צילום: רויטרס
הסוף שלנו: קווין קלי, פילוסוף הטכנולוגיה המוביל בעולם, במבט אל העתיד
כיצד ייראה היום שבו נתאחד עם הבינה המלאכותית וכבר לא יהיה ניתן להבחין היכן אנחנו נגמרים והיכן היא מתחילה? האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה ממילא תסתיים, אומר קווין קלי, נשאר רק לאמץ בחום את הגרסה החדשה
כשקווין קלי מבקש לשכנע שלא צריך לפחד מבינה מלאכותית, הוא מביא את הדוגמה של המכונית האוטונומית. "עכשיו מנסים ללמד את הבינה המלאכותית שתנהג במכונית האוטונומית עקרונות של מוסר ואתיקה, כי בתאונה היא תידרש לקבל החלטות מהירות על מי להגן", הוא אומר. "ופתאום, כשאנחנו מלמדים אותה, אנחנו מגלים שהערכים האנושיים שלנו בעצם לא תמיד כאלה חזקים, עקביים או לוגיים. אז מה אנחנו עושים? אנחנו מנסים לגרום לבינה המלאכותית להיות טובה יותר מאיתנו, כלומר שלרובוט תהיה אתיקה טובה משלנו. וכשזה יקרה, אנחנו בעצמנו נשפר את האתיקה שלנו ונהפוך לאנשים טובים יותר".
הצד האחר של הדברים הוא שהתוכנות יחליפו אותנו."נכון, אבל נשתף איתן פעולה כי הן חושבות אחרת מאנשים, ובכך נשלים זה את זה. במקום להחליף אותנו, הבינה המלאכותית תיהפך לשותפה שלנו".
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/
להאזנה ב-iTunes | לכל הכתבות המוקלטות | RSS
החזון של קלי מפורש אפילו יותר: כלים של בינה מלאכותית (AI), הוא אומר, יהיו חלק בלתי ניתן להפרדה מחיינו, עד שלא תמיד נהיה בטוחים היכן אנחנו נגמרים והיכן הבינה המלאכותית מתחילה. "זו לא תחרות נגד המכונות, כי אם נתחרה בהן נפסיד", הוא מבהיר, "אנחנו משתתפים במירוץ יחד איתן, וקו מטושטש יפריד בין מה שאנחנו עושים לבין מה שהן עושות".
כשאנחנו לא נהיה עבדים של הרובוטים, והם לא יהיו המשרתים שלנו, אלא נשתף פעולה בינינו — האם לפחות המחשבה שלנו תישאר עצמאית?"יהיה קשה לומר היכן נגמרות המחשבות שלהן ומתחילות המחשבות שלנו".
מה שאתה רואה באור כה חיובי נתפס אצל רובנו כקץ העידן האנושי, לצד החשש מההתקדמות המהירה של הטכנולוגיה ומהשפעתה על חיינו. אבל אתה אופטימי.
"בהחלט. אף על פי שהטכנולוגיות ייצרו בעיות חדשות ולא פשוטות, הרווח שלנו נטו יהיה גדול יותר".
איך זה יקרה בדיוק, אם בינה מלאכותית תוכל להחליף אותנו ותדע עלינו הכל?
"תהיה יותר בינה מלאכותית והיא תהיה חכמה יותר, אבל לנו יש יכולת לקבוע אם היא תהיה מפוקחת ואיך, אם התוכנות יהיו בקוד פתוח או סגור, בבעלות של תאגידים או כחלק מתוכניות ממשלתיות. זה כמו שטלפוניה שמשדרת קול למקומות מרוחקים היתה בלתי נמנעת, אבל האייפון לא. העברת הודעה באופן מיידי היתה בלתי נמנעת, אבל ציוץ בטוויטר כל חמש דקות – לא. תינוקת תגדל להיות נערה, זה בלתי נמנע, אבל היא יכולה לקבוע איזו נערה היא תהיה. אותו הדבר כאן: בינה מלאכותית או שימוש נרחב במציאות מדומה (VR) יגיעו, אבל לנו יש אפשרות לנווט אותם ולקבוע מה יהיה האופי שלהם".
יש טעם להתנגד?
"לא. אני מציע שנאמץ את הטכנולוגיות ונתנסה בהן מוקדם ככל האפשר. שממש נקנה בינה מלאכותית וננסה לעשות איתה משהו, כי רק אם נשתמש בה ונכיר אותה, נוכל להבטיח שבעתיד יהיו לה צורה ואופי שאנחנו אוהבים. נוכל לעבוד עם הטבע שלה במקום להיאבק בה. לא יעזור לנסות לעצור את הטכנולוגיה, לפקח עליה, להתעלם ממנה או להוציא אותה מחוץ לחוק. הטכנולוגיות לא ייפסקו. רק אם נעבוד איתן נוכל להפיק את המרב ממה שיש להן להציע, ונוכל לעשות את זה רק על ידי מעורבות עמוקה והתנסות בגוף ראשון”.
תנו לרובוטים להשתלט
קווין קלי (65) אינו איזה עתידן יומרני שמנפק תחזיות דרמטיות כדי לרגש את קהלו. הוא אחד המוחות המבריקים והחשובים בצומת שמפגיש טכנולוגיה עם בני אדם. הוא היה אחד המאמצים המוקדמים של האינטרנט וטכנולוגיות דיגיטליות אחרות. ב־1983 החל לערוך את “Whole Earth”, מגזין טכנולוגי חתרני שנחשב התנ"ך התרבותי של התקופה, וייסד את The WELL, אחת הקהילות הווירטואליות הראשונות אונליין, שעדיין פעילה. כעבור עשור היה שותף להקמת המגזין “Wired”, שנהפך במרוצת שבע השנים שקלי ערך אותו למגזין המשפיע ביותר בתחום התרבות הדיגיטלית.
קלי ביסס באותן שנים את מעמדו כהוגה רב השפעה ופורץ דרך, בעיקר בכל הנוגע לממשק שבין אדם למכונה. כבר בספרו “Out Of Control” מ־1994 הוא עסק בהתפתחותן העתידית של מכונות ביולוגיות, וב־”What Technology Wants” מ־2010 הוא דיבר על ה"טכניום", סופר־אורגניזם של טכנולוגיה שהוא הרחבה של החיים האנושיים. הוא גם יעץ לסטיבן ספילברג כשהלה ביים את סרט המדע הבדיוני "דו"ח מיוחד", שבמרכזו בני אנוש שניחנו בכישורים על־טבעיים שמאפשרים להם לחזות מקרי רצח טרם התרחשותם.
בשנים האחרונות קלי ניצב בחזית של פיתוח, שימוש וחשיבה על טכנולוגיות חדשות, כמו תנועת ה־Quantified self (כימות עצמי), והוא אורח קבוע במעבדות החדשנות ברחבי העולם. ספרו האחרון, “The Inevitable” ("הבלתי נמנע"), מבקש לתאר את חיינו לצד הטכנולוגיה בעוד כשלושה עשורים. הספר המרתק, שראה אור אשתקד, התברג במהירות ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס", וכעת יוצא במהדורה חדשה. קלי מרחיב בו את דרך ההתבוננות שלנו על טכנולוגיה בחיינו, אגב תיאור המגמות הטכנולוגיות אשר ממש כשמו של הספר הן בעיניו בלתי נמנעות.
"לאווטאר שלי בחברת Universal You קראתי אלברט", הוא כותב כשהוא מתאר את חיינו ב־2050. "יוניברסל מנהלת את פרופיל האונליין שלי, שמכיר את כל ההרגלים שלי. הוא מכיר את המידות המדויקות של כל חלק בגופי, וכשאני עורך קניות אני מודד כל פריט בחדר הלבשה וירטואלי, שמראה לי באופן ריאליסטי איך הבגדים ייראו עליי. שירות הבגדים מייצר סגנונות שמותאמים לי על בסיס מה שלבשתי בעבר, דברים שהסתכלתי עליהם בחשק או מה שחבריי הקרובים לובשים.
"במשך השנים אימנתי את אלברט להכיר לעומק את ההתנהגות שלי, וכעת הוא מיישם את זה על כל דבר שאני רוצה. כשאני יוצא לחופש הוא יודע להזמין לי מלונות לא יקרים, עם אמבטיה פרטית, רוחב פס מקסימלי ותמיד בחלק הכי ישן של העיר – אלא אם כן המלון ליד תחנת אוטובוס. אלברט עובד עם בינה מלאכותית כדי לאתר את המקומות והתעריפים הטובים ביותר. זה פילטר שכל הזמן מתעדכן ולוקח בחשבון טיולים קודמים שערכתי, את תחומי העניין החדשים שלי (שהוא מסיק מספרים וסרטים שצרכתי באחרונה), והוא ממליץ לי על מסעדות שחברים וחברים־של־חברים ביקרו בהן. אתמול מצאתי במטבח סוג חדש של דגני בוקר שהחברים שלי ניסו השבוע ויוניברסל הזמינו עבורי. הם לא רעים.
"המכונית יודעת היכן הפקקים הבוקר אז היא קובעת שנצא מעט יותר מאוחר מהרגיל, והיא תחפש מסלול לפי המסלולים של עמיתיי לעבודה שיצאו לפניי. אני אף פעם לא יודע היכן יהיה המשרד שלי היום כי אנחנו נפגשים כל פעם בחלל עבודה שיתופי פנוי אחר. המכשירים האישיים שלי הופכים את המסכים באותו מקום למסכים שלי. בבית, בערב, אצפה בסרטוני תלת־ממד ומשחקים משעשעים שאלברט אסף למעני. הוא תמיד משיג לי את הדברים הכי מגניבים כי הכשרתי אותו טוב כל כך".
העתיד הזה, לפי קלי, הולך ומתהווה לנגד עינינו: אנחנו יוצרים כמויות אדירות של תוכן על עצמנו ועל עולמנו; התוכן הזה זורם לענן; ובינה מלאכותית תיתן לו משמעות ותתקשר עבורנו עם האינטליגנציות של אנשים אחרים ועם בינות מלאכותיות אחרות. את האינטליגנציה העצומה שתיווצר קלי מכנה The holos (במקור מיוונית, שמשמעותה "הכולל" או "השלם"). "בלבו של המאסטר־פיס הזה יש שבעה מיליארד בני אדם, שבמהירות עוטים על עצמם שכבה זמינה תמיד של התחברות למוחות נוספים", הוא כותב. "ב־Holos אני כולל את האינטליגנציה של כל האנשים עם התנהגותם הקולקטיבית, עם המכונות, האינטליגנציה של הטבע וההתנהגות שתנבע מכל זה. יחד נחיה בתלות הדדית מוחלטת".
מכונית אוטונומית של גוגל. “אנחנו מנסים לגרום לבינה המלאכותית להיות טובה יותר מאיתנו”
|
צילום: איי פי
הבינה המלאכותית, הוא גורס, תלמד באופן מתמשך את ההרגלים והצרכים שלנו, אולי אפילו למשך חיים שלמים, תעקוב אחרי שינויים תקופתיים, ומהרגע שנפקח עיניים בבוקר היא תנסה לצפות את הכוונות שלנו ולהיענות להן עוד לפני שאנו נצפה אותן. היא תספק לנו, למשל, קבצים נחוצים לפני ישיבות, תציע מקום מושלם לארוחת צהריים בהתבסס על מזג האוויר, על מה שאכלנו בשבוע שעבר ועל הזמן שיש לנו לארוחה. בגדים יאמרו למכונת הכביסה איך הם רוצים שיכבסו אותם. מוזיקה תשתנה על פי הפעולות שלנו במהלך משחק. הטיפול הרפואי יתעדכן בכל יום על בסיס מדדים ביולוגיים שייאספו. הבינה המלאכותית תיתן לנו כמה IQ שנרצה, ויותר ממה שאנחנו צריכים, ותשנה את מי שאנחנו.
