גוגל נלחמת בשנאת הנשים בשורותיה - ומסתבכת עם השמרנים

לא בבית ספרנו

גוגל פיטרה הלילה (ג') את ג'יימס דיימור (Damore), שכתב והפיץ את המניפסט האנטי-נשי עליו דיווחנו שלשום. מנכ"ל גוגל, סונדאר פיצ'אי, הוציא מייל לכל עובדי החברה ובו כתב שחלקים מהמניפסט הפרו את קוד ההתנהגות של החברה וחצו את הקו בכך שקידמו "סטריאוטיפים מגדריים מזיקים במקום העבודה". אבל הבלאגן האמיתי רק התחיל.

המניפסט של דיימור הציב את הנהלת גוגל בדילמה לא פשוטה: האם להעניש את כותבו, ובכך לשחק לידיו - הטענה הרשמית שלו, כזכור, היא שגוגל היא "תא תהודה" לדעות ליברליות - או לעמוד מהצד, ובכך לחזק את הטענה שגוגל היא מקום עבודה לא בריא לנשים. אם כאב הראש הזה לא היה מספיק, הנהלת החברה מצאה את עצמה בפני מרד עובדים: באופן חריג, מספר גדול של עובדי החברה תקף את המניפסט ואת הנהלת החברה, שנתפסה כתומכת בו בשתיקה, במדיה החברתית. הבעיה לא פשוטה: האם אתה מכריז שאין מקום לדעות כאלה, שפוסלות שליש מעובדות גוגל, או שאתה אומר שלא יעלה על הדעת שאדם יאבד את מקום עבודתו בשל דעותיו

מעיף את המיזוגנים. סונדאר פיצ'אי | צילום: בלומברג

אישית, אני לא סבור שהטענה "שליש מהעובדים סביבי לא ראויים לתפקידם בשל הצורה שבה נולדו, ויש לפקח עליהם יותר ולהמנע מלשכור כאלה עד שיגיע שינוי אבולוציוני" היא טענה שראויה להגנה (או, לצורך העניין, בכלל טענה). זו הצדקת אפליה שמתחפשת לטענה. יתר על כן, עצם הבחירה להפיץ את הטענה הזו בפורום של עובדי גוגל מובילה בהכרח לאווירה רעילה במקום העבודה. ברור לי, עם זאת, שבכירי גוגל היו צריכים את הדבר הזה כמו חור בראש.

הם עשו, לטעמי, את הבחירה הנכונה. כמובן שדיימור מיהר להפוך את עצמו לקדוש מעונה של הימין האמריקאי ולגמרי יתכן שזה מה שתכנן לעשות מראש. הוא רץ עם הסיפור שלו ישר לברייטבארט, אתר השנאה השמרנית התורן. הוא יכול היה לקבל באותה מידה חשיפה בניו יורק טיימס, רויטרס, בלומברג, הגרדיאן או כל כלי תקשורת אחר שדיווח על הפרשה, אבל הוא העדיף את ברייטבארט, שחזק במיוחד בשבט שלו.

וכצפוי, דיימור הפך לגיבור מיידי בקרב הימין המקוון בארה"ב. נטען שהוא מוביל מסע צלב נגד "לוחמי הצדק החברתי" של גוגל (זה ביטוי שמעולם לא הבנתי: אתה באמת רוצה להיחשב לנושא דגל של עוול חברתי?), הושווה למרטין לותר ו-97 התזות המפורסמות שלו (כנראה מבלי להתעכב על המיזוגניה והאנטישמיות של המקור), וכן הלאה וכן הלאה. למעשה, אתרי הימין חשפו את שמו של דיימור לפני שגוגל עשתה זאת. דיימור כבר הודיע שהוא הולך לתבוע את גוגל על פיטורים לא מוצדקים, כך שהסיפור הזה לא הולך להיעלם מחיינו בעתיד הנראה לעין.

מקלדת? זה כל כך מערבי

עד כה יש כמיליארד איש שמשתמשים ברשת באמצעות סמארטפונים. בשורה של חברות ברחבי העולם כבר חושבים על המיליארד הבא. והוא יגיע ממקומות כמו הודו או מדינות אפריקאיות. הבעיה הבסיסית: העדר כישורי קרוא וכתוב.

יש כבר חברות שמתמודדות לא רע עם הבעיה הזו. הבולטת שבהן היא ווטסאפ, שמאפשרת לעובדים חסרי כישורי כתיבה שיוצאים לעמל יומם לשלוח הודעה קולית הביתה: "הכל בסדר?" ולקבל תשובה באמצעות הודעה קולית חוזרת. גוגל שיפרה משמעותית את השירותים הקוליים שלה בהודו - השוק המתעורר שכולם מריירים עליו; רק שליש מההודים מחוברים כרגע לרשת, אם כי שיעורם צומח - וכעת פועל שרוצה לדעת מתי לעזאזל מגיעה הרכבת שלו יכול ללחוש שאילתה לגוגל, והיא תענה.

מקלדת? בשביל מה?

כמה מרואיינים אמרו לוול סטריט ג'רנל שעד לאחרונה הם חשבו שסמארטפונים הם כלי לאנשים משכילים - שכבה מצומצמת למדי בהודו - אבל עכשיו הם מגלים שהמכשירים שינו את עולמם גם בלי יכולת קרוא וכתוב.

תחום נוסם ששועט קדימה הוא הווידאו. שורה של אפליקציות מקומיות עולות ופורחות, והן מאפשרות לתושבים למצוא סרטונים ומוזיקה להעביר את שעות העבודה הארוכות גם בלי לדעת להקליד את שמות השירים. כך שבהחלט יתכן שבעתיד הקרוב נראה פיצול של הרשת על פי ממשק: ממשק טקסטואלי או ויזואלי/קולי.

כל זה מהווה חדשות רעות לאפל: אנדרואיד בלעה את כל העולם השלישי. נתח השוק של האייפון בהודו הוא 3% בלבד. כמובן, באפל אומרים שהם עובדים על אסטרטגיה להודו, ובשקט ממלמלים משהו על כך שהם מעדיפים להשאר עם המשתמשים העשירים במערב, אבל אם אנדרואיד תשתלט על השוק של המיליארד הבא, אפל תהיה הערת שוליים. חשובה, אבל הערת שוליים.

הטיסות כבר לא סודיות

בבאזפיד מיפו את אחד התחומים היותר חשאיים בארה"ב: הטיסה של מטוסי ריגול מעל אדמת ארה"ב עצמה, מטוסי ריגול שמופעלים הן על ידי סוכנויות ממשלתיות והן על ידי התחום הפורח של חברות אבטחה/מודיעין פרטי.

איך? לא באמצעות מודיעים, אלא באמצעות אלגוריתם. קודם כל, אספו בבאזפיד את מעט נתוני הטיסה שה-FBI היתה מוכנה לשחרר בשיניים חשוקות; אחר כך אמרו לאלגוריתם להצליב את הנתונים הללו עם נתוני טיסה של כ-500 מטוסים דומים. הנתונים כוללים את מסלול הטיסה, האזור שלו, המהירות, הגובה של המטוס, זוויות הפניה שלו ועוד. לטיסות ריגול יש זוויות טיסה מוגבלות למדי: המטוס חג שוב ושוב מעל האזור שעליו הוא מתצפת.

מטוס ביון | צילום: התעשייה האווירית לישראל

חברות מודיעין אזרחי וארגונים ממשלתיים מנסים להסוות את טיסות הריגול שלהם. אחרי הכל, אף אחד לא אוהב לדעת שהעין הממשלתית חולפת לו מעל לראש. ה-FBI, למשל, שוכרת את המטוסים באמצעות חברת קש.

התוכנה השיגה שיעור זיהוי מרשים: 76%. כך הצליחו בבאזפיד לחשוף את העובדה שגם למחלקה להגנת המולדת יש חברת טיסה פיקטיבית משלה, שמשטרות מקומיות ומשטרות מדינה עוסקות שגרתית בטיסות ריגול, ושלשריף של פאלם ביץ' יש מטוס ריגול לא מדווח. זוהו גם מטוסים צבאיים שרשמית היו מטוסים אזרחיים, וכמה טיסות משונות למדי של חברות שנראות באופן חשוד כמו חברות של שכירי חרב. יופי של עבודה וזינוק קדימה לעיתונות הדאטה.

קצרצרים

1. יש ברנש בשם סיזר מילאן שמדריך אנשים איך לחיות טוב יותר עם הכלבים שלהם, שזה דבר חיובי בפני עצמו. הרבה בני אדם מאמצים חיית מחמד בלי לדעת מספיק על הצרכים שלה. המדריכים של מילאן - שלטעמי נשמע באופן חשוד כמו קואוצ'ר מתלקק מדי - פופולריים למדי ועל כן הוא עשה את הצעד הבלתי מתבקש הבא: הוא מוציא ספרי אודיו לכלבים. כלבים, בהיותם יצורים חברתיים, נוטים לא לקבל טוב את הפרידה מהבעלים שלהם, ובעולם הקפיטליסטי הנוכחי הבעלים צריך לעזוב את הבית מדי יום עבודה לשעות ארוכות. כלבים סובלים מזה. מילאן מציע להם ספרים שבהם נשמע אדם מדבר, מה שצפוי לגרום לחיה לחשוב שיש לה חבר בסביבה ולהרגיע אותה. שני דברים מציקים לי פה: קודם כל, יש פה תרגיל גלוי למדי. מילאן אומר שההקלטות יעבדו רק אחרי שהוצאת את הכלב לטיול כך שהוא רגוע למדי גם כך. שנית, רבאק, אתם באמת אומרים לי שכלב יירגע מקול של אדם זר שאיננו בעליו? אני חתולאי, כך שהידיעה על כך שכלבים הם לא הדבר החכם בעולם לא מפתיעה אותי, אבל נראה לי שפה יש זלזול בוטה באינטליגנציה של כלבים. הזלזול הבוטה באמת, כמובן, הוא באינטליגנציה של מי שיקנה את ההקלטות הללו.

תנו, תנו לה משהו לקרוא | צילום: חיים שוורצנברג

2. ביום חמישי הקרוב ערימה של פעילי ימין קיצוני אמריקאיים, מונהגת על ידי ריצ'רד ספנסר, צפויה לנחות על פארק לי בווירג'יניה, על שם גנרל פופולרי של כוחות העבדות במלחמת האזרחים. לפעילים צפויה הפתעה לא נעימה: AirBnB זיהתה את האנשים שהודיעו על כוונתם להגיע למקום והבהירה למשכירי הדירות שלה שהם צריכים להתחייב שלא להשכיר להם דירות לצרכי העצרת, ובאותה הזדמנות מחקה תמידית את החשבונות שלהם. איירבינבי ציינה בשלווה שתנאי השימוש שלה אוסרים על הטפה לשנאה ושהשכרת דירות לצרכי עצרת שכזו פוגעת בערכי הקהילה שלה.

3. לסיכון שנהגי אובר ינסו לאנוס או לשדוד נוסעות, מצטרף עתה איום חדש: אם תתנו להם דירוג נמוך הם ינסו לפגוע בדירוג שלכן. שלושה נהגי אובר תועדו עד כה לאחר ששינו את הדירוג שהעניקו לנוסעות - בכל המקרים אלו היו נוסעות - ונתנו להן דירוג נמוך לאחר שגילו שהן העניקו להם דירוג שכזה. יש לציין שבכל המקרים הנהגים השתמשו במידע זמין לכל; היכולת לחפור במידע של הנוסעים שמורה לעובדי אובר עצמה בלבד. באחד המקרים הנהג פשוט כתב בבקשת שינוי הדירוג שלו "היא נתנה לי דירוג של שלושה כוכבים ואני קטנוני". באובר, כמקובל, התחמקו מתשובה.

4. חלק ניכר מהספנות העולמית ממוחשב כמעט לגמרי: ספינות הענק עובדות עם צוות שלדי בזמן שתוכנות ניווט שולטות בספינה, למעט מצבים רגישים במיוחד כמו כניסה ויציאה מנמל, או לא עלינו - סופה. חברות הספנות בירכו את מזלן הטוב על כך שהן יכולות לחסוך ברכיב היקר ביותר, כוח אדם מיומן – עד שקלטו את הרעיון שאפעס, כל המערכות הממוחשבות הללו פגיעות להאקינג. חברת הספנות הענקית Maersk נפלה קורבן להתקפת סייבר ששיתקה את הפעילות שלה לפני כחודשיים. ספינות בדרום קוריאה נפלו קורבן להתקפת סייבר צפון קוריאנית בערך באותו הזמן. פיראט מתוחכם במיוחד צריך רק לשבש את מערכות הניווט של ספינה כדי להשתלט עליה. בהתאם, יותר ויותר מדינות מתחילות לזנוח את מערכות הניווט החכמות לעומת משהו שהגיע לחיינו בסוף המאה ה-19: רדיו. בקצב הזה עוד נחזור לניווט באמצעות סמאפור.

5. אנטוניו גרסיה מרטינז, שכתב לפני כשנה ספר על חוויותיו בפייסבוק ובו תיאר את החברה כסוג של כת של מארק צוקרברג (ב-2020 עובדי החברה יוכלו להיות ההיפסטרים שתמכו בצוקרברג לנשיאות לפני שזה היה פופולרי), ממשיך לסחוט את הלימון. בסדרה בריטית שעוסקת בצד האפל של עמק הסיליקון, מרטינז מתבצר באי מצפון לסיאטל, אוגר נשק, מזון ומזל"טים, ואומר שהוא נערך להתקוממות האלימה שהפערים שעמק הסיליקון יוצר תביא. הוא מציין, כפי שאנחנו כבר יודעים, שחלק ניכר מבכירי עמק הסיליקון נערך לאפוקליפסה ובונה לעצמו בונקרים, רצוי בניו זילנד. שאר האוכלוסיה, לדבריו, מתקדמת לעבר האסון כשהיא לחלוטין לא מודעת אליו. תמיד קשה להבחין בין נבואות זעם, גימיק ומי שלגמרי איבד את זה. השאלה היא מתי נקבל את פסק הדין בשאלה הזו, ומה הוא יהיה.