אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פליטווד דראק: להקת הבנות Haim מאכזבת צילום: הליקון

פליטווד דראק: להקת הבנות Haim מאכזבת

שלישיית האחיות החצי־ישראליות, מחקה את פליטווד מק גם באלבומה החדש, ועדיין לא מצליחה לרגש

18.07.2017, 09:07 | דנה קסלר

ב־2012 פרצה לעולם הפופ שלישיית אחיות קליפורנית בשם Haim. חיים?! שאלנו כולנו. כן, חיים. איך התמוגגנו לגלות שמדובר בשלוש אחיות יהודיות בשם אסתי־אריאל, דניאל־שרי ואלנה־מיכל חיים, ושאבא שלהן הוא ישראלי לשעבר בשם מוטי. אין ספק שזה כיף לשמוע את ג'ימי קימל או גרהם נורטון אומרים "היים" בשיא הטבעיות. עתה, ארבע שנים אחרי אלבום הבכורה המדובר, מגיע אלבומן השני "Something to Tell You" (הליקון): אסופת שירים מתוקה־מרירה ומלנכולית־אופורית על מערכות יחסים מסובכות, שיברון לב ותקוות רומנטיות.

על הנייר חיים היו ונשארו השילוב המושלם שבין פליטווד מק לדסטיניז צ'יילד: הן כביכול מהלכות על כבל גבוה המתוח בין עולם הסופט־רוק הסבנטיזי הלבן לעולם ה־R&B השחור. קל לדמיין בריזה קליפורנית קלילה מבדרת את שיערן הארוך, כשהן פוצחות בהרמוניות קוליות מתוקות על רקע הפקה נוצצת. אבל השמות הגדולים שנזרקים לאוויר בהקשרן הם מוגזמים לחלוטין. בפועל, חיים מגיעות לעתים נדירות מאוד לשילוב שמימי בין סטיבי ניקס לביונסה, גם באלבום הקודם וגם בחדש.

לא נעים לומר, אבל "Want You Back", הסינגל המוביל של האלבום החדש, נשמע בעיקר כמו מחווה חיוורת ללהיט הניינטיז של דונה לואיס, "I Love You Always Forever". ואילו הסאונד של קולות הרקע ב"You Never Knew" שלח אותי בחזרה ל"את שרה ברדיו" של רמי קלינשטיין. כמובן שיש באלבום גם לא מעט רגעים שמזכירים את פליטווד מק, אבל ההשוואה נובעת בסך הכל מגניבות סאונד, כמו למשל בפזמון של "Nothing's Wrong". אם האלבום הראשון של חיים היה מחווה לפליטווד מק במחצית השנייה של הסבנטיז, הרי שהאלבום החדש חוזר ל"Tango in the Night", אלבום הפופ־אייטיז המושלם שלהם מ־1987. עדיף, כמובן, לשמוע את המקור.

 , צילום: הליקון צילום: הליקון  , צילום: הליקון

יש באלבום החדש של חיים רגעים יפים, אך הם מבוססים על סאונד יותר מאשר על כתיבת שירים: הכל נשמע פאנצ'י ומנצנץ, הביטים חדים, הגרוב חם.

אבל גם מההפקה של האלבום אי אפשר ליהנות עד הסוף, שכן לכל אורכו מושתלים מדי פעם סאונדים משונים, מניפולציות אולפן קטנות ומביכות לפרקים. מצד אחד, מדובר בגימיקים עכשוויים שעלולים לפגוע בסיכוי של האלבום הזה לשרוד. מצד שני, הם כנראה הוספו כדי שלא ישעמם ושלא תירדמו באמצע. זה קצת כמו הפרצופים המשונים שעושה הבסיסטית אסתי, וכל מי שראה אותה מופיעה עם הלהקה בטלוויזיה לא יכול להפסיק לדבר עליהם. מביכים, אבל אפקטיביים.

שורה תחתונה >> חיקוי חיוור ללהקה טובה

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות