צילום: איי אף פי
פורטוגל - פס ייצור הכדורגלנים של אירופה
הקבוצות הפורטוגליות הבכירות משקיעות הון גדול כדי לייצר שחקנים לליגות הגדולות באירופה. הכסף לא בהכרח מגיע חזרה לקבוצות, אבל הסכומים שכן מגיעים מושקעים חזרה ב"פס הייצור" הפורה ביותר בעולם הכדורגל
תחת שמים כחולים וללא עננים, ועל מגרש ירוק ללא דופי, מתגבר בפורטוגל הלחץ לייצר את השחקן הבא שאפשר יהיה לייצא במיליוני דולרים. מגרשי האימונים של היריבות המרות בנפיקה וספורטינג ליסבון מייצגים מפעלים לייצור Futebol, שהפכו למשפיעים ביותר בשוק ההעברות בשווי 5 מיליארד דולר. פורטוגל היא אמנם אחת המדינות העניות באירופה, אך יש לה אחיזה חסרת פרופורציה בספורט הודות ליכולת שלה לייצר כישרונות.
קראו עוד בכלכליסט
מרגע שחלון ההעברות נפתח החודש באנגליה, המייצגת את הליגה העשירה ביותר באירופה, קבוצות או שחקנים מפורטוגל היו מעורבים בחלק מהעסקאות הגדולות ביותר. ארבעה שחקנים עברו עבור סכום כולל של 160 מיליון יורו, בהם אדרסון מבנפיקה בן ה־23 שנרכש על ידי מנצ'סטר סיטי במחיר שהפך אותו לשוער היקר ביותר בפרמיירליג. "אנשים יודעים שהשחקנים שלנו לא יהיו זולים, כי יש לנו היסטוריה מוכחת", טוען מנכ"ל בנפיקה דומינגוס סוארס דה אוליביירה. "לאחר שאנחנו מוכרים אותם, אנחנו רוצים שיצליחו. אם שחקן נכשל אחרי המכירה, אז זה ישפיע על כל המותג שלנו".
במילים אחרות, הקבוצות הפורטוגליות מטפחות שחקנים עבור הליגות המכניסות ביותר בספורט העשיר בעולם. פס הייצור הזה מעניק למדינה שאוכלוסייתה מונה 10 מיליון בני אדם ולליגה שלא מרוויחה הרבה מחוזי שידור ומרצ'נדייז, חתיכה מההון הרב של עולם הכדורגל. הקבוצות משתמשות בכסף כדי להמשיך ולתפעל את פס הייצור ולתקן את המצב הפיננסי שלהן שנפגע מחובות ומשנים של ניהול כושל, תופעות מוכרות למדי בכדורגל האירופי.
שלוש קבוצות, מיליארד דולר
ביחד עם פורטו, מהעיר השנייה בגודלה במדינה, שלוש הקבוצות המובילות בפורטוגל מכרו בשש השנים האחרונות שחקנים בשווי של קרוב למיליארד דולר לקבוצות במדינות אחרות.
פורטוגל אחראית ליצוא של השחקנים האירופים הטובים ביותר המשחקים כיום, ובראשם כריסטיאנו רונלדו, ואפילו של אחד המאמנים המעוטרים ביותר — ז'וזה מוריניו ממנצ'סטר יונייטד. הנבחרת הלאומית זכתה באליפות אירופה האחרונה. המדינה אחראית גם לאחד הסוכנים הפוריים ביותר בשוק, ז'ורז' מנדס.
הקבוצות מגייסות שחקנים מרשת של בתי ספר לכדורגל ואקדמיות ובאמצעות סקאוטים ואוהדים שצופים בילדים שמשחקים ברחבי המדינה. הם גם קוטפים אותם מקבוצות יריבות בליגה המקומית. זו הגרלה, ולא כולם מרוויחים, אך כשההימור מצליח, הוא הופך השקעה של עשרות אלפי יורו למיליונים. יש גם השחקנים הצעירים מאמריקה הלטינית ומאפריקה שהגיעו לפורטוגל ורבים מהם עלו לגדולה.
