צילום: אוראל כהן
פיצוצים ויריות: פסטיבל תרבות ישראלית בלונדון
בסוף השבוע הקרוב יפתח ב־Roundhouse בלונדון פסטיבל שיציג אמנות ותרבות מישראל. האמן הישראלי אורי גרשט, שעזר להקים אותו: "אני לא רוצה לדבר על ציונות ותיירות"
"אני לא רוצה לדבר על ציונות ותיירות, אלא על מקום שיש בו פקעת יצירתית מאד גדולה שמושכת לכל מיני כיוונים", כך מציג האמן אורי גרשט את פסטיבל TLV in LDN שהיה מעורב בייסודו והקמתו.
הפסטיבל, שיתקיים בסוף השבוע הקרוב (8‑11 בספטמבר) ב־Roundhouse בלונדון, הוא יוזמה חדשה שתנסה להביא את הצד האמנותי והתרבותי של תל אביב לבירה הבריטית. מדובר ביוזמה משותפת של המשרד לנושאים אסטרטגיים והיזם הבריטי היהודי מארק וורת’, בשיתוף שגרירות ישראל בבריטניה.
גרשט (50), אמן וידאו וצילום שחי ועובד בלונדון קרוב ל־30 שנה, הוא אחד האמנים הישראלים המצליחים בעולם, עם רזומה שכולל תערוכות במוזיאונים מובילים כמו הטייט הבריטי, שורה ארוכה של פרסים ועבודות שנמכרות בעשרות אלפי דולרים במכירות פומביות.
"דברים יפים מתחת לרדאר"
"לעולם האמנות באנגליה יש דעות מאד נחרצות לגבי המצב הפוליטי בישראל", אמר גרשט במהלך ביקור בישראל בשבוע האחרון. “קורים כאן דברים שגם אני מאד ביקורתי כלפיהם, אבל אני נגד חתימה על עצומות, שהיא סוג של ניקוי מצפון ואינה מביאה לשינוי. אני מאמין בפעילות חיובית כדי לייצר שינוי, לא בפעילות שיוצאת נגד. קורים בישראל דברים שהם יפים ומרגשים והפעילות הזאת נמצאת בדרך כלל מתחת לרדאר".
כשמארגני האירוע פנו אל גרשט, הוא מיד הבהיר שהוא לא מעוניין להשתתף באירוע פרו־ציוני שנועד להפיץ פרופגנדה. אבל כאשר הבין שהיוזמים מוכנים ללכת איתו יד ביד, הוא רתם לפרויקט את האוצרת מרי שק והשניים בנו יחד תוכנית אמנותית שמתרכזת בעיקר בעבודות וידאו של אמנים ישראלים, גם מוכרים וגם בתחילת דרכם.
יש גם מוזיקה
"בכל ערב תתקיים הופעה מוזיקלית של אמנים ישראלים כמו דנה אינטרנשיונל, אינפקטד משרום ומארינה מקסימיליאן", סיפר גרשט. "במהלך הפסטיבל נריץ לופים של עבודות וידאו. חלקן יהיו קשורות לפיצוצים ויריות, לתת־מודע הקולקטיבי של הטראומה. יהיו שם עבודות של אמנים כמו נירה פרג, דורון סולומונס וגם עבודה שלי שמציגה פרחים מתפוצצים".
"כדי שיהיה מנעד רחב של עבודות הוצאנו קול קורא לסטודנטים ובוגרים טריים. הגיעו 230 פניות ומתוכן נבחרו 10. במקביל יהיו אירועים של אאוטסט, קרן בינלאומית לאמנות, וסטודנטים משנקר שיעבירו סיורים במקום. אבל הכל בפורמט של פסטיבל, שהוא שונה מאד מתערוכה".
איך נבחרו העבודות?
“היה חשוב לי להציג אמנים שמתעסקים בחברה פלורליסטית, מחפשים להטיל ספק בערכים הקיימים כדי להפוך לחברה טובה יותר ולנסות להגדיר מה זה אומר להיות ישראלי, מה זו ישראל, איפה הדברים עומדים היום ולאן צריך לשאוף.
"יש למשל את נבט יצחק, שמתעסקת בשאלות קריטיות בנושא אלימות, ואת רפעת חטאב, שמטפח עץ זית במרכז כיכר רבין. אלה אמנים שמגיעים מצדדים שונים של הספקטרום החברתי־תרבותי ומגיעים בעבודות שלהם למקומות פואטיים ועדינים לצד מקומות אלימים, אבל כאלה שיכולים לחיות אחד לצד השני".
אתה מרגיש שגם אחרי כל השנים בלונדון עדיין מתייחסים אליך כאמן ישראלי?
"תמיד יש איזה קיטלוג. לא מזמן עבודות שלי נקנו על ידי לבנונים ובמכס בדקו וגילו מי אני והיה סיפור שלם להכניס אותן ללבנון. היינו צריכים להביא הוכחות שאני לא חי בארץ הרבה שנים ועובד עם גלריות מחו"ל. היו לילות טרופים ללא שינה. כל פעם שיש הפצצות בלבנון אני מזיע, כי יש לי הרבה עבודות שם שהן בסכנה קיומית.
"אבל אחד הדברים הכי מרגשים מבחינתי הוא שאני מצליח לעשות עבודות שמתגברות על הסטריאוטיפים הפוליטיים. זה מורכב להיות ישראלי. זה מורכב גם להיות ניגרי או לבנוני, אבל זה עדיין שונה להסתובב עם זהות של ישראלי".
יש מחשבות על חזרה ארצה?
“זו שאלה שאני עסוק בה כל הזמן. זה מצב מורכב, במיוחד כשיש ילדים שנולדו וחיים שם. יש לי זיקה מאד חזקה למה שקורה בישראל, לא הייתי מתערב בפרויקט כזה אם לא היתה לי”.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה