אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"אם לא נהנים ממה שעושים, המאמץ לא שווה כלום"

"אם לא נהנים ממה שעושים, המאמץ לא שווה כלום"

עמית מדאח הפך אירוע טראומתי שהיה יכול לשתק ולכבות אותו, לדלק ומוטיבציה. עם הרבה תמיכה מהמשפחה, בית הספר והמאמן המנטלי של הפועל באר שבע, הוא גם הפך לאלוף עולם בקיק-בוקסינג ובאוגוסט יתחרה על גביע העולם באגרוף תאילנדי

03.07.2017, 08:21 | אוריאל דסקל

הכל התחיל עם אגרוף לפנים. בעצם, עם שני אגרופים לפנים.

קראו עוד בכלכליסט

למרות שמאמניו ואנשי איגוד הקיקבוקסינג רוצים שעמית יהיה ספורטאי מצטיין אבל הוא רוצה "להגיע הכי רחוק בצבא - סיירת מטכ"ל אפילו". למרות שמאמניו ואנשי איגוד הקיקבוקסינג רוצים שעמית יהיה ספורטאי מצטיין אבל הוא רוצה "להגיע הכי רחוק בצבא - סיירת מטכ"ל אפילו". למרות שמאמניו ואנשי איגוד הקיקבוקסינג רוצים שעמית יהיה ספורטאי מצטיין אבל הוא רוצה "להגיע הכי רחוק בצבא - סיירת מטכ"ל אפילו".

עמית מדאח, ילד מהכפר הדרוזי כיסרא-סמיע שלומד בכפר ורדים, ישב באוטובוס בטיול מטעם התנועה הדרוזית הציונית.

המדריכה בתנועה הביאה לטיול את בן זוגה, שחשב ששמע מישהו במושבים האחרונים מקלל אותה, הוא ניגש לעמית בזעם והאשים אותו. עמית אמר לו שזה לא הוא ושהמדריכה היא בת דודה שנייה שלו. הוא גם הגיש לו את הטלפון שלו כדי שידבר עם אביו. אך בן זוגה של המדריכה לא נרגע, הוא תפס את עמית בזרועו והנחית על פניו שני אגרופים. עמית היה בכיתה ו',  המכה היה בן מעל ל-20.

עמית נפצע בצורה לא קלה בכלל. הוא אושפז בבית חולים בנהריה ובילה יומיים במחלקה הניורולוגית. בשלב הזה של הסיפור, מתחילים חילוקי דעות בין עמית לבין אביו, ד"ר וחיד מדאח, פסיכיאטר במקצועו.

חילוקי הדעות הם על איך האירוע הטראומתי השפיע על עמית.

השניים יושבים בבית קפה תל אביב ביחד עם המאמן המנטלי של עמית (ושל הפועל באר שבע בכדורגל), איתן עזריה. עמית עוד מעט בן 16 - עברו יותר מ-3 שנים מאז אותו אירוע. השניים יושבים ומתווכחים על "מה קרה אחרי".

"הוא היה בטראומה קשה אחרי מה שקרה" אומר וחיד. "הוא לא הצליח לישון, לא רצה לעלות על אוטובוסים, סבל המון". "לא נכון!" עונה עמית. "זה לא קרה, לא היתה לי שום בעיה לישון או לעלות על אוטבוס!".

למרות חילוקי הדעות, האב מבסוט. "תראה, הוא שכח מזה לגמרי נראה לי. וגם אף פעם לא דיברנו על זה ככה, זה טוב - הוא אף פעם לא דיבר על זה ככה. הכל נשכח. מדהים איך שהנפש עובדת".

בסופו של דבר, אם עמית מסכים או לא, הטראומה הזו היתה דלק למוטיבציה האדירה שהראה הלוחם הצעיר.

המוטיבציה הזו הובילה את עמית לזכייה במדליית זהב באליפות העולם לקיקבוקסינג שנערכה בבודפשט, הונגריה במאי האחרון. הישג נוסף ברשימה מרשימה מאוד עבור הילד, שבגיל 13 עבר מקראטה לקיק-בוקסינג ואיגרוף תאילנדי, ועכשיו המטרה שלו היא זכייה בגביע העולם באיגרוף תאילנדי שייערך בבנגקוק, תאילנד.

מוחמד עלי של המכון

הטראומה באוטובוס התרחשה מעט אחרי שעמית הפסיק את קראטה והתחיל להתאמן באיגרוף תאילנדי ביחד עם חברו פלג דוידזון, שגם הוא מתאגרף מצטיין.

