אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש": הצגה נוגעת ללב צילום: ז׳ראר אלון

"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש": הצגה נוגעת ללב

ההצגה על פי ספרו של א.ב יהושע, על אף החוסרים הדרמטיים במעבר מהספרות אל הבמה, היא הצגה קולחת העוסקת באנושיות ובהיעדרה

16.07.2017, 09:02 | מאיה נחום שחל

הרעיון לכתיבת הספר שליחותו של הממונה על משאבי אנוש, אותו מגדיר א.ב יהושע כפסיון בשלושה חלקים, נולד בימי האינתיפאדה השנייה, אז בוצעו פיגועי התאבדות רבים שבאחד מהם נהרגה חברת משפחה. מאז תורגם הרומן הנפלא העוסק בדילמה מוסרית חברתית לשפות רבות ועובד לסרט עטור שבחים זוכה פרס אופיר. ההפקה שעולה בימים אלה בתיאטרון הקאמרי החלה דרכה כהפקת סיום של החוג לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים אותו מנהל איציק ויינגרטן, הבמאי והדרמטורג של ההצגה.

עיתונאי העובד במקומון הירושלמי חושף את זהותה של אישה אלמונית השוכבת בחדר מתים אחרי שנהרגה בפיגוע בשוק בירושלים. מתברר כי זוהי עובדת ניקיון במאפיה גדולה בעיר, לא יהודייה, שפוטרה חודש לפני כן. עם זאת, היא המשיכה לקבל משכורת כיוון שמפקח משמרת הלילה היה מאוהב בה.

בעל המאפיה הזקן מטיל על הממונה על משאבי אנוש, שלא שם לב לחסרונה, ללוות את ארון קבורתה לכפר מולדתה ברוסיה ולפצות כספית את בנה ואמה. אז מתחיל מסע לתיקון העוולות והאטימות הבירוקטית, במקביל למסע לחיפוש זהותו ולתיקון נפשי ומוסרי של הממונה. מסע, שמתחיל בירושלים הגשמית ומסתיים בירושלים הרוחנית.

מימין: מיכה סלקטר ונדב אסולין מתוך "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", צילום: ז׳ראר אלון מימין: מיכה סלקטר ונדב אסולין מתוך "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" | צילום: ז׳ראר אלון מימין: מיכה סלקטר ונדב אסולין מתוך "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", צילום: ז׳ראר אלון

דבר המבקרת: את רוח הפסיון שאימץ ברומן העביר יהושע גם אל הבמה. לפי המבנה הקלאסי, הדמויות מנהלות דיאלוגים עם מקהלות מתחלפות בדומה למחזות היווניים. חברי המקהלה הם העובדים במאפיה בה הועסקה עובדת הניקיון, עובדי הביטוח הלאומי, חדר המתים, נמל התעופה וחיילים רוסים.

במהלך המחזה המקהלה המתחלפת מבצעת שירים, ולרגעים נראה כאילו הם לא שייכים אלא מופיעים רק כדי להעביר את הקהל ממקום למקום. עם זאת, זה מעניק איזשהו ממד תיאטרלי לא ריאליסטי ופנטסטי להצגה.

המחזה של יהושע הוא יותר סיפור מאשר דרמה, וודאי אינו טרגדיה יוונית. אך על אף החוסרים הדרמטיים במעבר מהספרות אל הבמה, זוהי הצגה קולחת ונוגעת ללב העוסקת באנושיות ובהיעדרה.

על החוסרים מפצה התפאורה הנפלאה ומלאת הדמיון שעיצבה פרידה שהם, שהפכה ארונות משרדיים, מגירות, כסאות גלגלים מפלסטיק וניירות גרוסים — למאפייה, בית, חדר מתים, שלג ומרתף לצבאי ברוסיה. את תמונת הבמה הייחודית משלימים התלבושות של ארנה ברנט שמעוני, התאורה של מאיר אלון והמוזיקה הנהדרת של אלדד לידור.

ומעל הכל נמצאים השחקנים המצוינים שמניעים את העלילה ומפיחים חיים בדמויות. ביניהם נדב אסולין, המגלם בציניות והחלקלקות הנדרשת את העיתונאי המכונה "הנחש"; שמחה ברבירו שנוגע ללב כמפקח משמרת הלילה החושף את דבר אהבתו; הלנה ירלובה העניינית והקולחת בתפקיד הקונסולית ואוהד שחר המגלם בחן את בעל המפעל הישיש. את דמותו המורכבת (היחידה במחזה) של הממונה מבצע בדיוק רב מיכה סלקטר המצוין, שעובר במהלך מסעו הפיזי גם את מסעו הפנימי.

שורה תחתונה: הסיפור החזק של יהושע מצליח לגעת גם על הבמה.

תגיות