אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פורטרט עצבני: רון רוזנפלד מוציא אלבום סולו ראשון צילום: עמית שעל

פורטרט עצבני: רון רוזנפלד מוציא אלבום סולו ראשון

"התאגיד פירק את את המהות והמנטליות של תחנות המוזיקה. הכל מסתובב סביב פופ מצועצע וילדותי", כועס רון רוזנפלד, סולן להקת פורטרט. ראיון לקראת צאת צאת אלבום הסולו הראשון שלו

25.07.2017, 09:31 | אלעד בילו

אנחנו נפגשים, כל אנשי המקצוע, ולא מצליחים להבין מה בעצם קרה פה", אומר המוזיקאי רון רוזנפלד, סולן להקת פורטרט, על תחנת הרדיו FM88 שהפכה את עורה, ועל הדרך מכוון את הביקורת גם לשני השירים שהוציא בחודשים האחרונים לקראת אלבום הסולו הראשון שלו.

בעבר התחנה היתה בית ובמה לשכמותם אך כעת שניהם לא מושמעים בה. "השיר הראשון שהוצאתי לקראת האלבום החדש, 'לשם מה', יצא לרדיו לפני שלושה חודשים, שזה היה ממש בדקה ה־90 לפני שנכנס התאגיד שפירק את כל המהות והמנטליות של התחנות. ברשת גימל הוא הושמע המון ואיך שנכנס התאגיד שהשתלט על גימל ועל 88 - השיר לא נכנס. אז אם אתה לא מושמע בגימל, לא ב־88 ולא בגלגלצ, אז איפה כן? איפה ישמיעו אותך?".

גם כצרכן תרבות רוזנפלד לא מרוצה מהמצב החדש. "אני שואל לאן נעלמה 88 שזאת תחנה שבשנים האחרונות מלווה אותי באוטו כמעט לכל מקום. פתאום הכל הפך להיות רק גלגלצ. אנשים איבדו את הסטייל, כולם לובשים את אותם המכנסיים. עדיף כבר ללכת עירומים".

פורטרט מודל 2012, צילום: טל שחר פורטרט מודל 2012 | צילום: טל שחר פורטרט מודל 2012, צילום: טל שחר

ורוזנפלד ממשיך לירות: "בשנים האחרונות לא קורה שום דבר מרתק ובאמת חדשני. הכל מסתובב סביב פופ מצועצע וילדותי. בדור שלי סחבנו מגברים לעליות גג מעופשות ולחדרים אפלים ועשינו מוזיקה בלייב. היום הנוער פשוט קונה כרטיס קול ותוכנת מחשב ועושה דברים בבית. אז מצד אחד זה מקסים, מצד שני זה מציף המון קשקושים, המון רעש לבן ופחות דברים טובים".

בלי להזכיר שמות, בין כל להיטי הילדים ששולטים היום על סדר היום התרבותי, רוזנפלד לא בדיוק מוצא את מקומו. "אני לא יודע לעשות את המוזיקה שלהם. אני לא מתחבר לזה. גם ברמת התעוזה כולם הולכים על אותו שטאנץ, כמעט אותם מפיקים, אותם כותבים, יש תחושה שעכשיו זה גיל 12, לשם כולם מנסים לכוון, וחבל. היום שום דבר לא מחזיק מים, הכל לגמרי סוג של בורקס לסגור ת'פינה. אבל כנראה שזה העולם".

עטיפת הסינגל "ה־DNA שלך" עטיפת הסינגל "ה־DNA שלך" עטיפת הסינגל "ה־DNA שלך"

שיהיה ברור, רוזנפלד מאוד אוהב פופ. "אני שרוף על פופ ופופ זה הז'אנר שלי. פשוט הלכתי בו שמאלה וימינה, מכוורת לסטיבי וונדר לג'אמירקווי וסלטה למתי כספי. אני מאחל לאמנים שיהיו במקום שנקרא פופ, אני חושב שזו לא קללה".

זה לא יהיה מופרך אם רוזנפלד יקרא לאלבומו הקרב "האטום הכתום" ("אני מרגיש שיש לי אטום בפנים ואני מודה לאלוהי הפיזיקה והכימיה שעוד יש לי אנרגיות ושלא יעצרו לעולם להפציץ"). בכל אופן למופע החדש שלו (יריית הפתיחה ביום חמישי הקרוב, פאפאיתו בתל אביב) הוא קורא כך. בגלל הבמה נולד האלבום החדש. רוזנפלד פשוט התגעגע להופיע. הוא מספר שפורטרט זו להקה שמעולם לא התפרקה, שחיה ובועטת תמיד, וגם מופיעה, אבל כנראה שלא מספיק. “האלבום נולד קודם כל מתוך הצורך להופיע. הדבר שאני הכי אוהב בעולם זה להופיע, זו במה".

רוזנפלד (53) הוא יוצר, מפיק מוזיקלי וממייסדי פורטרט שהיתה להקה פורצת דרך, חלוצת הגרוב והפאנק (Funk) של המוזיקה הישראלית שעלתה בקול תרועה וכלי נשיפה בתחילת הנייטינז, כששלט פה הרוקנ'רול של מוניקה סקס, אביב גפן, איפה הילד וחבריהם שבדיוק התחילו להתפרסם. בין הלהיטים של פורטרט "הכל מבינה", "עד אלייך", "ואתם רוקדים", "במקום לבכות" ועוד.

הם ארבעה חברים טובים (בגלגול הנוכחי: אלי ניסן, יוסי עזר, אמיר פרי ורוזנפלד) שהוציאו בהרכבים משתנים ארבעה אלבומים ובהפסקות די גדולות זה מזה. האחרון יצא ב־2006.

רון רוזנפלד. "אנשים איבדו את הסטייל. כולם לובשים את אותם מכנסיים. עדיף כבר ללכת עירומים"
רון רוזנפלד. "אנשים איבדו את הסטייל. כולם לובשים את אותם מכנסיים. עדיף כבר ללכת עירומים" צילום: עמית שעל

”מרגיש את זה מאוד חזק"

 

שני השירים ששחרר רוזנפלד, "לשם מה" ו"ה־DNA שלך", לא שונים במיוחד מהסגנון המוכר של פורטרט, וייתכן שלמאזין יהיה קשה לקבוע כי הפעם זהו רוזנפלד לבדו.

 

אז למה לא עוד אלבום להקה?

"כבר כמה שנים שאני אוסף שירים למגירה שהיו אמורים להיות האלבום החמישי שלנו. לא הסתדר, כל אחד בענייניו, אני חזק בתוך העניינים שלי. התחלתי לכתוב ואמרתי, 'חבר'ה, אם אתם לא שם, אז אני ממשיך, אני מתקדם'".

ואיך עד עכשיו זה לא קרה. הסולו?

"אני לא יודע. יכול להיות שלא הרגשתי את זה מספיק חזק. בשנים האחרונות אני מרגיש את זה מאוד חזק, אני כבר ילד גדול, בא לי לשחק בלגו לבד לפעמים. כשאנחנו מתבגרים, אנחנו גם קצת יותר מכווננים, מחודדים".

הסינגלים ששחרר רוזנפלד מדגישים עד כמה חסרה בנוף המוזיקלי אותה חטיבת נשפנים נהדרת בשירים בשנים האחרונות. סקסופון, טרומבון וחצוצרה שרוזנפלד מחזירם כעת למרכז הבמה. בנוסף, הם מביאים איתם רוח כיפית שגורמת לגוף לזוז. "לשם מה" גם קצת כועס, אבל לא יותר מדי: "לשם מה אני עובד / לשם מה אני יודע / בשם מי אני עומד / שעות בתור ולא מגיע / למען מה אני חותם / שעולה כל כך ביוקר...".

היית אחד מנביאי הגרוב בעברית. החלטת ללכת לכיווני מחאה?

"זו אולי מחאה קטנה שלי שמצטרפת לאיזושהי תחושה כללית. ברוך השם, אנחנו לא רעבים ללחם אבל לא פשוט בימינו לסגור חודש. אני מרגיש ושומע את המצוקות הכלכליות והחברתיות של כולם. זה לא שיר מחאה, זה יותר שיר תהייה, מה ולאן דרכנו".

"אולי אני הלא נורמלי"

 

השיר "לשם מה" אומר גם משהו על ההעדפות התרבותיות שלנו כיום. "הטלוויזיה היא מראה שמשקפת בדיוק את מה שקורה היום", חוזר רוזנפלד לטון הביקורתי. "זה נשמע נורא קלישאתי, זקן וטרחני אולי, אבל זה מה שאני מרגיש. שאין מה. שרוצים לראות אנשים מלכלכלים וכועסים וצועקים ומפליצים זה על זה. ריאליטי זה מה שאוהבים. אז אני הולך לנישות שלי. אבל יכול להיות שאולי אני הלא נורמלי, אולי אני הלא מבין”.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות