עוד שלב במדרון: שומרי הסף יהיו מינויים פוליטיים

שרת המשפטים איילת שקד הגישה אתמול הצעת חוק שמטרתה להקל על מינויים פוליטיים לתפקידי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. כיום נבחרים יועצים משפטיים במשרדים באמצעות מכרז, ואילו כעת מבקשת שקד לשנות את ההליך לבחירה באמצעות ועדת איתור שתסנן מועמדים ותגיש אותם לבחירת השר הממונה.

ועדת איתור היא פאסאדה שתאפשר לשרים לבחור את יועציהם המשפטיים. שקד מסבירה את הצעת החוק החדשה כחיזוק המשילות באמצעות כיפוף הדרג המקצועי, המגומד בפיה כ"פקידות". והפקידים הנוכחיים מרגיזים את הממשלה, מקשים עליה בשם עקרונות מוזרים כחוקיות, תקינות, שקיפות. לדוגמה, קצפה של יוזמת החוק שקד יצא בזמנו על המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דינה זילבר, שביקשה לקצץ בכוחה של החטיבה להתיישבות יהודית. ולא עזר לזילבר שעשתה זאת לא רק בשם שלטון החוק, אלא אפילו בשם האינטרס של שקד לחזק את המשילות — להחזיר לממשלה את כוחה ואת סמכותה לעצב את מדיניות המקרקעין בשטחים. וזו ההוכחה ששקד מדברת משילות, אבל מייחלת ליועצים שלא יסרסו את החטיבה.

מינויים הנשלטים בידי שרים הם כיום מינויים אידיאולוגיים במקרה הטוב, מפלגתיים במקרה הרע, מושחתים במקרה הגרוע. האמון בהם ירוד והנחת העבודה היא שקשה לסמוך על שרי הממשלה. לפי הצעת החוק, היועצים המשפטיים לא ייבחרו כמשרת אמון, אלא בידי ועדת איתור.

לכאורה מדובר בוועדה מקצועית, אבל בפועל השר שולט בה. הוא שולח אליה את מועמדיו והיא תתמסר ותיעתר. נכון, תחת שלוש מגבלות. ראשית, אי אפשר למנות סוסים של קליגולה. גם המועמד של השר חייב לעמוד ברמה הנדרשת לצלוח את הוועדה. שנית, ליועץ המשפטי לממשלה זכות וטו על המינוי. שלישית, השר מוגבל בכוחו להתנגד למועמד שהציעה הוועדה. זכור התקדים שבו בחרה ועדת איתור את משה אשר למנהל רשות המסים. שר האוצר יובל שטייניץ, שרצה את המועמד שלו, משה טרי, סירב להביא את אשר לאישור הממשלה. הוגשה עתירה לבג"ץ, שכפה את אשר על שטייניץ.

צילום: אלכס קולומויסקי, יואב דודקביץ, יאיר שגיא

הלקח לשר הוא זה: דאג לאייש את ועדת האיתור ברוב שיבטיח את המועמד שלך. בוועדת האיתור המוצעת כיום יישבו מנכ"ל המשרד, נציג היועמ"ש, נציג נציב שירות המדינה, נציג ציבור ונציג אקדמיה. השאלה היא איך ייבחרו נציגי הציבור והאקדמיה, איזה רוב יידרש, וכמה מועמדים תוכל הוועדה להציע. כל אלה יקבעו את מרחב התימרון של השר בבחירה.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לא יכול להצביע על מחסום חוקתי בוועדת איתור כיוון שהוא עצמו נבחר בידי ועדה כזו. זאת לאחר שסמכות המינוי נלקחה מהממשלה. ההזדמנות נקרתה בפרשת בר־און חברון מ־1997. עד אז בחרה הממשלה, את אהרן ברק, וגם את רוני בר־און, שבחירתו גררה מחאה, וכוננה ועדה בראשות השופט מאיר שמגר שהעבירה את הבחירה לידי ועדת איתור. אבל הפוליטיקאים השיבו מלחמה שערה, השתלטו על הוועדות וידעו באמצעותן למנות את מועמדיהם. ואכן, כל שלושת היועצים שנבחרו בידי ועדות איתור היו מועמדי ראשי הממשלה, כולל מנדלבליט. ועדות האיתור המוצעות יהיו דגם מוקטן של הוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה.

בפורמט הבחירה הקודם שלט משרד המשפטים באמצעות מכרז פנימי ואחריו מכרז בין־משרדי. האם הבחירות שלהם עד כה היו תמיד לתפארת ולמופת? ממש לא, ותעיד התנהלות צמרת הפרקליטות בפרשות אולמרט וגרסטל, שהוכיחו שגם מקצוענים שנבחרו בידי אחיהם המקצוענים מסוגלים להפיק תקלות ולא תמיד בתום לב.

ובכל זאת, האתוס הבירוקרטי המסורתי של משפטני המדינה הוא של דרג מקצועי אובייקטיבי שמסייע לממשלה להגשים את מדיניותה במסגרת החוק. ניסיון ההשתלטות על הייעוץ המשפטי אינה ניצבת לבדה. היא מצטרפת לניסיונות לרסן את התקשורת, את האמנים, את האקדמיה, את בית המשפט העליון. המתקפה הגדולה הזו על הדמוקרטיה מטרידה ומפחידה.

איילת שקד שרת המשפטים | צילום: אוני' ת"א / חן גלילי

הדרך הארוכה שעבר הימין מבגין ועד שקד

כששקד מנגחת שוב ושוב את הליכוד שילמדו לשלוט, היא מתכוונת בעצם בין היתר, ואולי בראש ובראשונה, שילמדו לשנות את הכללים כך שיעבדו לטובתם. אין ספק, הכללים עובדים היום בחלקם הגדול למען מי שמאמין בזכויות ליברליות רחבות, ובמתן הרבה כוח לשומרי הסף. מה ששקד הבינה מההתחלה, וחברי הכנסת של הקואליציה למדו במידה רבה ממנה, הוא שבממשלת הימין הצרה אפשר לשנות את חוקי המשחק ולפגוע במה שהם רואים כמוקדי כוח יריבים ומפריעים: בית המשפט העליון, הפרקליטות והתקשורת. גם כשהמהלכים לא מצליחים — אפשר לגבות מזה רווח פוליטי נאה.

דרך ארוכה עבר הימין מאז ימי בגין — שבהם הכללים היו קדושים ("יש שופטים בירושלים") — ועד ימי שקד שבהם כל כלל הוא נושא לבדיקה מחדש. אם בממשלות נתניהו הקודמות כולם ניסו להיות כחלונים, בממשלה הזו כולם מנסים להיות שקדים. כך, במקום הצעה גדולה לשינוי שיטת המשטר, מנסה הקואליציה לשנות את שיטת המשטר בישראל בשיטת הסלאמי. הסיבה העיקרית שזה מתאפשר היא ממשלת ימין צרה, שבה המשענת היחידה של הממסד המשפטי הקיים היא מפלגת כולנו, וגם היא בדרך כלל לא מתאבדת על הגנת שומרי הסף. יכול להיות שזה אומר שגם כל אנשי העבודה, שטרפדו את כניסת מפלגתם לקואליציה, אחראיים.

ישבו השרים בדצמבר שעבר בישיבת הממשלה ותינו איש באוזני רעהו את צרותיהם, כמה קשה להם למנות אנשים של אנשים שיעשו בדיוק את מה שהם רוצים. בתגובה הקימה הממשלה ועדת שרים בראשות שקד ושותפה לדרך שר התיירות יריב לוין מהליכוד, שתחפש דרכים להרחיב את היקף המינויים הפוליטיים. בין המסקנות שהוועדה כבר הגיעה אליהן: בכל משרד שבו יותר מ־150 עובדים ימונה משנה למנכ"ל במשרת אמון, והרכב ועדות האיתור למשרות בכירים ישונה כך שתגדל השפעת השר.

שקד ולוין גם עומדים מאחורי היוזמה להגבלת החקיקה הפרטית של הכנסת. הכנסת היא היום מוקד של פופוליזם והקצנה, אבל היא גם מרכז של השקפה חברתית ומיתון המדיניות הקפיטליסטית של הממשלה. כך שגם במהלך הזה ניתן לראות ניסיון להחליש כל גורם שיש לו כוח מלבד הממשלה.

שקד ולוין הציעו לחברי הכנסת, בתמורה להגבלת החקיקה הפרטית, חיזוק לא משמעותי של יכולת הפיקוח שלהם. הסיכוי שהכנסת תסכים לעסקת החליפין הזו קלוש. אז למה שקד מציעה את זה? מאותה סיבה שהיא מעכבת את בחירת השופטת אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון. שקד עצמה הודתה שחיות תהיה נשיאת העליון, אבל היא רואה בדיון המחודש בכללים מטרה בפני עצמה, אם כדי לפגוע בלגיטימציה שלהם, אם כדי ליצור את הבסיס לשינוי שלהם בעתיד.

מה באמת חושבים בכנסת על בית המשפט העליון

שקד מנסה לשנות את הכללים בצורה אלגנטית, תוך שהיא מקפידה לשמור על כל כללי שינוי הכללים. כך למשל, ניכרת במשרד המשפטים המגמה של לעבור ממינוי של בוגרי הפקולטה למשפטים מהאוניברסיטה העברית לבוגרי הפקולטה המקבילה בבר אילן, אבל כולם עם כישורים מוכחים. הליכוד הרבה פחות אלגנטי. הניסיון הכושל וההזוי ביותר עד כה לשנות את הכללים היה הניסיון לפרק את תאגיד השידור הציבורי "כאן" לאחר שכבר הוקם. הניסיון הזה לא רק שבר כל כלל אפשרי של מינהל תקין, הוא גם כלל נכונות לבזבז מאות מיליוני שקלים בגלל גחמה.

הזלזול של הממשלה בשומרי הסף של שלטון החוק בא לידי ביטוי גם במדיניות שלפיה הכנסת מעבירה חוקים שקיימים סיכויים גבוהים מאוד שייפסלו בבית המשפט העליון. כך קרה עם חוק ההסדרה, עם חוק הפטור משירות צבאי לבחורי ישיבות ועם חוק מס דירה שלישית. בכל המקרים האלה אמרה בעצם הכנסת — מה שבג"ץ יגיד לא מעניין אותנו.

הממשלה הזאת מתאפיינת גם במינויים מאוד בעייתיים לדירקטורים. שר הביטחון אביגדור ליברמן הוביל מאבק ארוך וכושל למינוי השר לשעבר ממפלגתו יאיר שמיר ליו"ר התעשייה האווירית אף ששמיר לא היה מוכן לוותר על פעילותו העסקית. ליברמן הצליח יותר במינוי שני שרים אחרים לשעבר ממפלגתו, יצחק אהרנוביץ' לתפקיד יו"ר תעש ועוזי לנדאו לתפקיד יו"ר רפאל. כך נראה כאילו התעשיות הביטחוניות של ישראל הפכו לתעשיות הביטחוניות של ישראל ביתנו.

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט החליט למנות את ראש עיריית חדרה חיים אביטן לראש הרשות להתחדשות עירונית למרות חקירות השחיתות נגדו (שבשתיהן נסגר התיק מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה).

שיטת שקד להחלקת מהפכות שלטוניות

גם אם המאבק בתאגיד הפך לפארסה, בליכוד למדו מהבית היהודי שבממשלה הזו אפשרת לשנות את הכללים. ועדת השרים של שקד ולוין מתכוונת להמליץ גם על ביטול נבחרת הדירקטורים לחברות הממשלתיות. אבל יו"ר הקואליציה דוד ביטן מהליכוד החליט לא לחכות. הצעת חוק הג'ובים שלו, שתעניק לפוליטיקאים מסלול ירוק לתפקידי דירקטורים בחברות הממשלתיות ותשחרר אותם מהצורך המעיק להוכיח כישורים מיוחדים, זכתה לתמיכה מאוד רחבה בקואליציה. ביטן התפשר עם שר האוצר משה כחלון על כך שהצעה תחול רק על שרים ועל ראשי ערים של מעל 50 אלף תושבים ולא תחול על ח"כים ועל ראשי ישובים קטנים. בכולנו הסבירו את הפשרה בכך שמלבדם כולם בקואליציה תמכו.

מבחינה כלכלית, נבחרת הדירקטורים היא הצלחה מסחררת. בתקופתה עברו החברות הממשלתיות מהפסד מצרפי של 600 מיליון שקל בשנה לרווח נקי של 2 מיליארד שקל. אלא שמתברר שהנבחרת מקשה מאוד על מינוי עסקני ליכוד לדירקטורים, ומה זה 2.6 מיליארד שקל לשנה לעומת היכולת למנות מקורבים?

מהרבה בחינות, הצעת החוק של שקד, שהגיעה במקור מח"כ אמיר אוחנה מהליכוד, שלפיה יועצים משפטיים יוגדרו כמשרות אמון, היא שוברת הכללים ביותר. בישראל היועצים המשפטיים הם שומרי סף, ששמים מגבלות לשרים ולאנשיהם. ההצעה מבקשת למעשה לשנות לגמרי את התפקיד שלהם ולהפוך אותם למי שמחפשים דרכים להגשים את רצון השרים ולהכשיר אותו בכל מחיר. אם ביטן מנסה לסדר לאנשי הליכוד עוד כמה מינויים יוקרתיים ומתגמלים, שקד מנסה כעת לשנות היבט מהותי בשיטת המשטר בישראל. גם אם כולנו תחסום אותה הפעם, צריך לזכור את השיטה: מה שנראה היום מהפכני, יכול להפוך לנורמה בקדנציה הבאה.