקנים, למדו מתוך צפייה מביצועים של שחקנים אחרים, ויצרו תהליך של רצף תרגילים שיחד יוצרים סדרת תרגילים.

העברת אימון הטכניקה נעשתה בעיקר עמדות סטטיות בזוגות/שלשות.

השלבים היו ברורים: א' - הסבר הביצוע הנדרש ב' - תרגול בתרגילים ייעודים עם דגשים בכול טכניקה וטכניקה תוך תיקון טעויות ודגשים בביצוע המיומנות.

את הטכניקה תרגלו כל השחקנים באופן זהה ללא התייחסות לפרופיל האישי של כל אחד ואחד מבלי להתחשב בגיל, גובה, ועוד.

אימון הטכניקה בהווה הוא שונה לחלוטין. השוני המהותי: באימון הטכניקה המודרנית הוא בחשיבות של תרגילים מתפתחים המתייחסים לפרט ולקבוצה.

המחקר במדעי האימון מתחבר למדעים שונים (בעיקר תורת התנועה ותורת האימון) בכדי להבין טוב יותר מה הם ההליכים שמאפשרים ביצוע טוב ("טכניקה") וכיצד יש ללמד אותם ולתרגל אותם כדי שגם אפשר יהיה להפוך את התרגילים לפרטניים וגם שיהיו אפקטיבים במהלך משחק.

המחקר יוצא מתוך נקודת הנחה שאין מודל טכני אופטימלי כללי. לכל אחד מתאימה "טכניקה" אחרת. השחקן הגבוה לא יכול לכדרר כמו השחקן הנמוך ולכן צריך להתאים את יכולות הכדרור שלו אליו.

כמו כן, האימון המודרני יוצא מתוך נקודת הנחה שאי אפשר להפריד טכניקה באימון ממצבי משחק ולא יעיל ללמד טכניקה במצבים סטריליים - כי הרי אין כמעט מצבים סטרילים במשחק כדורגל. בנוסף, חלוקת הטכניקה לשלבים ותרגולה בחלקים איננה משפרת תהליכי למידה של ספורטאים - וזאת מאחר ששוב, אין דבר כזה שלבים בביצוע במגרש. צריך לעשות רצף פעולות בדרך כלל.

על מנת ללמד טכניקה ברמה הפרטנית צריך לבנות פרופיל אישי שתואם כל ספורטאי בנפרד ואת הנתונים שלו. למשל, גובה. הטכניקה של כל אחד שונה ומושפעת, בין השאר, גם מקליטת התמונה במוח ומהפתרון התנועתי ששולף הספורטאי עוד לפני הביצועי הטכני, כלומר המגע עם הכדור.

אם להסביר את זה בפשטות, אז כיום צריך להעניק לספורטאי כלים מחשבתיים, קוגנטיביים ומעשיים כדי שיוכל להפעיל את "הטכניקה" בזמן הנכון והמתאים. ואת הכלים הללו צריך לאמן.

כלומר, במקום אימון בו כולם מתאמנים על עצירת כדור מהאוויר, צריך לחשוב יותר על אימון שמסייע לשחקן לראות את הכדור טוב יותר, לקרוא את המעוף שלו טוב יותר ולעצור את הכדור טוב יותר, כשהכל בתנועה. וכל זה בתרגיל אחד או שניים, שהוא חלק מאימון שלם, שהוא חלק מתבנית אימונים שלמה לשנים קדימה.

זה אומר שהתרגיל עצמו הוא הרבה הרבה הרבה יותר מורכב מלעמיד שורה של ילדים, להראות להם איך זורקים את הכדור באוויר ועוצרים אותו.

וזה אומר משהו על דמות המאמן המאמן החדש, שצריך להיות הרבה יותר משחקן לשעבר שיודע לעשות בעצמו "פעולות טכניות". הוא צריך להבין לעומק את כל הכלים שהשחקן צריך כדי לבצע את הפעולה הטכנית הרצויה.

בשביל להעביר את השינוי הזה את הכדורגל הישראלי צריך לעדכן את מי שמכשיר את המאמנים ואז להכשיר את המאמנים בצורה אחרת.

זה אומר שצריך להתעדכן בחידושים כל הזמן, לא לפחד מהמדע ומהיישום שלו ולבנות מערך שמאפשר את קבלת החידושים. המערך הזה גם צריך לדעת להשתנות בתנועה ובמקביל לעשות התאמות אינידבדואליות שחקנים - בעיקר לילדים ולנוער.

צריך לגרות ללמידה ולמחשבה. מי שמכשיר את המאמנים צריך קודם כל ללמד את המאמנים איך מגרים ללמוד, להתנסות, לתהות ולטעות. המאמן צריך לנתח ביצוע מסוים על פי ניתוח טעויות ולא על פי מודל אופטימלי כלשהו. הוא צריך ללמד את הילד איך לבצע משהו נכון אחרי שעשה ביצוע לא נכון. לתת לו גירויים שונים שיסייעו לו לתקן את הטעויות. להשתמש פחות במלל לתיקון טעויות ולאפשר יותר התנסות.

המאמן המודרני צריך להיות תכליתי, חדשני, בין ידע רלבנט לידע לא רלבנטי. לפתח תרגילים שונים, להתאים כל תרגיל לפרופיל של השחקן. העתקת תרגילים מיוטיוב או הענקת תרגילים אחידים לכל הקבוצה - אלו כבר לא כלים שאפשר להשתמש בהם ביעילות.

ספורטאים רבים מתארים בספריהם את מאמנים האישיים ש"חשבו מחוץ לקופסה". אלו מאמנים שחשבו לטובת קידום השחקן האינדובדואלי ובגלל שיטות העבודה המתקדמות שלהם הם בדרך כלל נופו על ידי מערכות, שרצו טיפוסים יותר קונבנציונליים. אבל החוסר מקובעות שלהם, זה בדיוק מה שהשחקנים היו צריכים ואם המערכת היתה יודעת להשתמש בהם טוב יותר אז אולי היו גדלים יותר שחקנים באותה מערכת.

התיאורים של המאמנים והשחקנים על דרכם להיות ספורטאי- על מצביעים על תרגילים בעלי קשר ברור ומוחלט בין קואורדינציה וקשרים קוגנטיביים לבין "טכניקה". התרגילים, שלעיתים קרובות לא היו קשורים למה שמלמדים בבתי ספר לספורט קבוצתי היום, אלו התרגילים שיצרו שחקנים טכניים ברמה הגבוהה ביותר.

הכותב הוא מומחה בתחום תורת האימון וקואורדינציה וחבר מערכת הספורט ההישגי בגרמניה. פרטים על הכשרות ,מבדקים ואימונים אישיים בשיטת ה- OCO שנלמדת באקדמיית ורטהיים נמצאים כאן www.wertheimacademy.com