למה האטרקציות התיירותיות שנבנות באילת נכשלות?

ועדת הבנייה המחוזית בדרום אישרה לפני כשבוע הקמת פארק מים חדש באילת, בהשקעה של 120 מיליון שקל.

הפארק יוקם בסגנון פרה-היסטורי, עם דמוית דינוזאורים, מועדון ריקודים במים ובבריכות גלים. בפארק יהיו אפקטים נוספים בטכנולוגיית תנועה וצלילים שמתאימים גם לגיל הרך.

למקום הוקצו 110 דונם סמוך לכביש הכניסה הצפוני לאילת, והוא יוכל להכיל אירועים של יותר מ-25 אלף איש. הפארק המתוכנן אמור להתפרנס מאורחי המלונות בעיר, שכן תושבי אילת ימצו את ההנאה לאחר מספר ביקורים.

הקמת פארק הדינוזאורים אושרה לאחר שבסוף 2016 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובניה הקמת פארק מים אחר, קטן משמעותית, בדרום אילת, על שטח של 20 דונם. הפארק הדרומי (ממוקם באזור עיר הסרטים – שננטש) יתבסס על 30 אטרקציות מים מתוכננות, והוא אמור להתחרות בפארק הצפוני.

בנוסף לעיר הסרטים הנטושה, לפני כשנתיים נסגרה באילת אטרקציית התיירות "עיר המלכים", כיוון שגרמה להפסד של כ-50 מיליון שקל לאחר שהושקעו בה 150 מיליון שקל.

אילוסטרציה | צילום: Norwegian Cruise Line

על פי הערכות של " איגוד משווקי התיירות בישראל", מדי שנה מבקרים באילת כ-2 מיליון ישראלים ועוד 150 אלף תיירים מחו"ל. כמחצית מהמבקרים הם מבקרים פוטנציאליים של אטרקציות בעיר.

מכיוון שחלק מהנופשים הם נופשים חוזרים, הרי שהאטרקציות מוצו בביקור הראשון וחלקם לא יגיע אליהן פעם נוספת. לכן, לנוכח ההשקעות העצומות בהקמת הפרויקטים והתחזוקה, ספק אם השוק האילתי - שממדיו צנועים יחסית - יחזיר את ההשקעה או יניב רווח ליזמים.

עלות הנופש הגבוהה באילת, שבעיקרה מחירי בתי המלון, מפחיתה את הכסף הפנוי לאטרקציות שמיועדות לקהל ספציפי של ילדים ונוער - ומהנות פחות עבור מבוגרים. בניגוד לפסטיבל הג'אז באילת, למשל, הפונה לקהל מוגדר, כזה שרובו חוזר לפסטיבל מדי שנה בגלל אהבתו לג'אז, אטרקציות המים יעברו תהליך מיצוי בן מספר שנים וספק אם יימצא להן קהל מתעניינים מתמשך.

דו"ח מבקר המדינה מ-2010 הטיל ביקורת במעורבות הממשלתית בפיתוח התיירות באילת, דבר שמשפיע לרעה על התיירות בעיר. אילת, לפי המבקר, היא עיר שרוב המועסקים בה מתפרנסים במישרין או בעקיפין מתיירות. לא ברור עד כמה יתרמו האטרקציות התיירותיות לתעסוקה באילת בטווח הארוך, כיוון שלא ברור כמה זמן הם יפעלו ואם צפויה רווחיות.

מלונות באילת | צילומים: שאטרסטוק

בעיית שדה דב ועורק התחבורה לתיירות פנים

בעיה נוספת שעומדת בפני תיירות הפנים לאילת נוגעת לפעילות שדה דב. השדה כיום פועל, אבל אמור להתפנות לצרכי מגורים בעוד כשנתיים. שדה דב בלב ת"א הוא יעד גישה נוח לתיירות פנים יותר מאשר נתב"ג, ובשלב זה לא הוצג תחליף לשדה שהוא עורק תיירות פנים לאילת.

בעבודת מחקר שהכין פרופ' אבי דגני (גיאוקרטוגרפיה) הוא מציין כי "בשל הקשיים החריגים הנובעים מבידודה הגיאוגרפי של אילת, הוכרזה העיר בשנת 1985 כאזור סחר חופשי – פטור ממע"מ, ובעל זיכויים והטבות אחרות במיסים". הטבת המע"מ הפסיקה בשנתיים האחרונות להיות גורם מרכזי בשיקול הנופש, שכן עלות חופשה דומה בחו"ל זולה משמעותית מאילת.

היזמים של שני הפארקים החדשים בצפונה ובדרומה של אילת מתחרים על אותו הכיס והסיכון ברור להם, במיוחד בעקבות קריסת עיר הסרטים ועיר המלכים. כמומחה בינלאומי לשיווק וניהול אציע לבדוק שוב בקפדנות, את הכדאיות הכלכלית של שני פארקי המים המתוכננים באילת. הסיכון שבהקמתם גדול.