"הרבה דברים בחיינו יהיו בלתי מוחשיים, והזהות שלנו תהיה קשורה באספקטים המופשטים הללו – לא רק בגוף הפיזי אלא בהיסטוריה שלנו ובאופן שבו אנחנו מבלים את זמננו", אומר קלי. "ואם נבלה את זמננו יותר בלעשות דברים וירטואליים, אולי במציאות מדומה, היומיום שלנו והזהות שלנו יהיו וירטואליים יותר ויותר".
במידה רבה נהיה מיותרים, ודאי בכל הקשור לכך שרובוטים יתפסו את מקומות העבודה שלנו. בספרך האחרון אתה כותב שעוד לפני שהמאה הנוכחית תסתיים יש סיכוי ש־70% מהמקצועות הקיימים יוחלפו על ידי אוטומציה.
"זה בלתי נמנע ורק עניין של זמן. רובוטים יביאו תרופות בזמן שהרוקחים יתמקדו בלקוחות. הם ינקו משרדים ובתי ספר וינהגו במשאיות. לגוגל יש מחשב שיכול לתאר במדויק כל תמונה. הבינה המלאכותית של גוגל טרנסלייט הופכת כל טלפון למתורגמן אישי".
אז במה נעבוד? האם ייווצרו מקצועות חדשים?
"לפני 150 שנה 70% מהאמריקאים היו חקלאים, כיום פחות מ־1% עובדים בחקלאות. כל האנשים האלה איבדו את מקומות עבודתם ומצאו חדשים. לו היינו אומרים אז לחקלאים האלה שהעבודות החדשות של הילדים שלהם יהיו יועצי משכנתאות או מעצבי אתרים, הם היו חושבים שזה מגוחך ומטופש. באותה מידה קשה לנו לדמיין מה יהיו מקצועות העתיד, ואם ננסה לתאר אותם זה יישמע מגוחך ומטופש. אבל אנחנו הולכים להמציא תשוקות חדשות, שכיום אנחנו לא יודעים שיש לנו. לפני 150 שנה אף אחד לא האמין שיהיה לך עמוד אינטרנט שצריך לעצב אותו, אבל היום זה מקצוע מקובל".
ומקצועות העתיד ידרשו בהכרח יכולות טכניות או טכנולוגיות?
"במידה מסוימת כן. יהיו עבודות שידרשו יכולת טכנית, אבל גם הרבה עבודות שידרשו דברים אחרים, למשל שאנשים יהיו טובים בבניית מערכות יחסים וקשרים. כיום, בעולם הקמעונאות למשל, התפקיד של הרבה אנשים הוא לספור כסף. זו לא עבודה שאדם צריך לעשות. הוא כן יכול להיות אוצֵר, שמכיר היטב את המוצרים ובעל יכולות בין־אישיות טובות. במקרה כזה אנשים יהיו מוכנים לשלם תמורת עזרתו. יהיה מקום לאנשים שמאוד טובים עם אנשים. עבודות כמו קופאי הרובוטים יעשו טוב יותר, ויעזרו לנו למצוא עבודות חדשות לעצמנו. אנחנו צריכים לתת להם להשתלט".
אתה יכול לתת דוגמה למקצוע חדש כזה?
"כמו שלבוקרים יש 'לוחשים לסוסים', שיודעים איך לדבר לסוס וליצור איתו קשר מיוחד, אני חושב שלנו יהיו 'לוחשים לבינה המלאכותית'. אנשים שאינטואיטיבית יש להם אמפתיה ויכולת לתקשר עם בינה מלאכותית. הם יבינו אינטואיטיבית איך היא חושבת. ואולי אפילו נקבל שכר גבוה יותר אם נעבוד היטב עם בינה מלאכותית".
הגוף שלנו הוא סיסמה
עוד טכנולוגיה שעתידה להיות יומיומית ובסיסית כמו משקפי שמש או מחזיק מפתחות היא מציאות מדומה (VR) — ובגרסתה המתקדמת יותר, מציאות מועשרת (Augmented reality), שכוללת שכבה נוספת של מידע שמתלבשת על תמונת המציאות באופן אמין. כדי לעשות שימוש בטכנולוגיות הללו כבר לא נידרש למשקפיים המסורבלים והמכבידים, וגם התצוגה כבר לא תהיה מפוקסלת ומעוררת בחילה וסחרחורת. במקרה הגרוע יהיה מדובר במשקפיים קלים, ובגרסאות מתקדמות יותר בעדשות או בתמונה שתוקרן אל העין מפינות חדרים. האיכות תהיה כה גבוהה, מבטיח קלי, שאף שהמוח יזכיר לנו שהגוף נמצא במקום שונה מזה שהעיניים רואות, נתקשה להשתכנע. הפייק ירגיש אמיתי ואותנטי לגמרי. "את תעמדי במטבח שלך ותראי מולך את R2D2 (הרובוט מ”מלחמת הכוכבים”) ברזולוציה מושלמת", הוא מתאר. "תסתובבי סביבו, תקרבי אותו, תבחני אותו – והוא יישאר אותנטי".
חברות כמו מיקרוסופט מתכננות לגייס את הטכנולוגיה הזאת כדי ליצור את המשרד העתידי: העדשות שנרכיב יראו לנו קיר של מסכים וירטואליים שעליהם נעבוד. אחד מהם יעביר אותנו לחדר ישיבות תלת־ממדי שבו ישבו שותפינו לפגישה, כל אחד מעיר אחרת. בתום הישיבה נצטרף דרך מסך אחר לחדר הכשרות, שבו נעבור סדנת עזרה ראשונה באמצעות האווטאר שלנו.
קלי התנסה בטכנולוגיה שבה החליף את הידיים והרגליים באווטאר שלו. כלומר כדי לבעוט הוא היה צריך לתת אגרוף עם היד, ולהפך. הוא התרגל לכך במהירות מטרידה, שעוררה בו את המחשבה כי הזהות שלנו גמישה הרבה יותר משאנחנו חושבים. פיל רוזדייל, מייסד סקנד לייף, עובד כעת על פרויקט שיגביר את הריאליזם של עולמות וירטואליים בעזרת טריק קטן: סנסורים זולים וננו מצלמות, שיעקבו אחרי תנועות העיניים שלנו ושל מי שמולנו בעולם הווירטואלי, באמצעות האווטארים שלנו. קלי התנסה גם בזה ומספר שנוצרת תחושה של קשר עין ממגנט, אינטימיות ונוכחות. במעבדות MIT עובדים כעת על יכולת של עיניים כאלה לזהות רגשות אנושיים אצל הצד האחר.
זה נשמע מדהים, אבל בשילוב עם שאר המצלמות וכלי המעקב והניטור, הפרטיות פשוט תיגמר. הענן יידע עלינו הכל, מסכים יסתכלו עלינו יותר משאנחנו נסתכל עליהם. מפחיד לחשוב על הכוח שיצבור מי שיעשה אינטגרציה של כל המידע ממצלמות, מאגרי מידע, תוכן ומידע התנהגותי מ־VR ו־AR. האם גם היעדר הפרטיות הוא בלתי נמנע?
"לא. אבל אני חושב שהאופן שבו אנחנו תופסים את רעיון הפרטיות אינו מתוחכם מספיק".
כלומר?
"חבר קרוב יודע עלייך הרבה, אבל את לא חושבת שהוא מסכן את פרטיותך. זה מפני שיש לנו חוקים, גבולות ורעיונות שונים בנוגע לפרטיות מול חברים לעומת פרטיות באינטרנט. מה שבלתי נמנע הוא העובדה שעוקבים אחרינו, אחרי הפעולות שלנו, הרגשות וההתנהגות. זה אכן יתגבר וירד לפרטי פרטים. אבל אם נרגיש שהפרטיות שלנו מופרת, נוכל לקבוע כללים שאיתם נרגיש נוח יותר. נצטרך למצוא דרך לביית את המעקב, להפוך אותו לפרודוקטיבי ולקיים איתו יחסים סימטריים יותר. אולי נמתן את תחושת אובדן הפרטיות אם נרגיש שהרווחנו תועלות מסוימות. מי שינסה להוציא את המעקב מחוץ לחוק יישאר מאחור, וזה גם לא יהיה אפקטיבי".
גם אם נסכים על כך שניתן למשטר את המעקב, הטכנולוגיות האלה יכולות להיות מנוצלות לרעה כדי לרמות, לשקר ולהפחיד. אתה אפילו כותב שזה כמעט צפוי שיום אחד בשלושת העשורים הבאים נתעורר ונגלה שהתרחשה התקפת סייבר שסגרה את האינטרנט והטלפוניה בעולם.
"לא קשה לדמיין את הדברים הנוראיים שיכולים לקרות עם הטכנולוגיות האלה. למעשה קשה לנו לדמיין את הדברים הטובים שינבעו מהן. יקרו דברים רעים, והטכנולוגיות ייצרו בעיות חדשות שרבות מהן קשות לפתרון. אבל ההיסטוריה מלמדת שהפתרונות לבעיות הטכנולוגיות החדשות יהיו טכנולוגיות חדשות יותר. לכן הפתרון אינו לאסור טכנולוגיות חדשות, אלא לפתח את אלה שיפתרו את הבעיות שנוצרו.
"חלק מהאנשים יחשבו שזה מעייף ומתיש, אבל אני חושב שזה מגדיל את ההזדמנויות והאפשרויות שאנחנו כאנשים משתוקקים אליהן. לכן יש לנו מחויבות מוסרית להמשיך לפתח טכנולוגיה, ואנחנו עושים את זה כדי לפתור בעיות שהטכנולוגיה יוצרת".
כמו בסייבר.
"נכון, בדיוק. אנחנו מתחילים להשתמש בביומטריה, מה שאומר שהגוף שלנו הופך לסיסמה. עם מציאות מדומה — תנועות הגוף, העיניים והרגשות שהן חושפות מסכמים את מי שאתה. הם ההוכחה שאתה זה אתה. אז אם הגוף שלך הוא סיסמה, מה קורה אם מישהו גונב את הסיסמה? את לא יכולה לקבל גוף חדש. יש הרבה כלים מאוד מתוחכמים שאנחנו נצטרך להשתמש בהם, וזה ילך ויהיה מורכב יותר, לעולם לא פשוט יותר".
כסף תמורת תשומת לב
היכולת של הטכנולוגיה לזהות תנודת עין או מחוות גוף זעירות מבהירה שלא רק הרצונות והצרכים שלנו יהיו חלק מהבינה המלאכותית שנשתלב בה, אלא בבוא הזמן גם הרגשות. קלי מתבונן גם על הרגש מזווית של נחיצות ונוחות. “תוכנה חכמה תוכל לקרוא את הרגשות שלנו כשאנחנו קוראים טקסט או צופים במשהו על המסך, ולשנות את מה שנראה בהמשך בתגובה לרגשות שלנו”, הוא כותב בספרו. “אם המסך יזהה שאני משועמם מהספר הוא יוכל לקפוץ קדימה”. הוא עצמו התנסה בעוד טכנולוגיה חדשה: עיניים שמסתכלות על אדם ומסוגלות לזהות אצלו יותר מ־20 רגשות שונים. “אנחנו מציידים את המכשירים שלנו בחושים — עיניים, אוזניים, מגע — כדי שנוכל לתקשר איתם. הם לא יידעו רק שאנחנו נמצאים, אלא גם מי נמצא ואם הוא במצב רוח טוב. משווקים כמובן ישמחו לשים את ידם על ‘רגשות מכומתים’ כאלה, אבל הידע הזה ישמש אותנו במישרין ויאפשר למכשירים שלנו להגיב אלינו ברגישות, כפי שהיינו מצפים מחבר טוב”, הוא כותב.
