אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בעקבות "זוג יונים": מה מצב הסקס בקולנוע הישראלי בעשור האחרון צילום: אסף סודרי

בעקבות "זוג יונים": מה מצב הסקס בקולנוע הישראלי בעשור האחרון

מפיק הסרט של דובר קוסאשווילי, מרק רוזנבאום, לא באמת בטוח שסקס יכול להביא קהל לאולמות. "זה משהו שאפשר לראות היום באינטרנט בלי שום הגבלה", הוא מסביר, "אין לו כבר משמעות בפני עצמו"

05.07.2017, 09:23 | אור סיגולי

בכרזת הפרסום של הסרט החדש מאת דובר קוסאשווילי, "זוג יונים", שיעלה ביום חמישי בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, יושבת בגבה למצלמה השחקנית הראשית, טל טלמון, כאשר היא עירומה לחלוטין ורגליה מפושקות, דבר שללא ספק מצית את הדמיון. בתקופה שבה אפילו דרדסית נשמטת משלטי חוצות כדי לא לפגוע ברגשות ציבורים מסוימים, אין ספק שהבחירה הפרובוקטיבית הזו עוברת כיוצאת דופן, אפילו מתריסה.

עם זאת, מבחינת מפיק הסרט מרק רוזנבאום, לא מדובר בניסיון נצלני להביא צופים לאולמות. "הסרט עוסק ביחסים בין בני זוג, במשמעות של חיי נישואין, פריצת המסגרת, בגידות. לכן יש בסרט הרבה עירום והפוסטר הוא פשוט הייצוג הכי טוב שלו". באופן כללי, רוזנבאום לא באמת בטוח שסקס יכול להביא קהל לאולמות. "זה משהו שאפשר לראות היום באינטרנט בלי שום הגבלה", הוא מסביר, "אין לו כבר משמעות בפני עצמו".

מימין למעלה: הסרט "שש פעמים"; מימין למטה: הסרט "אנשים שהם לא אני"; משמאל:  הסרט "הנותנת", צילום: אסף סודרי, שרק דה מאיו, מידן ארמה מימין למעלה: הסרט "שש פעמים"; מימין למטה: הסרט "אנשים שהם לא אני"; משמאל: הסרט "הנותנת" | צילום: אסף סודרי, שרק דה מאיו, מידן ארמה מימין למעלה: הסרט "שש פעמים"; מימין למטה: הסרט "אנשים שהם לא אני"; משמאל:  הסרט "הנותנת", צילום: אסף סודרי, שרק דה מאיו, מידן ארמה

הקונספציה שסקס מוכר היא כמעט מובנת מאליה בתרבות שלנו, אלא אם כן מנסים להכיל זאת על הקולנוע הישראלי, שם הדברים הופכים להיות פחות ברורים. "זאת תמיד אחת השאלות הקשות: מה מביא קהל לקולנוע? אין פה משהו שאפשר להגיד בוודאות, גם לא סקס", אומר רוזנבאום שבשנת 2001 הפיק את אחד הסרטים הכי פרובוקטיביים של הקולנוע המקומי, סרט הביכורים של קוסאשווילי "חתונה מאוחרת", שגם היה להצלחה ענקית בקופות ובביקורת, ולאחד הסרטים שפתחו עידן חדש ביחס בין הקהל והתעשייה. "הסרט עבד מעולה", נזכר רוזנבאום, "אבל אני לא יודע אם זאת היה המשיכה העיקרית אליו".

"זוג יונים", סרטו החמישי של קוסאשווילי, מביא יום בחייהם של בני זוג החוגגים את יום נישואיהם בבית מלון ובו הם בוחנים גבולות של קנאה, משיכה ונאמנות. אך אף שהסרט עמוס עירום ושיחות מלוכלכות, זה לא בהכרח מונע ממנו להיות שמרני בתפיסותיו. גוף חשוף כשלעצמו כבר מזמן איננו הוכחה לקדמה מחשבתית, ולעתים מיניות בקולנוע מייצרת את ההפך, במיוחד כאשר היא גורמת לסקס להיות מסוכן או בעל השלכות שליליות. אז מין ומיניות אמנם כבר לא זרים לסרטים הנעשים בארץ, זה עדיין לא אומר שהיצירות משוחררות מתפיסות ארכאיות. דוגמאות מעניינות להתמודדות עם התפיסות האלה אפשר לראות בשלושה מהסרטים הבולטים ביותר בזמן האחרון שעסקו בנושא. בתחילת העשור פרצה לתודעה הבמאית הגר בן־אשר בסרט הביכורים העוצמתי שלה "הנותנת", העוסק בצעירה אשר מנהלת מערכות יחסים מיניות עם כמה חברי הקיבוץ שלה. שנה לאחר מכן הופיעו סרטים כמו "שש פעמים" - שמציג את ניסיונה של מתבגרת ממרכז הארץ להשיג את בחיר ליבה בזמן שהיא מנוצלת על ידי חבריו, ו"מעשייה אורבנית" של אליאב לילטי המביא את סיפורם של אח ואחות המצויים במערכת יחסים מינית. בזמן שמידת ההצלחה בקופות היתה שונה בכל אחד מהסרטים, דבר אחד היה משותף - הם לא הציתו שערוריות כבעבר.

