ביקורת דיסק: לרגש בכוח

מירי מסיקה היא הזמרת הטובה בארץ. על היכולות שלה אין עוררין, וגם באלבומה החדש, השישי, זה נוכח: איזה צבע קול נפלא. ובאיזו מסירות ושליחות היא מבצעת כל שיר. כעת נשארו רק בחירותיה האמנותיות: העיבוד והכיוון המוזיקלי והשירים שליקטה.

זו הפעם הראשונה שאת ההפקה המוזיקלית לא עשה אורי זך, בעלה והמפיק הקבוע של חמשת אלבומיה הקודמים — וזה מרענן. הבחירה ברוני בראון, איתי צוק וניר מימון מוצלחת ומורגשת כמעט בכל רגע. קיבלנו מסיקה קצת אחרת, לפחות בתחילת האלבום: האווירה הערבית הכבדה ששורה על כמה מהשירים עובדת ומסיקה מתייחסת אליה בכל הכבוד והרצינות. זה מתחיל כבר בתמונה היפה שלה על העטיפה.

מירי מסיקה | צילום: עדי אורני

הדיסק מתחיל עם השיר "חייאתי" שמעובד ומבוצע נהדר, שלוקח קצת מעולמות נסרין קדרי עם כינורות וצ’לו שנותנים תחושה של תזמורת; "אלוהי הדברים הקטנים" הוא מעין "שיר לשירה" לעניים, עם מלים אמהיות שאמורות לרגש. זה אמנם לא כוס התה שלי, אבל בהחלט מבוצע היטב, עם בס אלוהי שנותן לטקסט בעיטה מחשמלת. "תשים תשים" כמו נכתב מראש כלהיט קלאסי של מסיקה, שיר גלגלצ שכזה: מסיקה שרה נהדר והכינורות המתבלים בין המשפטים מופלאים, ואת "זהרה" היא שרה בערבית, וזה יפה.

אבל החל מאמצע האלבום הכל נהיה בינוני. עם אקספוזיציה מסקרנת כזאת פתאום באמצע כל הסיפור כאילו צונח: שירים רגילים שלא מתפתחים לשום מקום וטקסטים ממוצעים־מינוס שאני מניח שבאלבום הזה היא ניסתה לברוח בדיוק משכמותם. הרגשתי שהיא מנסה כאן לרגש בכוח, כאילו ששירתה או לחישתה תהפוך את המלים למרגשות.

למשל בשיר "יפו" עם שורה קרן־פלסית כמו "בוא נברח ליפו למסעדה הזו של הדגים נפרק בקבוק של יין, בוא נאכל עם הידיים עד שנתמלא". לזה הנחתי (ולפלס אין קשר לשיר או לאלבום) אבל שירים כמו "לנער אותי ממך", "עכשיו כשאתה כאן" ו"היד שלך היא בית” — מסיקה שרה כבר עשר שנים, בכל שיר כמעט. ומה זאת השורה הזאת "סליחה גם על הגשם, אלוהים לא מתאפק"? זאת קלאסה? זה יותר אביב גפן של תחילת הדרך. לאן הלכה האווירה שמשתקפת גם מהעטיפה?

השיר העשירי באלבום "לב מול לב" כמעט מפצה על זה. זה שיר קטן ומרגש של מסיקה עם גיטרה חשמלית בלבד שפורטת ברגש. שם כמעט חזרתי להאמין לה. הצלחתי גם לחיות עם המלים "יפה שלי” שבפזמון, אבל עם כל הגלים המתנפצים, השלגים הנמסים ושאר דימויים קיטשיים שמצאתי בטקסטים אני לא יכול.

איך כן הייתי עושה את העבודה? אולי מתבל בשירי משוררים, כמו למשל "אהובי" שביצעה מסיקה לפני שנים, זו קלאסה. הייתי קונה רק את חציו הראשון של האלבום, שמביא מסיקה מאתגרת ונסיונית. את חציו השני אני מכיר מזמן.