ספורטינג ייצרה 54 שחקנים שמשחקים כיום בקבוצות באירופה. עשרה מבין 24 השחקנים שהשתתפו עם הנבחרת בגמר היורו עברו דרך האקדמיה שלה, כשכריסטיאנו רונלדו הוא הכוכב הגדול ביותר. אאורליו פריירה, שעומד בראש מחלקת פיתוח הנוער של ספורטינג, אומר: "פעם זה לא היה נהוג שהשוק האירופי יבוא לפורטוגל כדי לחפש שחקנים, היום קונים שחקנים צעירים מפורטוגל בעשרות מיליונים".
המדינה אמנם תמיד פיתחה כישרונות, אך הבהלה האמיתית החלה לאחר הזכייה של פורטו בליגת האלופות של אירופה ב־2004. את הקבוצה אימן מוריניו, שמיד לאחר מכן נחטף על ידי רומן אברמוביץ' לאמן את צ'לסי. מוריניו, בעזרת חשבון הבנק של האוליגרך הרוסי, לקח איתו שחקנים פורטוגלים ללונדון, הרחיב את הפרופיל של המדינה וניפח את המחיר של שחקנים. באותה תקופה התחיל גם רונלדו הצעיר להותיר את חותמו על מנצ'סטר יונייטד לאחר שהגיע אליה מספורטינג עבור 15 מיליון יורו.
בעיות והונאות
"בהשוואה לכמה מהמועדונים הגדולים, אין לנו מספיק כסף לרכוש חלק מהשחקנים, אז עלינו לייצר שחקנים משלנו", אומר נונו גומש, שחקן לשעבר והמנהל הנוכחי של מרכז האימונים של בנפיקה. "אנחנו משקיעים לא מעט בתחום הספציפי הזה". פיתוח ומכירת שחקנים פירושם ששני המועדונים מליסבון מצליחים להגיע לרווחיות על אף העלויות הגבוהות. לבנפיקה, ספורטינג ופורטו יש חוב מצרפי של 720 מיליון יורו, זאת בהתבסס על הנתונים שאספו בלונדון סקול אוף אקונומיקס. מרבית החוב נובעת מאצטדיונים חדשים שנבנו עבור אירוח טורניר היורו בפורטוגל.
יש גם גורמים נוספים שיש לשלם להם. בנפיקה לבדה הוציאה בשנה שעברה 30 מיליון יורו על סוכנים, יותר מסכום ההעברה הגבוה ביותר שהקבוצה שילמה אי פעם עבור שחקן. חלק ניכר מהכסף מיועד גם לשלם למשקיעים שרכשו אחזקות בשחקנים, תופעה שנאסרה מאז על ידי פיפ"א. כך יצא שבנפיקה היתה זכאית רק למחצית מהסכום שמנצ'סטר סיטי שילמה עבור אדרסון, כשהמועדון שלו לשעבר והחברה של הסוכן מנדס (Gestifute) הרוויחו את שאר הסכום.
נשיא ספורטינג ברונו דה קרבלו אמר כי כשנכנס לתפקיד ב-2013, הקבוצה מכרה את הזכויות לכל השחקנים מלבד אחד. "הכל הלך, אולי היתה לנו אצבע, רגל, ברך, כתף", אמר דה קרבלו בחדר הישיבות הצמוד למשרד שלו באצטדיון ז'וזה אלבלדה. הוא מדבר בקול צרוד ומאמין שגם להונאה יש תפקיד בכדורגל הפורטוגלי. "קל מאד לגנוב כסף ממועדון", הסביר.
בעוד בנפיקה, שהיתה שייכת לשושלת המנצחות בגביע אירופה בשנות השישים, יכולה לטעון לכתר המועדון הגדול ביותר בפורטוגל, ספורטינג מסתפקת בתואר בית הספר המוצלח ביותר לייצור שחקנים. הקבוצה מוציאה 9 מיליון יורו בשנה על תוכנית האקדמיה שלה, אך עד לאחרונה לא מכרה במחירים הנכונים, כך לפי דה קרבלו. מצבה הפיננסי היה קשה ביותר כשהוא מונה לתפקיד ב-2013, עד כדי כך שהיא לא היתה יכולה לשלם את חשבון החשמל, שלא לדבר על משכורת לשחקנים בזמן. "השחקנים עזבו מוקדם ובזול מדי", הוא אומר. "כשנכנסתי לתפקיד, אמרתי לעצמי: 'לספורטינג יש האקדמיה הטובה בעולם, והאקדמיה הטובה ביותר לא יכולה למכור שחקנים כפי שעשינו'".
כדי להבהיר את הנקודה שלו, דה קרבלו מציין כי הוא אחראי לארבע מבין עשר העסקאות היקרות ביותר ב־111 שנות קיומו של המועדון, כולל מכירתו של הקשר ז'ואאו מריו לאינטר בשנה שעברה בסכום שיא של 45 מיליון יורו, פי חמישה יותר מכפי שהיא מוציאה על האקדמיה בשנה. בנפיקה התמודדה עם בעיות דומות שנבעו מניהול כושל של הנשיא לשעבר של הקבוצה, ז'ואו ואלה אזוודו ששוחרר לאחרונה מהכלא לאחר שריצה עונש מאסר בשל עבירות שכללו הונאה. סיבה נוספת לבעיות קשורה למשבר הבנקאות האירופי. מאז הקבוצה הספיקה למכור שחקנים בשווי 70–80 מיליון יורו בכל אחת משלוש העונות האחרונות, ויצרה בכך מקור הכנסות יציב וקבוע. האקדמיה ומרכז האימונים של הקבוצה ממוקמים מעבר לאחד משני הגשרים המפורסמים ביותר של ליסבון, כשהאקדמיה של ספורטינג נמצאת בצד השני. היריבות העזה היתה אחת הסיבות להחלטתה של בנפיקה להשקיע במתחם לאחר שנים של אימון ילדים במגרשים ברחבי העיר. עם זאת, כלכלת הכדורגל היא שהפכה זאת למהלך חובה.
גומש מפרט על "רשימת העילית" של בנפיקה. רשימה של כ־40 צעירים שנבחרו מבין 240 הנערים שמשחקים בקבוצה, שזוכים לתשומת לב מיוחדת כדי שיוכלו להתגבר על החולשות שלהם. גיליהם נעים בין 13 ל־19, והם נחשבים לבעלי הסיכויים הגדולים ביותר להפוך למקצוענים. ראנטו סאנצ'ס הצעיר הוא סיפור ההצלחה האחרון של המודל הזה. הקשר עבר מהאקדמיה לנוער להרכב הפותח של בנפיקה ומשם נמכר לבאיירן מינכן עבור 35 מיליון יורו, כל זאת בתוך עונה אחת בלבד. התקווה היא שבבוא היום המועדון יוכל להחזיק בשחקנים ליותר זמן ולנסות להשתוות למועדונים הגדולים באירופה. במציאות, בעוד נבחרת פורטוגל מצליחה להגיע להישגים למרות גודלה של המדינה, לקבוצות הפורטוגליות אין כמעט סיכוי לצמצם פערים מהקבוצות בליגות הגדולות של אירופה שמרוויחות את חלק הארי מהכנסות השידור והמרצ'נדייז. "המטרה שלנו היא למצוא דרך להגיע ליציבות פיננסית כך שנוכל לדחות את ההצעות הללו", אומר גומש. "עוד לא הגענו למצב הזה, אך אני מקווה שבעתיד זה יהיה אפשרי".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה