צילום: רונן אקרמן
גם ב"בטוח", אלבומה ה־19, אתניקס היא אותה אתניקס
אתניקס מסתדרת מצוין בלי תמיר קליסקי, אבל לא מצליחה לשחזר את ימי הזוהר
זה כבר שנים שכשאתניקס בכותרות, זה לא בגלל להיט כזה או אחר, אלא בגלל עניינים כמו סכסוך בין חברי הלהקה או מופע משותף עם אייל גולן. אבל אין כל צורך להסביר את מרכזיותה של אתניקס בפסקול המוזיקה הישראלי, כבר מהאלבום הראשון הנושא את שמה ומהשני עם רוב להיטיה, בהם "קטורנה מסאלה" האלמותי.
לגבי האלבום החדש, ראשית נענה על השאלה הבוערת: לא, אין השפעה לעזיבה של תמיר קליסקי, מי שלצד זאב נחמה אחראי על הסאונד של הלהקה. גם ב"בטוח", אלבומה ה־19, אתניקס היא אותה אתניקס, והאתני אף בולט בו מתמיד, אולי כדי לסמן שגם בלי קליסקי היא יכולה לחזור לרוח תחילת הדרך.
למעלה משלושה עשורים שאתניקס ממשיכה להראות נוכחות ולהוציא אלבומים, אבל זה זמן מה שחסר לי להיט אמיתי - שיר כמו "תותים" או "ג'סיקה" שארצה לשמוע עוד ועוד ולעולמים - וגם הפעם לא קיבלתי את מבוקשי.
השיר הראשון והשיר השני, "בטוח" ו"מרכבות", הם האיכותיים ביותר באלבום. פזמונים עם לחנים שעושים כיף ובמקביל יודעים לרגש, אחד מסודות הקסם של אתניקס. אהבתי גם את "אוקיאנוס" שהזכיר לי קצת את כנסיית השכל, שיר רוק מבוסס גיטרות עם טקסט קצר ואמורפי. גם "כוכבי אניס" טוב, אולי הכי אתניקס באלבום, ו"הזמן ירפא": שיר נהדר שמתחיל עם קלידים של אתניקס בימים הטובים, "כתם הפרי" ו"שיר ישן" שכאלה, ומיד נכנסים גם תופים של סנואו פטרול פינת מיוז.
אבל את רוב שירי האלבום הייתי מגדיר כלא יותר מסתם שעשוע. אז יופי שנחמה שומר על אותו הקול כבר נצח וגם הגישה הכיפית שלו היא תמיד שיגעון, אבל מה עם "תביא קצת דינרוס" שירים לי את המצב רוח? אולי באלבום הבא.
תגובה אחת לכתיבת תגובה