אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מאבק משפטי חוצה גבולות: העליון מחל על הכבוד לטובת הסחר עם סין צילום: אביגיל עוזי

מאבק משפטי חוצה גבולות: העליון מחל על הכבוד לטובת הסחר עם סין

ישראלי נתבע בארץ על ידי חברה סינית לאחר שבית משפט סיני פסק נגדו. ביהמ"ש העליון חייב אותו לשלם אף שסין לא בהכרח מקפידה על עקרון ההדדיות בין שתי המדינות

27.08.2017, 08:26 | משה גורלי

הנה סיפור חוצה גלובוס וגבולות. יצחק רייטמן הוא אזרח ישראלי, אשר בבעלותו חברה ניו־זילנדית שחתמה חוזה עם חברה סינית לגיוס ומשלוח פועלי בניין סינים לאוקראינה. המיזם הבינלאומי הרב־מדינתי הזה השתבש, פרץ סכסוך בין הצדדים, ולבית המשפט בסין הגיעו האזרח הישראלי רייטמן והחברה הסינית גיאנגסו אוברסיז.

המשפט הסיני הסביר פנים לחברה הסינית. נגד הישראלי הוצא צו עיכוב יציאה. בדצמבר 2009 ניתן פסק דין בבית המשפט בנאנטונג, שבו חויב רייטמן לשלם לסינים 551,400 דולר ועוד 8.3 מיליון יואן סיני. באפריל 2009 עזב רייטמן את סין לישראל מבלי לשלם.

השופטת דפנה ברק-ארז. "הפוטנציאל מספיק", צילום: עמית שעל השופטת דפנה ברק-ארז. "הפוטנציאל מספיק" | צילום: עמית שעל השופטת דפנה ברק-ארז. "הפוטנציאל מספיק", צילום: עמית שעל

החברה הסינית פנתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי שיאכוף את פסק הדין הסיני. השופטת תמר אברהמי קיבלה את הבקשה, ורייטמן ערער לעליון. השופטים יורם דנציגר, נועם סולברג וענת ברון אישרו לאחרונה את פסק המחוזי ואת אכיפת פסק הדין הסיני בהחלטה בעל חשיבות ומשמעות לכל מי שעושה עסקים בסין – הפסד בבית משפט סיני ירדוף אתכם גם כשתחזרו לישראל.

במוקד המשפטי עמדה "דרישת ההדדיות" בין ישראל לסין, עיקרון שמעוגן בחוק הישראלי כדי להמריץ מדינות זרות לאכוף פסקים ישראליים. "אכוף לי ואכוף לך", כדברי השופט דנציגר.

במשך שנים לא היה ברור כיצד בוחנים את ההדדיות. האם יש צורך להוכיח שהמדינה הזרה "מפנה את עורפה לפסקים ישראליים" או שמא די בכך שההדדיות או היעדרה משתמעים מהפרקטיקה הרווחת בבתי המשפט של המדינה הזרה. התשובה לכך ניתנה לפני כשלוש שנים, בפסק דין "דאבל קיי" של השופטת דפנה ברק־ארז שקבעה כי די בקיומו של פוטנציאל סביר לאכיפתו של פסק דין ישראלי על ידי בית משפט זר, גם אם לא נאכף בפועל פסק דין כזה. ברק־ארז נימקה זאת בתכלית החקיקה וקידום מדיניות משפטית רצויה: "פרשנות זו תמנע היווצרותו של 'מעגל שוטה' בכל הנוגע לדרישת ההדדיות".

פסק הדין של ברק־ארז נגע להדדיות מול רוסיה, שם השתכנעה שנאכפים פסקי דין זרים גם בהיעדר אמנת אכיפה בינלאומית בין המדינות. רייטמן טען כי בניגוד למצב המשפטי ברוסיה, נמנעים בתי משפט סיניים מלאכוף פסקי דין זרים בהיעדר אמנה בינלאומית, אף שדרישת ההדדיות מעוגנת בחוק הסיני.

דנציגר הדגיש את הנדיבות הישראלית שלא להתעקש על תקדימים מהצד השני — אכיפת פסקי דין ישראליים בסין במקרה זה. דנציגר מנמק נדיבות זו "על סמך שיקולים משפטיים כגון עידוד עזרה הדדית למערכות משפט זרות ומניעת יצירתו של 'מעגל שוטה', שבו כל אחת משיטות המשפט מסרבת להיות זו ש'ממצמצת ראשונה' (דהיינו, הראשונה שאוכפת פסק דין של רעותה)". ומלבד הנכונות למצמץ ראשון, קובע דנציגר שרייטמן לא הוכיח שעקרון ההדדיות לא מתקיים בסין בהינתן העובדה ש"החוק הסיני מאפשר הכרה בפסק חוץ על יסוד עיקרון ההדדיות גם בהיעדר אמנה בינלאומית".

אבל, לא החוק הסיני היבש, היבש גם מתקדימי הדדיות, הכריע את הכף, אלא שיקולי יעילות המשפט ובעיקר הסחר המתפתחים בין המדינות. "היעדר אכיפה של פסק חוץ עלול להוביל לניהול הליך משפטי נוסף באותו עניין ממש. היעדר אכיפה של פסק החוץ גם יפגע בעקרון הוודאות המשפטית והעסקית של גורמים זרים המנהלים עסקים עם ישראלים ברחבי העולם ובסין בפרט", מסכם דנציגר.

אגב הדדיות: לא רק שהסינים לא אוכפים בפועל פסקי דין ישראליים, הם גם לא עונים לשאלות של ישראלים. פעמיים נשלחה איגרת מטעם היועץ המשפטי לממשלה באמצעות משרד החוץ לשגרירות סין בישראל, ובה שאלה האם בתי המשפט בסין אוכפים פסקי דין ישראליים, אם לאו. האיגרת לא נענתה. "חבל שכך", כתב השופט סולברג, "מטעמי נימוס ניתן היה לצפות למענה, כמו גם משיקולי הדדיות". את החברה הסינית ייצגו עוה"ד דורון שמעוני, משה שמעוני וגרשון פינק. את רייטמן ייצגו עוה"ד נועם רונן ונגה חרובי.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות