אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
טבעת סאונד: תכשיטים מרשתות של רמקולים צילום: עמית שעל

טבעת סאונד: תכשיטים מרשתות של רמקולים

"אני משתמשת בתכשיטים כמעבירי מסר", אומרת דנה חכים ברקוביץ', שמציגה בחולון תכשיטים מרשתות רמקולים ובהם דימויים כמו חייזרים ומסכות אב"כ

03.07.2017, 08:26 | רעות ברנע

“קשה לי לעשות משהו שהוא רק יפה”, אומרת מעצבת התכשיטים דנה חכים ברקוביץ’, שבסדרות האחרונות שלה עסקה בנושאים כמו תרבות הצריכה, קמעות מודרניים ופחד. בימים אלה היא מציגה כ־35 עבודות מהסדרות הללו, כולן מבוססות על חומר גלם מיוחד במינו - רשתות של רמקולים. “מאד מקובל בתכשיטנות לערב חומרים ממקורות שונים, זה לא משהו שהמצאתי”, היא מסבירה. “כבר בשנות השבעים חלה איזו מהפכה בתחום הצורפות, החלו לחפש את הצורות הלא־שגרתיות והשימוש ברדי מייד. אני לא מגדירה את עצמי כפורצת דרך אבל אני כן חושבת שיש לי שפה שהיא ייחודית לי, לא רק בגלל חומר הגלם, גם בגלל השימוש בתכשיטים כמעבירי מסר, תכשיטים שיש בהם אמירה”.

קראו עוד בכלכליסט

תכשיתי רשתות הרמקולים מוצגים במסגרת התערוכה “מבעד לרשת” בה היא משתפת פעולה עם אמן הסאונד אלעד שניידרמן. התערוכה, שהיא חלק מתערוכה גדולה יותר בשם “סאונד”, שנפתחה בסוף השבוע האחרון במוזיאון העיצוב בחולון והיא תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה שלה.

חכים ברקוביץ’ (40) היא בוגרת התואר הראשון במחלקה לצורפות בבצלאל והתואר השני בצורפות וכלים ב”קונסטפאק” — אקדמיה לאמנות בשטוקהולם. את רשתות הרמקולים היא גילתה כחלק מפרויקט הגמר שלה בתואר השני. “זה היה רק חומר אחד מתוך כמה שהתעסקתי בהם אז. הלימודים בשוודיה היו שונים מאד מבבצלאל — בדיעבד אני יכולה להגיד ששם לימדו אותי להיות אמנית. לקראת פרויקט הגמר ישבתי במשך חצי שנה עם ספרים, קראתי, חקרתי וניסחתי. אספתי חומרים בהקשר אליו כיוונתי — הנושא של הגנה פיזית. כך הגעתי, בכלל דרך התעסקות עם כפפות עבודה, אל רשתות מסוגים שונים ולאט לאט התפקסתי על הרשת העדינה של הרמקולים. למרות שהתכשיטים שאני יוצרת הם לאו דווקא עדינים, היה ברשת משהו מאד צורפותי בשבילי, מצאתי את עצמי מגלה כל מיני אפקטים שנוצרים במשחק עם גרידים וצבעים של הרשתות”.

"לקוחות עונדים את התכשיטים לאירועים מיוחדים", צילום: דנה וקסלר "לקוחות עונדים את התכשיטים לאירועים מיוחדים" | צילום: דנה וקסלר "לקוחות עונדים את התכשיטים לאירועים מיוחדים", צילום: דנה וקסלר

 

 

תרבות הפחד

בסדרה שהציגה בסופו של דבר בפרויקט הגמר ונקראה “My Four Guardian Angels” עסקה חכים ברקוביץ’ בקמעות: “התכשיטים מתכתבים עם דימויים של חמסות וגם עם כאלה של מסכות אב”כ”, היא מסבירה, “בהמשך ישיר לנושאים קודמים שעסקתי בהם כמו תרבות הצריכה, הנושא כאן היה תרבות הפחד. איך שולטים בנו, מפמפמים לנו אג’נדה מסוימת דרך תקשורת ההמונים ואנחנו שותים אותה. אנחנו מפחדים ממה שאומרים לנו לפחד”. את הסדרה הבאה של התכשיטים, גם הם מבוססי רשתות רמקולים, יצרה חכים ברקוביץ’ בטורינו שבאיטליה, שם חיה במשך שנתיים. הנושא המרכזי הפעם היה זרות. “בטופס הבקשה לוויזה באיטליה הייתי מוגדרת כ־Elian (חייזר). פשוטו כמשמעו. זו היתה ההשראה שלי לקולקציה שעוסקת בפחד מפני הזר. בחלק מהתכשיטים אפשר לראות דימויים שמזכירים חייזרים ועיניים שצופות בך”. הסדרה השלישית ממנה היא מציגה עבודות בתערוכה עוסקת בסימני אזהרה בטבע, ובדרך לשדר סכנה באמצעות אמצעים ויזואליים הנישאים על הגוף.

שרשרת מהסדרה "Crafted Fear". "אומרים לנו ממה לפחד", צילום: דנה וקסלר שרשרת מהסדרה "Crafted Fear". "אומרים לנו ממה לפחד" | צילום: דנה וקסלר שרשרת מהסדרה "Crafted Fear". "אומרים לנו ממה לפחד", צילום: דנה וקסלר

מאיפה את משיגה את הרשתות?

“אני מפרקת רמקולים מכל מקום שאני מצליחה למצוא. שווקי פשפשים, מפעלים לייצור אלקטרוני מהם אני לוקחת רמקולים שיצאו משימוש, אנשים שמתקינים מערכות שמע במכוניות, וגם מחברים שמביאים לי כל פעם שהם נתקלים ברמקול. לכל רשת יש גריד אחר, צורה אחרת וצבע אחר, ולפעמים אני ממש מותירה את הצורה כמו שהיא, רק עורכת אותה מעט”.

תכשיט מרמקולים, צילום: דנה וקסלר תכשיט מרמקולים | צילום: דנה וקסלר תכשיט מרמקולים, צילום: דנה וקסלר

קולות של גזירה

 

התערוכה הנוכחית היא הפעם הראשונה בה משתפת חכים ברקוביץ’ פעולה עם אמן מדיסציפלינה אחרת, אמן הסאונד אלעד שניידרמן. לצד התכשיטים מוצגים מסכים קטנים בהם אימג’ים של תהליכי העבודה, לצד צלילים אחרים בכל מסך — של רקמה, גזירה, חיתוך וכו’. את הצלילים הקליט שניידרמן בזמן עבודתה של דנה בסטודיו, ובקולות הנוצרים יש משהו מאד נעים ששופך אור נוסף על החיבור בין רמקולים לתכשיטים. בנוסף, מציגים השניים עבודה משותפת, תכשיט גדול שנע על מוט באמצעות משדרי רדיו שפזורים בחלל.

היום חיה חכים ברקוביץ’ בכרכור ומלמדת בבצלאל. כבר בתקופה בה חיה בטורינו החלה למכור את תכשיטיה דרך גלריות שונות בעולם — בארה”ב, בהולנד, בסין. אבל לא בארץ. “אין בארץ גלריה לצורפות עכשווית. אין לנו בית להציג בו באופן קבוע. אני כבר מצאתי לעצמי את הדרכים להציג אבל למי שיוצא מהאקדמיה אין אפשרויות”.

בעבר היתה שותפה בעצמה בגלריה כזו בירושלים שהקימה יחד עם חברים בוגרי המחלקה בבצלאל, אך הגלריה נסגרה אחרי כמעט שנתיים. “ניסינו, אבל לא ממש הבנו מה אנחנו עושים. עוד לא היינו מספיק מפותחים מבחינה אמנותית כדי להבין לאן זה הולך”, היא אומרת.

התכשיטים גם לבישים? או שהמטרה היא אמנותית בלבד?

“יש לקוחות שכבר סיפרו לי שהם עונדים אותם לאירועים מיוחדים, הם גם מצלמים ושולחים לי תמונות. אני כן עושה תכשיטים ‘ענידים’ יותר. בספטמבר למשל תהיה לי תערוכה בשנגחאי בה אציג לצד הקולקציה האמנותית שלי גם קולקציה בה אני עובדת עם פרחי אביב".

תגיות