המחוזי אישר פסק בוררות: מנכ"ל חברת "עיר השעשועים" יפנה את כיסאו לצעירים

חברת "עיר השעשועים" היא הבעלים של פארקי השעשועים המובילים בארץ בהם הלונה פארק, הסופרלנד, הצפארי והמימדיון. מחצית ממניות החברה מוחזקות על ידי חברה בריטית בשם "איגל" והיתר על ידי אדם המשמש כמנכ"ל החברה ב-21 השנים האחרונות.

בין המנכ"ל לבין איגל היו כמה סכסוכים בשנים האחרונות שהסתיימו בהסכמי פשרה. באחד מהם הסכימו הצדדים שכשהמנכ״ל יגיע לגיל 70 הוא יהיה מחויב לפרוש מתפקידו ולפנות את כיסאו.

ביום הולדתו ה-70, שחל במרץ 2016, לא ציפו למנכ"ל זרי פרחים וכרטיסי ברכה מטעם איגל אלא דרישה לדון בסיום כהונתו. המנכ"ל, מצידו, סירב לפרוש וחש שכוחו, בריאותו וניסיונו מאפשרים לו להמשיך ולכהן בתפקידו.

מאחר שהסכם בעלי המניות בין הצדדים כלל סעיף בוררות פנתה איגל למוסד בוררות באנגליה ועתרה לאכוף על המנכ״ל את התחייבות הפרישה שלו. באוקטובר 2016 קיבלה הבוררת את העתירה וקבעה שעל המנכ״ל לפרוש מתפקידו ולשתף פעולה באיתור מנכ״ל חדש.

מצוידת בפסק הבוררות הגישה איגל לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור הפסק. מנגד, המנכ״ל הגיש בקשה לביטולו. הוא העלה טענות הקשורות לאופן ניהול הבוררות וטען שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו.

מבחינה מהותית הוא טען שחיובו לפרוש בגיל 70 מהווה אפליה על בסיס גיל, אינו חוקתי ומנוגד לתקנת הציבור. לדבריו, המחלוקת דורשת הכרעה בשאלת יחסי עובד - מעביד ובזכויות מגן, ולכן כלל לא יכולה להתברר בהליך בוררות אלא נתונה לסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה.

הלונה פארק תל אביב | צילום: שאול גולן

איגל עמדה על אכיפת פסק הבוררות, וטענה שחוק גיל הפרישה מ-2004 מתיר במפורש לקבוע בהסכם ההעסקה את המועד בו העובד יפרוש מתפקידו, כל עוד גיל הפרישה עולה על 67 שנים.

"להתיש את הבוררת, לדחות את הקץ, ולהרוויח זמן"

סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת יהודית שבח, קיבלה את עתירתה של איגל. היא קבעה שלא נפל פגם באופן ניהול הליך הבוררות וטענות המנכ״ל בקשר לכך "יוצרות את הרושם שלא היה לו רצון אמיתי להביא להכרעה את המחלוקת בעניין גיל הפרישה וכי עיקר מעייניו היו נתונים לניסיונותיו להתיש את הבוררת, לדחות את הקץ, ולהרוויח זמן".

השופטת יהודית שבח

השופטת הוסיפה שאין ספק שבין הצדדים היו יחסי עובד - מעביד. כמו כן, לדבריה, התחייבות המנכ״ל לפרישה בגיל 70 אינה פוגעת בזכויות מגן, שכן על פי חוק גיל הפרישה ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בגיל 67, והאפשרות להעסיקו מעבר לגיל זה נתונה לשיקול דעת המעסיק. בהקשר זה היא ציינה שהפסיקה קבעה בעבר

שמדובר בהסדר חוקתי, למרות היותו פוגע בשוויון. כמו כן היא הדגישה שהגיל בו התחייב המנכ״ל לפרוש העניק לו שלוש שנות עבודה נוספות מעבר לגיל המוגן.

השופטת סיכמה שהיא מבינה לליבו של המנכ"ל ״הנאלץ, מחמת גילו, לפנות את כיסא המנכ"ל לצעירים ממנו, עת עז רצונו להמשיך לעסוק בפעילות האהובה עליו, בייחוד שעה שמדובר, להשקפתו, במפעל חייו", אך יחד עם זאת היא אינה מבינה את המאבקים המשפטיים בהם נקט.

המנכ״ל חויב לשלם לאיגל הוצאות ושכ״ט עו״ד של 75,000 שקל.

• ב״כ המבקשת: עו"ד יעקב שרביט ואחרים ממשרד הרצוג -פוקס נאמן

• ב״כ המשיבים: עו"ד צבי בר-נתן

לפסק הדין

* עו"ד משה עזריאל עוסק בדיני תאגידים

** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"