מקריסה לגסיסה: האקורד הצורם של Soundcloud

1. הצלה הירואית. שירות המוזיקה סאונדקלאוד הצליח לחמוק ממוות בטוח. לאחרונה הוא השיג מימון ברגע האחרון. אולם ההצלה ההירואית לא מוחקת את השנה הקשה שעברה על החברה, שפיטרה כמעט חצי מעובדיה הקיץ, ובעיקר מעלה את השאלה האם באמת היה צריך להציל אותה.

2. שיתוף בטוח. כשהוקם, הקונספט, הייחוד ובעצם כל הפואנטה של סאונדקלאוד היתה מקום שבו אמנים יכולים לשתף את המוזיקה שלהם ללא חשש מזוטות כמו זכויות יוצרים. ספוטיפיי חתם על חוזים עם האולפנים הגדולים והכניס אותם כמשקיעים, סאונדקלאוד היה של המוזיקאים העצמאיים ולמענם.

3. סתירה מובנית. סאונדקלאוד הוקמה ב-2008, ימיה האחרונים של מייספייס וראשית ההשתלטות של פייסבוק על כל חלקה ברשת. אבל שירות המוזיקה התאפיין בסתירה קיומית מובנית כבר מהרגע הראשון: הוא גייס לפי הערכת שווי של 700 מיליון דולר והנחה שיפרוץ מעבר לקהל הנישתי של מוזיקולוגים ואמנים. אולם רבים ממוזיקאי האינדי בוחרים היום בפלטפורמות אחרות להפצת המוזיקה שלהם, כפי שתואר לאחרונה במגזין המוזיקה פיצ'פורק שסוקר את הגסיסה האיטית של סאונדקלאוד.

4. נדידה המונית. הגסיסה נובעת גם מכך שברבות השנים סאונדקלאוד החל לנהל מו"מ עם אולפנים, הכניס פרסומות ולבסוף אפילו הכריז על השקת מנוי בתשלום. כולם צעדים לגיטימיים, אך נוגדים לרעיון שעליו הוקם. הקהילה שבנתה את השירות נדדה לאתרים מתחרים כמו בנדקמפ, שממשק המשתמש ומודל התגמולים שלו הם פשוטים ולא מתחכמים. הפעם האחרונה שבסאונדקלאוד מסרו מספרי משתמשים היתה לפני 3 שנים ומאז דממה.

5. הערכה מוגזמת. אפשר לנתח את ההתנהלות הכספית של סאונדקלאוד, שבמהלך 2015 רשם הפסדים חודשיים של 6 מיליון דולר, אבל הבעיה האמיתית שלו היא ההתעקשות לפרוץ למיינסטרים במקום להציע אלטרנטיבה. תסמונת אופיינית ללא מעט סטארט-אפים, כמו טוויטר למשל, שפרצו בקול תרועה רמה והערכת שווי מוגזמת, רק כדי לגלות באיחור שקהל היעד שלהם הוא לא כל העולם.