קרו ידעיה, צילום: רמי זרנגר קרו ידעיה | צילום: רמי זרנגר קרו ידעיה, צילום: רמי זרנגר

כבר לא "דיזנגוף 99"

אחרי שאבי נשר הציג בשנת 1979 את סצנת האורגיה המפורסמת ב"דיזנגוף 99", המדינה לא הפסיקה לדבר על זה גם שנים לאחר מכן. כיום סרטים שבהם הסקס הוא אלמנט משמעותי כמו "ההיא שחוזרת הביתה" של מיה דרייפוס, "המשוטט" של אבישי סיון ו"אנשים שהם לא אני" מאת הדס בן־ארויה לא בהכרח מייצרים את אותו זעזוע.

"אני לא חושב שיש היום יותר סקס בקולנוע הישראלי ממה שהיה בשנות השבעים והשמונים", אומר רוזנבאום, "אבל בעבר זה היה יותר נצלני, אפשר לומר. כיום זה אחרת. קח לדוגמה את סרטיה של קרן ידעיה, הם עוסקים במיניות אבל אצלה באופן עקרוני לא תראה אשה ערומה".

מתוך "זוג יונים" ו"חתונה מאוחרת" (משמאל). סצנות פרובוקטיביות, צילום: אסף סודרי, רמי זרנגר מתוך "זוג יונים" ו"חתונה מאוחרת" (משמאל). סצנות פרובוקטיביות | צילום: אסף סודרי, רמי זרנגר מתוך "זוג יונים" ו"חתונה מאוחרת" (משמאל). סצנות פרובוקטיביות, צילום: אסף סודרי, רמי זרנגר

קרן ידעיה זכתה בשנת 2004 בפרס מצלמת הזהב של פסטיבל קאן על "אור", ובו סיפורן של אם חד־הורית ובתה המתבגרת (רונית אלקבץ ודאנה איבגי), שתיהן קורבנות של מעגל הזנות. סרטה השלישי, "הרחק מהיעדרו", הביא תמונה קשה לצפייה של אשה צעירה הכלואה במערכת יחסים נצלנית עם אביה. אלו שניים מהסרטים הפרובוקטיביים ביותר של האלף החדש בקולנוע הישראלי, ודרכם אפשר לראות איך מין מקבל לפתע משמעות אחרת, רחוקה מאוד מפנטזיה. "אנחנו מתחילות לספר את הסיפור שלנו", אומרת ידעיה, "מיניות היא דבר כל כך מהותי בחיים, בטח כשזה מגיע לפגיעה מינית - שזה הסיפור של הרבה נשים. הסיפורים האלה לא קיבלו מקום עד לאחרונה, אז הם יוצאים עכשיו במלוא העוצמה. אנחנו משתחררות, לומדות לדבר, מתמודדות עם העבר שלנו".

מיניות ותוקפנות

בהחלט אי אפשר להתעלם מכך שהבמאיות של הקולנוע הישראלי הן אלו שמייצגות את המיניות החדשה והעכשווית בו, והיא אחרת לחלוטין. "ההיא שחוזרת הביתה", "הפורצת" שייצא למסכים בשבועות הקרובים, "אנשים שהם לא אני", "פרינסס" מאת טלי שלום־עזר, "פעם הייתה ילדה" של נטלי קפלון, "למה עזבתני" של הדר מורג (גם "שש פעמים" שאמנם בוים על ידי יונתן גורפינקל, אבל נכתב על ידי תסריטאית - רונה סגל) הם הדוגמאות הבולטות ביותר מהשנים האחרונות לייצוג של סקס כמערכת כוחנית של ניצול אבל בד בבד גם של העצמה. גם אם בפועל כמות הסקס והמיניות בקולנוע הישראלי לא גדולה מבעשורים קודמים - נקודת המבט היא אחרת לגמרי.

"המיניות שמוצגת בסרטי הבמאיות החדשות לא מגיעה ממקום עקרוני או אידיאולוגי. זה לא דגל", טוענת ידעיה, "אנחנו פשוט עושות באופן הכי בסיסי מה שהגברים עושים מאז שהעולם נולד - מראות את החוויה שלנו, מיניות נשית, אסתטיקה אחרת. אמנם אי אפשר להגיד באופן מוחלט שגבר לא יכול לעשות סרט על גיבורה אבל אין מה לעשות, להיות אשה זה אחרת מלהיות גבר. וכן, הסביבה לנשים היא יותר תוקפנית. אנחנו שומעות את הסיפורים שלכם כבר 200 שנה. די. אנחנו גם רוצות לשתף אתכם בחוכמה שצברנו, והנה זה מתחיל לקרות".

מתוך הסרט "זוג יונים", צילום: אסף סודרי מתוך הסרט "זוג יונים" | צילום: אסף סודרי מתוך הסרט "זוג יונים", צילום: אסף סודרי

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות