לאחר הצעת הרכש של אפולו: שרי אריסון תצטרך לפתוח את הכיס

כשמסתכלים על העסקה שבוצעה אתמול באיי.די.או, אי אפשר שלא להיזכר במקרה של דורי קבוצה והצעת הרכש של גזית גלוב לפני שנתיים. האחים רוני ואורי אדלסבורג רכשו אז באישון לילה את מניותיו (7.6%) של בית ההשקעות פסגות בדורי, בזמן שהצעת רכש של גזית גלוב היתה על השולחן. הם עשו את זה כדי להפעיל לחץ על גזית, בעת שהתנהל בין הצדדים מאבק משפטי מכוער.

אתמול היו אלה קרן אפולו ומשפחת דיין, שרכשו כ־20% מאיי.די.או בכ־60 שקל למניה – גבוה יותר מהמחיר שהציעה שיכון ובינוי. מועד הקבלה האחרון של הצעת הרכש הוא 9 בספטמבר, אך ברור לכל שההצעה אינה רלבנטית יותר. בהנהלת שיכון ובינוי לא ידעו לתת אתמול תשובות מה יעלה בגורל הצעת הרכש. בינתיים הם מנסים להבין מי זה השותף החדש שלהם ומה הוא רוצה.

אין ספק שתזמון הכניסה של אפולו ומשפחת דיין אינו מקרי. הן ניצלו את המומנט של הצעת הרכש כדי לשכנע את המוסדיים למכור את המניות שלהם בחברה שמאז היווסדה לא מפסיקה לצמוח. איי.די.או היא חברת אחזקות שהאחזקה היחידה שלה היא החברה־הבת (38%) איי.די.או פרופרטיז, שמחזיקה מקבצי דיור להשכרה בברלין. המניה שלה נסחרת בשווי שיא של 1.7 מיליארד יורו בפרנקפורט – ולא נראה שהיא הולכת לעצור.

לשכנע מישהו למכור מניות של סוס מנצח זה לא פשוט, אבל כשאתה מציע מחיר גבוה יותר מעבר למה שהציעה לך לפני כמה ימים בעלת השליטה, הסיכוי לשכנע את המוסדיים גבוה יותר. עדיין לא ברור מה האינטרס של משפחת דיין ואפולו. כך או כך, הם לא יכלו להגיע לשליטה בחברה וכנראה מבצעים את הרכישה מטעמים פיננסיים ומרצון להעמיק את הפעילות בשוק הדיור הגרמני.

מה שבטוח זה ששרי אריסון היתה צריכה להתאמץ יותר, ולהעניק מחיר יעד גבוה בהצעת הרכש. שיכון ובינוי תוכל עדיין להשלים את הצעתה, גם מבלי לערב את משפחת דיין ואפולו, אך היא תצטרך לשלם הרבה יותר ממה שחשבה. כפי שנאמר בעבר, זול זה יקר.