עמית עסק בקראטה מגיל 5 ("אצלנו בכפר אין הרבה מה לעשות, אז רשמתי אותו לקראטה וללימודי מוזיקה" הסביר אביו) אבל באיגרוף תאילנדי מצא את התשוקה האמיתית שלו. "קראטה שעמם אותי בסופו של דבר" הוא מסביר. "אני אוהב את האיגרוף התאילנדי. את האקשן, את המכות, את הטכניקה, את האנרגיות".

כמו במקרה של הקראטה, גם במקרה של האיגרוף התאילנדי, וחיד היה זה שהוביל את עמית לעסוק בענף. "הלכנו למכון סילאפה תאי במעלות בהדרכת אלכס דר ואדם גלילי והמכון היה קטן וקצת חששתי גם מהאירוע באוטבוס, שלא ישפיע על עמית. אבל המדריך ישר אמר לי 'הוא הולך להיות המוחמד עלי של המכון'" מספר האב הגאה.

עמית נבוך מההשוואה, אבל בשנים שבהן הוא נמצא במכון המקום גדל בכמעט 100 מתאגרפים מהאזור, רבים מהם דרוזים. עמית, עם מוטיבציית שיא, נכנס בכל הכוח לענף החדש. והתחיל להתחרות ולהצליח. נראה היה שהטראומה מאותם שני אגרופים נעלמה.

עמית בעוד ניצחון. זה עניין של הנאה. אני אוהב את המקצוע הזה אני רוצה להצליח בו. אני רוצה הישג. ועוד הישג. ועוד הישג. זה הכיף הגדול. לא הייתי נהנה מזה לא הייתי מתאמן ומתחרה." עמית בעוד ניצחון. זה עניין של הנאה. אני אוהב את המקצוע הזה אני רוצה להצליח בו. אני רוצה הישג. ועוד הישג. ועוד הישג. זה הכיף הגדול. לא הייתי נהנה מזה לא הייתי מתאמן ומתחרה." עמית בעוד ניצחון. זה עניין של הנאה. אני אוהב את המקצוע הזה אני רוצה להצליח בו. אני רוצה הישג. ועוד הישג. ועוד הישג. זה הכיף הגדול. לא הייתי נהנה מזה לא הייתי מתאמן ומתחרה."

"הוציאו לי את העדשה בחתיכות"

ואולם, בגיל 14, באליפות אירופה, רוסי בן 15 ותשעה חודשים "פוצץ אותי" לפי עמית. "הוא פוצץ לי את העין, הוציאו לי את העדשה בחתיכות" מספר עמית וצוחק. גם באותו רגע הוא צחק על הסיטואציה מספר אביו.

הרוסי היה הרבה יותר חזק וטכני ממנו. אבל שני דברים קרו אחרי אותו קרב. "זה נתן לי מוטיבציה, הקרב הזה שיפר אותי ברמות מטורפות" אומר עמית. "אתה לומד מהיריב שלך הכל ובמכון באמת הרגישו שאחרי אותו הקרב, השתפרתי המון. משתפרים מקרב לקרב - במיוחד אחרי קרבות עם יריבים קשים".

אבל עדיין וחיד הרגיש שמשהו חסום אצל בנו. "ביררתי עם קרוב משפחה מי המאמן המנטלי הבסט של הבסט - רציתי אותו" הסביר. "אמרתי, לא איכפת לי כמה יעלה - החלטתי ללכת על הכי טוב שאפשר".

ולכאן נכנס איתן עזריה, המאמן המנטלי של הפועל באר שבע.

"באבחון המנטאלי שהוא עבר זיהינו מספר מחסומים עיקריים מאד בולטים שגרמו לו להרגיש לחוץ לפני קרב וזה השפיע על הביצועים שלו" אומר איתן. "בין המחסומים זיהינו את הפחד לאכזב את המאמן, מחשבות על ״מה יקרה אם אפסיד״, הפחד לא לעמוד בציפיות, התחושה שמצפים ממנו להישג - כל אלה גרמו לעמית לפחד מהקרב ולפעמים אפילו לפרוש מהאיגרוף".

"הדבר הראשון שאיתן דיבר איתנו עליו זה מחסום ביני לבין המאמן" מספר וחיד. ובאמת, ישר הבנתי את הבעיה. יש הבנתי שיש כאן משהו שאפשר לפתור".

אבל לעזריה היתה מטרה גדולה יותר. "מטרת העל שלי הייתה להחזיר אותו להנות מ'המשחק', ידעתי שאם אגרום לו לחזור לחייך - נוכל לבנות אלוף עולם ולא רק בקיקבוקסינג. רוב האנשים חושבים ששינוי מנטאלי זה אומר לעזור לאנשים לחשוב טוב יותר בזמן לחץ. זה נכון, אבל חלקית. מטרת העל היא שהספורטאי יגיע למצב שהוא כלל לא חושב, כי הביצועים הטובים ביותר מגיעים כשאתה לא חושב, כשאתה נהנה, אלה רגעי הזרימה, הפוקוס, שבהם תחושת הזמן נעלמת ואתה פשוט לא רוצה שהמשחק ייגמר - הרי כולם רוצים לנצח, כולם רוצים תהילה כסף השפעה - לא ראיתי אחד שעולה למשחק החיים עם התשוקה להפסיד. ולכן השאלה היא לא האם אנחנו עמית רצה לנצח - אלא האם הוא היה מוכן מנטאלית להשתחרר מהפחד להפסיד, כך שבתהליך הליווי המנטאלי בתהליך בנינו אסטרטגיית קרב מנטאלית שאיתה הוא עלה לכל קרב, אסטרטגיה שהיא נכונה לו, ומביאה אותו ברמת המתח הנכונה והאופטימלית לקרב, לא לחוץ מדי עד כדי חרדה אך גם לא רפוי מדי עד כדי שאננות - איזון מוחלט."

עם הכלים המנטליים החדשים, עמית הגביר את האימונים. הוא נסע למחנות אימונים בתאילנד ("שם מתאמנים עם מקצוענים גדולים ומתאמנים כל יום מ-6 בבוקר עד הערב. מחטיפים לך שם שחבל על הזמן") וגם למד ליהנות יותר מההליך.

"אם אין מוטיבציה אתה לא יכול לעשות כלום" אומר עמית. "אם אתה לא רוצה להתאמן, אתה לא רוצה לעלות לקרב, אתה לא רוצה לעשות כלום - אז לא משנה מה אתה עושה, זה לא שווה את זה. זה רעב, להסתכל על ההישג הבא שאתה רוצה לעשות וללכת עליו. זה כיף. אני נהנה מזה. אני לא רוצה לעצור. זה עניין של הנאה. אני אוהב את המקצוע הזה אני רוצה להצליח בו. אני רוצה הישג. ועוד הישג. ועוד הישג. זה הכיף הגדול. לא הייתי נהנה מזה לא הייתי מתאמן ומתחרה".

"כשעמית לא התרגש מהפסדים וגם לא ״עף על עצמו״ בנצחונות, וירד עם חיוך מהקרבות, הוא כבר הפך לאלוף", אומר עזריה. "אם הוא לא מאושר, אז באמת שום דבר לא שווה את המאמץ".

וכמה הדבר הזה עולה? ניתן לשער שהמדינה לא משקיעה בענף.

"אני מוציא אלפי שקלים בחודש על התשוקה הזו שלו", אומר וחיד. "ולא הייתי עושה את זה בלי הכיף שלו. אתה יודע, אני והוא מתווכחים הרבה כמו שאתה רואה וזה מצוין מבחינתי. זה לא היה קורה אם הוא היה נשאר בכפר ולא לומד בכפר ורדים. אצלנו הדרוזים מילה של אבא זה אלוהים, אבל אני יודע שזה לא עזר לי בצעירותי. אני רואה אותו עם חשיבה אחרת, עם החברים שלו מכפר ורדים ורואה כמה הוא מתווכח איתי - וזה מצוין. זה אדיר. הוא עושה באמת מה שהוא רוצה".

"האיגרוף ממש הרגיע אותי" מוסיף עמית. "מאז שאני באיגרוף התאילנדי לא הלכתי מכות מחוץ לזירה. ובעבר זה מה שהייתי עושה, היינו הולכים מכות בכפר". "באמת, מה שחשוב זה שהילד יהנה" אומר וחיד. "אבל יותר חשוב שיביא ציונים טובים בפיזיקה ומתמטיקה והוא יודע שבלי אלו לא יהיה איגרוף תאילנדי. בבית ספר בכפר ורדים תומכים בו ואוהבים אותו, דוחים עבורו את המבחנים - ממש נפלאים". 

למרות שמאמניו ואנשי איגוד הקיקבוקסינג רוצים שעמית יהיה ספורטאי מצטיין, הוא רוצה "להגיע הכי רחוק בצבא - סיירת מטכ"ל אפילו". וחיד, שמיודד עם שר חינוך נפתלי בנט (שאף כתב פוסט על המשפחה ב-2015), אומר ש"הוא יעשה מה הוא רוצה לעשות - קרבי זה בדם".

אבל לפני הצבא, יש אליפות עולם באוגוסט. "בפעם הקודמת לא הייתי איתו והייתי בטוח שהקרב שלו יותר מאוחר ממה שחשבתי", מספר וחיד. "התקשר אליי מישהו ואמר לי 'הבן שלך אלוף עולם'. מה אני אגיד לך, אחרי כל מה שעברנו - זה משהו מיוחד".
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות