מדיניות העמימות של סלינגר

ייאמר מיד: יותר מדי שאלות ריחפו סביב קבוצת XIO שביקשה לרכוש את מיטב דש. אבל גם אם דורית סלינגר, יו"ר רשות שוק ההון, חשבה בשלב כלשהו לבחון בחיוב מתן היתר שליטה לקבוצה הסינית, וכנראה שבשום שלב לא חשבה, הרי שהתביעה נגד XIO באיי קיימן הפילה כל סיכוי להיתר כזה.

מהבחינה הזו, המקרה מזכיר את זה של קונצרן פוסון הסיני שחתם ב־2015 על רכישת השליטה בחברת הביטוח הפניקס. גואו גואנגצ'אנג, יו"ר ובעל השליטה בפוסון נעלם לשלושה ימים, זמן קצר לפני שזו עמדה לקבל היתר שליטה מסלינגר, ובאותו רגע נגוז הסיכוי שלה לקבל את ההיתר והעסקה התפוצצה.

התעלומה של XIO

פוסון ראויה פי כמה מ־XIO לקבל היתר שליטה בחברת פיננסים או ביטוח ישראלית. זו חברה ציבורית בבורסה שקופה יחסית (הונג־קונג) שמחזיקה בחברות פיננסיות גדולות וידועות ברחבי העולם. XIO היא תעלומה, הקרן צעירה רכשה רק שתי חברות, והרצון של מנהליה לגלות שקיפות שאף לאפס. ברוב ההתנהלות שלה בארץ היו אנשי הקרן עסוקים יותר בנסיונות להבהיר כי מדובר בקרן יותר בריטית ופחות סינית, ופחות בשאלה המרכזית שנוגעת למתן אישור: מי האיש, מי המקור של הכסף מאחורי הגוף הרוכש. האיש שאמור להיות הכתובת ברגע של משבר.

אבל כל זה איננו אומר דבר לגבי ההתנהלות של סלינגר. ההתנהלות של רשות שוק ההון במתן ההיתרים לגופים שמגיעים לרכוש חברות ביטוח, ואלה בעיקר גופים סיניים אבל לא רק, היא לא פחות עמומה מהרקע של XIO. סלינגר לא נותנת מספקת תשובות. לא שליליות ולא חיוביות. היא מושכת זמן, גורמת לסחבת, ממסמסת וגורמת לעסקאות לגווע לבדן. שום איש עסקים לגיטימי לא ינהל מו"מ מתמשך לרכישת חברה, אטרקטיבית ככל שתהיה, במשך שנה או שנה וחצי. יש טיימינג למו"מ, ואיש לא רוצה להיות כלוא בתוך עסקה תקופה לא הגיונית.

לא ברור איזה בדיקות הרשות מבצעת לגבי החברות הזרות שמגיעות לרכוש חברות ישראליות, אבל די ברור שסלינגר לא רוצה כאן סינים. על כל הבעייתיות שכרוכה בהכללה מסוג זה, שהרי לא ייתכן שאין אפילו חברה סינית אחת שראויה לפחות להישקל בכובד ראש כמועמדת כזו. בחברות הראשונות שהגישו הצעות רכישה, נשלח נציג של הרשות לסין לבצע בדיקה לגבי רוכשות פוטנציאליות של כלל, וחזר עם תובנות שליליות. האם התובנות האלה משליכות גם על החברות הנוכחיות? כנראה שכן. אבל סלינגר לא מספקת תשובות. הערפל שהיא מפזרת סמיך יותר ויותר, ותשובות מפורשות אין.

למעשה, סלינגר לא נתנה תשובה שלילית אף לא לגוף אחד. האפשרות שגוף כלשהו יפנה בסופו של דבר לבג"צ וידרוש לחייב אותה לתת הסברים, הופכת יותר ויותר ריאלית. ידוע גם על גופים מערביים שנסוגו לאחר שההתנהלות מולה הדפה אותם. גופים זרים מתחילים להתקרב שוב, אבל הרגולציה בארץ, שמכבידה יותר, והצורך להתערטל מול הרגולטור, מרחיקים אותן.

החלטה ברמה לאומית

לא קשה להעריך שסלינגר מעוניינת שחברות ציבוריות יהיו ללא בעל שליטה. זו זכותה, אבל במקרה כזה מדובר בהחלטה אסטרטגית שמן הראוי שתתקבל ברמה לאומית לא על ידי אדם אחד, מוכשר ככל שיהיה, או קיצוני ככל שיהיה.

סלינגר | צילום: אלכס קולומויסקי