אחת ההשלכות המפתיעות שחוזה קלי ליכולת לזהות את רמת העניין שלנו תהיה בתחום הפרסום. תשומת הלב שלנו, הוא מסביר, היא המשאב היחיד שאנחנו מייצרים באופן אישי ושיש עליו תחרות עזה ומתמדת. ובכל זאת, לפי חישוביו, תשומת הלב של בני האדם "נמכרת" כיום בזול. קלי לא התעצל וסיכם את הכנסות תעשיות המדיה העיקריות מפרסום. אחר כך חילק אותן בזמן שאנחנו מבלים בצפייה בהן, והממצאים מפתיעים מדי: שעת צפייה בטלוויזיה האמריקאית מניבה 20 סנט בלבד, שעת קריאה בעיתון שווה 93 סנט, ואילו שעת אינטרנט שווה 3.60 דולר. קלי סבור שבעתיד נוכל למכור את "סחורת תשומת הלב" הזאת, ולהרוויח כסף מהמפרסמים, שיתחרו עליה. נוכל, למשל, לבחור אילו פרסומות נרצה בסטרימינג בווידיאו שלנו, ונקבל על כך תשלום בדיוק כמו תחנת טלוויזיה.
חלוצת האינטרנט והמשקיעה אסתר דייסון מציעה לעשות דבר דומה עם הדואר בתיבת המייל. "אימייל הוא מערכת שמאפשרת לאנשים להוסיף לנו מטלות", היא אומרת, ומציעה למסד תעריפון שגובה כסף מהשולח על קריאת המייל שלו. נניח 25 סנט מסטודנטים, 2 דולר על הודעה לעיתונות, חינם לבני משפחה, ו־5 דולר על קריאת הצעה מורכבת מיזמים. "עדיין אין הרבה כלים טובים שיאפשרו לנו להקצות את תשומת הלב שלנו באופן יעיל ומכניס", אומר קלי. "כרגע אנחנו מוסרים אותה כמעט בחינם, ואני חושב שאת לא צריכה לצפות בטלוויזיה כי תשומת הלב שלך לא שווה שם הרבה. אבל בעתיד תהיה דרך לגבות כסף על תשומת לבך. כבר יש כמה סטארט־אפים שמנסים לבנות מערכות שבהן יקבלו הצופים כסף על תשומת לבם כשהם קוראים מודעה או צופים בפרסומת. האתגר יהיה להבטיח שאנשים לא מקשיבים למוזיקה כשהם טוענים שהם צופים בפרסומת, אבל תימצא דרך לפתור את זה. ואולי זה יקרה קודם במציאות מדומה, שבה הבעות הפנים והגוף מנוטרות וקשה לזייף".
אתה מתאר עולם מרגש אבל גם מפחיד. בשורה התחתונה, האם נהיה שמחים ומאושרים יותר?
"אני לא בטוח שאוכל להבטיח את זה. אני לא בטוח שטכנולוגיה מגבירה את שביעות הרצון, אלא להפך. היא מגבירה את הביטחון שלנו, הבריאות שלנו, תוחלת חיינו, את האפשרויות שלנו, אבל לא את הסיפוק שלנו. למעשה, היא מעצימה את חוסר שביעות הרצון. יש עדות לדברים אחרים שמשתפרים, אבל לא אושר או סיפוק. כרגע אנחנו לא יכולים לטעון שזה כך".
אז אולי צריך להמציא טכנולוגיה חדשה שתתקן את הבעיות של הטכנולוגיה הקיימת ותגרום לנו אושר.
"כן, או תרופות", הוא צוחק. "בהחלט נוכל להציע תרופה שתגרום לך להרגיש מרוצה יותר".
44 תגובות לכתיבת תגובה