ככה הופכים הפסד בשוק העברות לרווח תפעולי שנתי
הפייר פליי הפיננסי של אופ"א לא מונע מקבוצה שיכולה ורוצה להשקיע ברכישת שחקנים לרכוש שחקנים במחירים לא הגיוניים. כל מה שצריך זה רואה חשבון יצירתי ורשויות שלא באמת יכולות לאכוף חוקים
קראו עוד בכלכליסט
אז מה זה הפייר פליי הפיננסי הזה בכלל ולמה הוא "חרא מוחלט"?
ב-2010 אופ"א הציגה את הפייר פליי הפיננסי. מדובר על סט חוקים מסובך שבעיקרון אמור לגרום לקבוצות לחיות על פי יכולותיהן הטבעיות ולמנוע מקבוצות להכניס את עצמן לצרות פיננסיות על ידי הוצאות יתר על רכישת שחקנים ותשלום משכורותיהם. המטרה של הפייר פליי הפיננסי היתה לצמצם את החובות בכדורגל האירופאי, לצמצם את ההפסדים ולהפוך את הכדורגל לעסק "בר-קיימא". אופ"א תכננה להעניש בחומרה (מקנסות, דרך אמברגו בשוק העברות השחקנים ועד השעיות מתחרויות שלה) קבוצות שמוציאות יותר מדי כסף על רכישת שחקנים ותשלומי משכורת ולכן מפסידות כסף (השקעות באקדמיות ותשתיות לא נחשבו להוצאות יתר אם קבוצה מסיימת עונה בהפסדים פיננסים בגללן). עם זאת, בגלל עניינים משפטיים וערעורים של מספר קבוצות וסוכנים, העונשים רוככו. בנוסף, קבוצות יכולות להציג תוכנית כלכלית "סבירה" וזה יעניק להן את הרישיון להשקיע ברכש ומשכורות ולהפסיד כסף רב. בעלים שמבטיחים להעביר כסף מכיסם כדי לכסות הפסדים בצורת רכישת מניות בקבוצה ולא בצורת הלוואת בעלים - גם כן מקבלים הנחות בפייר פליי הפיננסי. זה, בעצם אומר, שאין כאן שום "פייר פליי". קבוצה עם בעלים עשירים או עם מדינה מאחוריהם (נגיד קטאר או אבו דאבי) יכולה להוציא כמה שהיא רוצה ולכסות את ההפסדים בצורות כאלו ואחרות.בכל מקרה, איך בכל זאת מצליחים להשיג איזון למראית עין - הרי צריך להראות "איזון כלכלי" כלשהו כדי לעמוד בתנאי הפייר פליי ולקבל אישור לשחק בתחרויות של אופ"א?
השאלה בעצם היא איך קבוצה יכולה להכניס 150-200 מיליון יורו בשנה ובכל זאת להוציא 200 מיליון יורו על שחקנים?
זה נקרא Player Amortisation או "פחת". זה עניין חשבונאי לחלוטין.
בדרך כלל מתייחסים לרכישה ומכירה כגוש אחד. כלומר, אם שחקן נרכש ב-10 מיליון יורו ואז נמכר ב-15 מיליון יורו, אז קבוצה "הרוויחה" עליו 5 מיליון יורו. או אם קבוצה רוכשת שחקנים ב-100 מיליון יורו ומוכרת שחקנים ב-80 מיליון יורו, אז ה-Net Spend - ההוצאה נטו - שלה עומדת על 20 מיליון יורו. זה נכון בעיקרון, אבל בעולם חשבונאי - וזה העולם שבו פועל הפייר פליי הפיננסי - זה לא עובד ככה.
איך זה כן עובד?
אם שחקן חותם עבור 50 מיליון יורו ומקבל שכר שנתי של 10 מיליון יורו בחוזה של חמש שנים, אז רואי החשבון של הקבוצה מחלק את הסכום שהקבוצה משלמת עליו לאורך החוזה שלו (גם אם משלמים עליו מקדמה גדולה - לוקחים אשראי מהבנק וחשבונית מחלקים את העלות לאורך החוזה). חזרה לשחקן שלנו שהעלות הכוללת שלו היא 100 מיליון יורו (מחיר ושכר) והיא מחולקת לאורך חמש שנים. כלומר 20 מיליון יורו בשנה (ללא תשלומי מס וכו' - כי זה עולם אחר לגמרי). לזה ניתן להוסיף את התרגיל החשבונאי הבא: כל כסף ממכירת שחקן נכנס למועדון כ"תשלום אחד" - אפילו אם אינו מגיע בתשלום אחד. כלומר, אם קבוצה רוכשת שחקן ב-50 מיליון יורו ומעניקה לו שכר של 10 מיליון יורו, היא משלמת עליו 20 מיליון יורו בשנה. ואם היא מוכרת שחקן אחר ב-20 מיליון יורו, היא בעצם מוחקת את העלות עליו לעונה.ככה, בעצם, אפשר להראות רווח בעונה שמוציאים בה סכומים גבוהים בשוק העברות השחקנים.
מנצ'סטר יונייטד עשתה זאת במקרה של אנחל די מריה. את הארגנטינאי רכשה ב-2014 עבור 60 מיליון ליש"ט והעניקה לו שכר של כ-14 מיליון ליש"ט (עלות שנתית של כ-26 מיליון ליש"ט). אז, אחרי שנה, מכרה אותו ב-44 מיליון ליש"ט. על פניו עסקה גרועה מאוד אבל במקום להראות שהיא הפסידה עליו 16 מיליון ליש"ט אחרי שנה, היא הראתה "רווח שנתי" מהכנסות ממכירתו והפסקת התשלומים עליו ולו.
תרגילים כאלה מסייעים לקבוצות להתמודד עם הפייר פליי הפיננסי.במקרה של פריז סן ז'רמן זה בכלל בדיחה. אין מצב שהקבוצה הזו מאוזנת ורק הסכמי חסות חסרי כל היגיון כלכלי עם גופים קטארים מכסים את ההפסדים העצומים של הקבוצה. וזה לא נעצר כאן. פריז היא קבוצה שמאחוריה הנסיכות העשירה בעולם ובשביל שמשכורת, למשל, לא תיחשב בחישובי הפייר פליי הפיננסי, אפשר לשלם לשחקן דרך הסכמי חסות עם חברה מהמדינה. עם הסכמי חסות כאלה, אפשר גם לשלם לשחקן כדי שישלם לקבוצה הממוכרת את סעיף השחרור שלו.
זה מה שקרה עם ניימאר. הברזיאלי יקבל כ-300 מיליון יורו להיות "שגריר של מונדיאל 2022 בקטאר". עם הכסף הזה הוא יקנה את עצמו מברצלונה ויעבור לפריז סן ז'רמן, שבעצם תשלם עליו רק 30 מיליון יורו לשנה (משכורתו בלבד). כך, העלות השנתית שלו הופכת את הרכישה שלו ל"הגיונית" מבחינת הפייר פליי.
כמובן שאין בזה שום דבר פיירי. קבוצה בלי מדינה מאחוריה או בעלים סופר עשיר, לא יכולה לעשות את הדברים הללו.
הרגולציה שנקראת פייר פליי פיננסי אולי צמצמה את החובות בכדורגל האירופאי אבל במקביל איפשרה לקבוצות עשירות לברוח מקבוצות מעמד הביניים, העניקה יתרון אדיר לבעלי קבוצות עשירים במיוחד, הפכה את התשלומים על שחקנים למוטרפים לחלוטין והפכה את כל הקבוצות לרמאיות.
2 תגובות לכתיבת תגובה