צילום: איי פי
שתיים הן וכן יודעות
הוועד האולימפי ייבחר בספטמבר בפעם הראשונה מארחות לשתי אולימפיאדות, 2024 ו־2028. המועמדות היחידות הן פריז ולוס אנג'לס. ההכרעה המוקדמת תעניק לתנועה האולימפית יציבות לעשור הקרוב, אך מסמנת כישלון לנסיונות להציג את אירוח המשחקים כמשתלם כלכלית
בחודש שעבר הוועד קיבל המנהל של הוועד האולימפי הבינלאומי שתי החלטות גדולות. הראשונה: הוספת תחרויות ספורט נוספות למשחקי טוקיו 2020 (כדורסל 3 על 3, למשל). השנייה הרבה יותר תקדימית וחשובה: בכנס של כל חברי הוועד בספטמבר הקרוב תיבחר לא רק המארחת של משחקי 2024 אלא גם של משחקי 2028, כששתי המועמדות היחידות לאירוח המשחקים הן פריז ולוס אנג'לס. להחלטה הזו יש לא מעט משמעויות ערכיות ופרקטיות לגבי התנועה האולימפית.
ערכית, מדובר בהחלטה בעייתית מאוד. עד כה, התמודדות לאירוח משחקים אולימפיים החלה כתשע שנים מראש, כשערים המעוניינות לארח שולחות מכתב רשמי שהן מתכוונות להתמודד. מדובר במכתב ראשוני שלא דורש השקעה כספית ניכרת, אבל זה תנאי מחייב כדי להתקדם לשלבים הבאים עד למעמד הבחירה. יש סינון ראשוני של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) שאם עוברים אותו, השלב הבא יהיה הגשת ספר המועמדות. אם הכל עובר בשלום והעיר עומדת בתנאים של הוועד האולימפי, אז היא הופכת ל־Candidate City רשמית ותגיע למעמד ההצבעה — אם לא תפרוש. ההצבעה על זהות העיר המארחת מתקיימת שבע שנים לפני המשחקים האולימפיים המיועדים ובה משתתפים כל חברי ה־IOC, למעט נשיא התנועה והחברים המגיעים מהמדינות המתמודדות. במדינות גדולות שבהן יש כמה ערים עם פוטנציאל אירוח (למשל, ארצות הברית וגרמניה), לפעמים הוועד האולימפי המקומי עורך ביד פנימי בין כמה ערים בתוך המדינה כדי לבחור את העיר המתאימה ביותר להריץ מול חברי ה־IOC. כלומר, אם תהליך הגשת המועמדות לוקח כתשע שנים, הענקת המשחקים האולימפיים ל־2028 כבר ב־2017 אינה הוגנת עבור ועדים אולימפיים שבכלל לא קיבלו הזדמנות להריץ מועמדת. עם זאת, למארחות פוטנציאליות ב־2032 כן יש יותר זמן להתכונן.
רבות נכתב על השחיתות בפיפ"א, שבתוך שעה העניקה לרוסיה את אירוח מונדיאל 2018 ולקטאר את מונדיאל 2022. הוועד האולימפי עבר רפורמות שפיפ"א לא תעבור. כמו כן, ההליך שהביא את ה־IOC לקבל את ההחלטה הזו הוא ודאי לא מחטף כפי שנעשה בהתאחדות הכדורגל הבינלאומית. עם זאת, הענקת שני משחקים באותה העת גורמת להשוואות עם מה שנתפס כאחת ההחלטות הכי בעייתיות בעולם הספורט במאה ה־21.
משבר אמון עם התושבים
ב־2013 נבחר תומאס באך לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי וירש את ז'ק רוג שכיהן קדנציה מקסימלית של 12 שנים בתפקיד. באך ירש שני משחקים מאוד בעייתיים: אולימפיאדת החורף בסוצ'י 2014 שתיזכר בבזבוז כספים אדיר ועם לא מעט בעיות חברתיות ופוליטיות ואולימפיאדת ריו דה ז'נרו 2016 שלוותה באינספור בעיות ארגוניות והתקיימה תחת עננת פרשת שחיתות שלטונית לצד קריסה כלכלית של המדינה. כך שתקופה קצרה לאחר שנבחר לתפקיד, באך חילק את חברי הוועד לקבוצות עבודה שיבחנו את עתיד התנועה האולימפית. הוועדות הגישו 40 המלצות שהפכו ל"אג'נדה 2020". התנועה האולימפית סופגת ביקורת רבה על הפקת אירוע בינלאומי שהופך לנטל כלכלי על התושבים. חלק מהמלצות אג'נדה 2020 אמורות היו לתת לערים המתמודדות יותר גמישות כדי למצוא דרכים יצירתיות לארח משחקים, שישאירו מורשת חברתית וכלכלית חיובית. רק שבפועל, האזרחים לא ממש מאמינים באג'נדות של באך. ההתמודדות לאירוח משחקי החורף ב־2022 הסתיימה בפרישת כל המדינות הדמוקרטיות ונותרו רק עם שתי מועמדות בעייתיות (בייג'ינג ניצחה את אלמטי מקזחסטן). ההתמודדות ל־2024 לוותה גם היא בהתנגדות תושבים בבוסטון, גרמניה, איטליה והונגריה וכך שוב ה־IOC נשאר עם שתי מועמדות: פריז ולוס אנג'לס.
הדיון על המורשת של המשחקים הוא מורכב ובעייתי. המתנגדים למשחקים יצביעו על תושבי קויבק שנכנסו לחובות של 30 שנה בעקבות משחקי מונטריאול 1976 או על משחקי אתונה 2004 ויציגו את מתחם האואקה המוזנח ואת הקריסה הכלכלית של יוון כטיעון. המצדדים באירוח יציינו את הבדלנות הפוליטית של ממשלת קוויבק שהלכה נגד הממשלה הפדרלית הקנדית ב־1976 לעומת שיתוף הפעולה של ברצלונה וקטלוניה עם הממשלה הספרדית ב־1992 שהוביל לשיפוץ העיר ולהפיכתה לאטרקציה תיירותית. לגבי אתונה 2004, המצדדים יצביעו על הקמת רכבת תחתית ואוטוסטראדה בעיר, מה שלא היה קורה ללא המשחקים, ויאשימו את הגירעון בשחיתות ממשלתית. בוועד האולימפי הבינלאומי טוענים שהמשחקים רווחיים, אבל הם מסתכלים רק על ההוצאות של הפקת המשחקים שנעות על סביבות שני מיליארד דולר ולא על התשתיות הנחוצות, שם הוצאת הכספים המרכזית מגיעה גם לעשרות מיליארדים, שמושקעים בתשתיות. השיח הזה חוזר מדי משחקים אולימפיים ועל פי ההתנגדויות לאירוח, ברור לחלוטין שיש משבר אמון בין הוועד האולימפי לבין האזרח הקטן.
עם כל הבעייתיות, מבחינה פרקטית ההחלטה שפריז ולוס אנג'לס יארחו את המשחקים ב־2024 ו־2028 היא החלטה טובה שמבטיחה יציבות לתנועה האולימפית עד לסוף העשור הבא. תומאס באך נימק את ההחלטה כ"הזדמנות מוזהבת". פריז ולוס אנג'לס הן מארחות נהדרות שאירחו את המשחקים האולימפיים כבר פעמיים, שתיהן אירחו ומארחות כמעט כל אירוע ספורט אפשרי. פריז ולוס אנג'לס הן בירות תרבות, לא חסרות בהן אטרקציות תיירותיות. הן שתיהן ממדינות דמוקרטיות עם כלכלה יציבה, ובשני המקרים ועדת הבדיקה של הוועד האולימפי הבינלאומי החמיאה לערים על הכוונה להשתמש במתקנים אחרי המשחקים ועל המכוונות לקיימות סביבתית.
"בגרמנית יש אמרה שעדיף ציפור קטנה ביד מאשר ציפור גדולה על הגג", הסביר תומאס באך. "כאן יש לנו שתי ציפורים גדולות ביד ואין שום ציפור קטנה על הגג. אולי יש ציפורים קטנות שעפות מעל הגג ועושות רעש, אבל אף אחת מהן אפילו לא נחתה על הגג. אז אני חושב שזו הזדמנות גדולה להשאיר את שתי הציפורים הגדולות בידיים שלנו".
ההחלטה של הוועד המנהל מחייבת את אישור חברי הוועד האולימפי, שיתכנסו ביולי כדי להצביע בעד או נגד ההחלטה שמשחקי 2024 ו־2028 יוענקו ביחד בכנס שייערך בספטמבר 2017, בלימה שבפרו. במידה שההחלטה תאושר, בכנס בפרו חברי הוועד יצביעו מי תהיה העיר שתארח ראשונה.
מי תארח קודם
שתי הערים המתמודדות מעוניינות לארח ראשונות והוועדות המתמודדות שלהן נהגו בצורה אסטרטגית שונה. בעוד לוס אנג'לס שידרה שזה לא עניין של "עכשיו או לעולם לא", פריז הודיעה שהיא מתמודדת על 2024 ולא על 2028 ושכל ההתחייבויות שהיא מציגה נוגעות רק למשחקים בעוד שבע שנים. ללוס אנג'לס יש יתרון על פריז בכל הקשור בכמות המתקנים הקיימים של קבוצות הספורט המקצועניות ושל האוניברסיטאות הגדולות. עם זאת, הרבה השתנה בשנה האחרונה. בעוד האמריקאים בחרו את דונלד טראמפ לנשיאות אחרי קמפיין מאוד מפלג, בצרפת, שסובלת מטרור ובעיות הגירה, התושבים זרקו את מארין לה פן מכל המדרגות. טראמפ גם הודיע על הפרישה מהסכם פריז ובידד את ארה"ב בכל הקשור לשמירה על איכות הסביבה. כמו כן, בחודשים האחרונים גם קבוצת ההתנגדות לאירוח המשחקים בלוס אנג'לס שהושפעה מהקבוצה שהתנגדה למשחקים בבוסטון, החלה להיות ווקלית יותר (למרות שלפי הסקרים יש תמיכה של 88% בקיום המשחקים באל.איי). משמעות ההתפתחויות הפוליטיות והחברתיות הללו היא שפריז היא הפייבוריטית הברורה לאירוח ב־2024. כלומר, לאמריקאים יתנו זמן עד 2028.
עבור באך, גם אם הוא מסובב את זה אחרת, ההחלטה להעניק מראש את 2024 ו־2028 לפריז ואל.איי, פוגעת באג'נדה 2020 ובמורשת שלו. עם זאת, קדנציה מקסימלית של נשיא ועד אולימפי עומדת על 12 שנים, מה שאומר שהד"ר הגרמני יפרוש מהנשיאות לכל המאוחר ב־2025. ועם שתי מארחות יציבות ל־2024 ו־2028 הוא יכול לפרוש בראש שקט.
הכותב הוא דוקטורנט וחבר הוראה במחלקה לניהול ספורט באוניברסיטת טנסי
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה