חינוך לעתיד לא ידוע

בתי הספר נותרו מאחור. העולם מתקדם בצעדי ענק בכל הקשור לפיתוחים טכנולוגים, הרפואה עושה ניסים שבעבר היו רק חלק מהדמיון, המכוניות כבר נוסעות על דעת עצמן, אך בתי הספר עובדים באותה השיטה בה עבדו לפני מאה ומאתיים שנה: כתה, מורה ותלמידים. את ספרי הלימוד והחוברות מחליפים המחשבים, מסכי מגע ולוחות חכמים למורים. אבל השיטה נותרה אותה השיטה, כשכל העולם מסביב השתנה והתהפך כמה פעמים.

אנשי החינוך מתמודדים עם תלמידים שיודעים הכל, לומדים לבד, סקרנים, מחפשים תשובות בגוגל וצופים בסדרות דוקומנטריות על כל נושא ומכל מקום העולם. אז מה נשאר למורה לעשות? איך יצליח מורה לגרום לתלמידים להקשיב לו ולהתעניין במה שנאמר בכתה?

 לפרטים ולהרשמה לוועידה הכלכלית הלאומית 2017 של כלכליסט - לחץ כאן

ילדים עם טאבלט (ארכיון)

בעשור האחרון מתרחשים תהליכים מהפכניים, לא פחות, בכל הקשור לשיטות הלימוד. הפכנו את הפרדיגמה, מכזו בה המורים הם הסמכות והידע לכזו של שותפות, יוזמה ודרך משותפת. תהליך הלימוד הפך לחווייה, למסע משותף.

אם בעבר הייתה תעודת הבגרות למטרת העל של מערכת החינוך, היום התעודה היא כלי עבודה. נכון שזו עדיין אחת משיטות המדידה הנהוגות במערכת החינוך (אחוז הזכאים לבגרות) אך את השנים שהתלמיד עובד בבית הספר אנו מנצלים היום לפיתוח יזמות, כיבוש יעדים ומימוש אתגרים.

אם בעבר היה מספיק לתלמיד מצטיין לקבל תעודה עם ציונים גבוהים במקצועות ריאלים, אותו התלמיד כיום יוצא ממערכת החינוך עם נסיון מעשי, היכרות עם העולם העסקי ועם התעשייה המתקדמת. הציונים והתעודה הם כלי חשוב, אך לא היעד המרכזי.

ישנו היום דגש גדול יותר על עבודה בקבוצות מחקר. התלמידים מנהלים בעצמם את התהליך, שנמשך על פני כמה שנים. הם מגדירים בעצמם את המטרה, בין אם זה מוצר חדשני, מודל עסקי מעניין או אפילו פיתוח טכנולוגי שיעזור לאנשים עם מוגבלויות.

לפני כ-10 שנים נכנסו לחיינו מסכי המגע בטלפונים והרשתות החברתיות. השפעתם על הכלכלה והחברה בכלל מורגשת בכל רגע בחיינו. האם היינו ערוכים לזה? האם מישהו ידע בשנת 2005 לתכנן את מהלכיו ולהתחשב בשינויים הדרמתיים? הרי כל עולם השיווק עבר שינויים כתוצאה מכך, התקשורת שינתה מודלים עסקיים, חברות התעופה, ענף הקמעונאות והאלקטרוניקה – כל אלו ואחרים התמודדו עם עולם שמשתנה במהירות.

העשור האחרון לימד אותנו שלא כדאי לחשוב שאנו יודעים לאיזה עולם אנו שולחים את ילדנו כשהם יוצאים מבתי הספר. ולכן, אנו מנהלים כיום מערכת חינוך בעידן של חוסר ודאות, והדבר הביא לשינויים מרחיקי לכת בשיטות החינוך ובתפיסת מקומו בחברה. הכיתות נשארו אותן כיתות, אבל כל היתר עבר מהפך.

תלמיד תיכון בשנת 2017 הוא יחידת ידע עצמאית שחוקרת ומתקדמת, בשיתוף פעולה עם תלמידים אחרים, שכל אחד מהם הוא יחידת ידע ומחקר. הם עובדים ביחד ולחוד, בליווי מנטורים מהתעשייה וצוברים נסיון בחיים האמיתיים. כי לא יעזור להם ללמוד בעל פה את הפרק בהיסטוריה. הידע בהיסטוריה יעזור להם לחזות ולפתח רעיונות וכיוונים חדשים, ולכן ההסטוריה לעד תשאר חשובה בתהליך הלימוד, אך לא בשינון וזכרון אלא ביכולת להשתמש בצורה חכמה בנסיון העבר על מנת להשתפר בעתיד.