הרשת מכריזה: נאצים החוצה

1. התעוררות. האלימות הניאו נאצית בעצרת בשרלוטסוויל בווירג'יניה ותקיפת מפגיני השמאל שהסתיימה במותה של אחת המפגינות הכריחו את חברות הטכנולוגיה להפסיק להתעלם מנוכחות הימין הקיצוני האמריקאי באינטרנט. הדיון הציבורי הנרחב העיר חלק מהחברות, שמבקשות לסלק את התעמולה הנאצית משירותיהן. רדיט ופייסבוק סגרו קבוצות דיון ניאו נאציות, וספקית האחסון גודאדי שלחה את שופר התנועה "דיילי סטורמר" לחפש בית חדש שיארח אותו.

2. בוקר טוב. מהלכים אלו מהווים תגובה שלאחר מעשה. קבוצות הדיון שנסגרו משתמשות בצלבי קרס יותר מבסימני פיסוק, כך שהתשובה לשאלה את מי הן מייצגות היתה סוד גלוי. אבל חברות הטכנולוגיה העדיפו לשתוק כל עוד הכסף זרם משירותי אירוח ופרסום. כעת, כשדעת הקהל מחפשת אשמים בהסתה ושעירים לעזאזל, הן נאלצו לנקוט צעדים פומביים ומתוקשרים היטב.

3. מצעד הבושה. במקביל החל ברשתות החברתיות קמפיין שיימינג, שמפיץ תמונות של אנשי ימין קיצוני שהגיעו לעצרת שרלוטסוויל ומבקש מהציבור לזהות אותם, לעדכן היכן הם עובדים ולהצביע על הפרופילים שלהם ברשת. הקמפיין מונע משתי תחושות בולטות: תדהמה על אובדן הבושה ופחד משינוי הסטטוס קוו.

4. כאן כדי להישאר. רוב הציבור האמריקאי עדיין רואה באימוץ אידיאולוגיה נאצית משהו שיש להתבייש בו. או כפי שאמר השבוע הקומיקאי ג'ון אוליבר: "זה חוק גודווין הפוך. נאציזם זה משהו שפשוט חייבים לגנות ברגע שנתקלים בו". אך שרשרת התגובות העגומה של דונלד טראמפ בעקבות האירועים בשרלוטסוויל הבהירה לאמריקאים שהנשיא שלהם חושב שהניאו נאצים הם בעצם אנשים טובים. זאת, יחד עם תפקיד הייעוץ הבכיר של סטיב באנון בממשל, מסמנים כי הנאצים לא צפויים להסתלק מסדר היום במדינה בזמן הקרוב.

5. תנועת מלקחיים. מכאן נובעות שתי התגובות ההפוכות לכאורה: מצד אחד, ניסיון לדחוק את רגליהם של אנשי האלט-רייט אל מחוץ לאתרי המיינסטרים ואל עבר הדארקנט, ומצד שני לחשוף את האנשים הנורמטיביים לכאורה שמהווים את בסיס התנועה. ניסיון להעניש את השחקנים ולבטל את המשחק במקביל.