מתפלשים בחוסר ידיעה: מפלטם המשפטי של המושחתים

כתב האישום המסתמן נגד שרה נתניהו, בכפוף לשימוע, מבשר שינוי מרעיש במדיניות התביעה. אף שיש חמש פרשות שנחקרו והומלצו להגשת כתב אישום בידי המשטרה, החליט היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט להסתפק באחת בלבד: ארוחות השחיתות, תרתי משמע. ארוחות שהמחיר שנקוב לצדן בתפריט הוא 359 אלף שקל. לא ברור אם זה כולל גם את הטיפ.

בעבר נהגה התביעה להעמיס את הכל בכתב האישום ולשלוח לבית המשפט שיחליט. כתב האישום נגד אהוד אולמרט, למשל, כלל ארבעה אישומים: מרכז ההשקעות, מעטפות הכסף, ראשונטורס ומרמה כלפי מבקר המדינה בעניין שווי העטים. אולמרט הורשע רק באחד, מרכז ההשקעות. בהמשך, כששולה זקן הסירה ממנו את הגנת שתיקתה, הוא הורשע גם בפרשת מעטפות הכסף.

1. שכפ"ץ הגנה כפול

נתניהו נהנית בינתיים משתיקתו של סיידוף וזהירותו של מנדלבליט

מכתב האישום נגד שרה נגרעו שלוש פרשות - החשמלאי, רהיטי הגן והמלצרים - שבהן מפריד הסמנכ"ל מבצעים ונכסים במשרד ראש הממשלה עזרא סיידוף, בין שרה נתניהו לבין המודעוּת למעשים, זה היסוד הנפשי שנדרש להעמדה לדין. הטיעון "לא ידעתי", שמככב בגדול גם בפרשיות שבהן מעורב בעלה, הוא תמונת ראי של "לא יעלה על הדעת". בשיח הציבורי אף אחד באמת לא מאמין ששרה ובנימין לא ידעו, אבל כתב אישום ובמיוחד הרשעה, דורשים את הוכחת הידיעה והמודעוּת. אהוד אולמרט זוכה מסעיף השוחד המרכזי בתיק הולילנד כי בית המשפט העליון סירב לאמץ את הטיעון ש"לא יעלה על הדעת" שאולמרט לא ידע כי אחיו יוסי קיבל חצי מיליון שקל מהפרויקטור ועד המדינה שמואל דכנר.

את מימון הטיפול באב החולה הוריד מנדלבליט מכתב האישום בגלל הנסיבות. בגלל החמלה, העניין לציבור וגם כדי לא לתת לזוג עוד הזדמנות להתקרבן ולשאוב סימפטיה על שנטפלים אליהם בגלל חמגשיות והטיפול באב.

לכן, נהנית נתניהו בינתיים משכפ"ץ הגנה כפול. גם שתיקתו של סיידוף וגם זהירותו המידתית של מנדלבליט שמסרב להשליך לפתחו של בית המשפט פרשות שבהן אין ביכולתו להוכיח את מודעותה של שרה.

העדרה של הידיעה מלמד על שחיתות, גם אם לא פלילית. גם שרה וגם בנימין נתניהו לא טרחו לברר איך ולמה נוחתים על שולחנם כל מנות השף המפנקות האלה, מאין הגיע צי המלצרים, ואיך רהיטי הגן החליפו כתובת. שמחה דיניץ, לשעבר יו"ר הסוכנות, זוּכּה בנסיבות דומות: הוא לא ידע שרכישות שנעשו בכסף ציבורי הגיעו לביתו הפרטי. הטיעון "לא ידעתי", תמיד היה מפלטם המשפטי של המושחתים.

2. מחמגשיות לצוללות

מכל בחינה של הזיקות שיש לנתניהו אל גנור ושמרון הוא יוצא רע

אצל בנימין נתניהו עולה העדרה של המודעות דרגה. מחמגשיות לצוללות. מסיגרים לספינות שטח. הנחת העבודה בתיק 3000 היא שנתניהו לא ידע מי המתווך הישראלי שמייצג את טיסנקרופ וכמובן שלא ידע שהוא חולק אתו את אותו פרקליט - עו"ד דוד שמרון. אילו ידע, היה נתפס כמושחת פלילי. ומה מלמדת האפשרות שלא ידע? שראש הממשלה, שהיה מעורב, וחייב להיות מעורב, ברכש אסטרטגי כמו הצוללות, לא יודע שהיצרן הגרמני מפעיל מאכערים ישראלים. אי הידיעה הזו לכשעצמה היא טיפשות, רשלנות ואפילו מעילה בתפקיד. אז מכל צד אפשרי שבו בוחנים את הזיקות האפשריות של נתניהו מול גנור ושמרון הוא יוצא רע: מושחת, רשלן, מועל בתפקיד. זו המלכודת שהוא נכנס אליה: כדי להימלט מאישום פלילי, הוא נאלץ לברוח למחוזות קשים אחרים, כפי שתיאר הנביא עמוס: "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב...". החפות מידיעה מקימה אמנם חפות פלילית, אבל מעמידה לצדה סימני שאלה קשים בנוגע להתנהלותו. נתניהו, אגב, הוכיח שכאשר משהו חשוב לו הוא בהחלט יודע לחקור ולמצוא תשובות, ותעיד על כך הבקיאות המופלאה שהוא מגלה ברזומה של מני נפתלי.

3. מיקי גנור משתדל

עד המדינה לא מספק בינתיים את הסחורה הפוליטית

 

הנחיות פרקליט המדינה הן ש"ככלל, לא ייחתם הסכם עד מדינה עם העבריין העיקרי בפרשה". מיקי גנור הוא מחולל השחיתות העיקרי בפרשת כלי השיט, והוא זכה גם למעמד עד המדינה. בדיוק כמו שמואל דכנר בפרשת הולילנד, ששימש כזרוע המבצעת לחלוקת כספי השוחד בין כל הגורמים שהצעיד בסופו של דבר לכלא.

אלא שיש כמה הבדלים בין דכנר לגנור. דכנר "נתן" בתמורה כמה פוליטיקאים, אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי. גנור משתדל, אבל בינתיים קו האספקה הפוליטית שלו דל יחסית, אם כי אין לזלזל במשנה לשעבר לראש המל"ל אבריאל בר־יוסף, ב"לשעברים" הבכירים בחיל הים, אליעזר (צ'ייני) מרום ושי ברוש, וביו"ר קרן היסוד מודי זנדברג. יש להניח שהרשימה גדולה יותר, כי לגנור יש אינטרס נוסף: לא רק לספק עוד ועוד חשודים ונאשמים, אלא גם לספר את הסיפור הגדול של השחיתות שאופף את כלל עסקאות הנשק שמדינת ישראל מעורבת בהן, כרוכשת וכמוכרת.

הבדל נוסף הוא שדכנר הציג עצמו כמי שפעל כזרועו הארוכה של יזם הולילנד הלל צ'רני, בעוד שגנור עבד בעיקר עבור עצמו. וזה התבטא גם בסכומים הזעומים יחסית שחילק למוטביו ולמשומניו.

ההבדלים האלה קבעו את גודל התמורה שקיבלו השניים כעדי המדינה: דכנר קיבל חסינות מלאה, תשלומים אישיים והסדרי חוב. גנור לעומתו "יתוגמל" בשנת מאסר אחת בלבד וכ־10 מיליון שקל קנס. אלמלא מחירים אלה, לא ניתן היה להצדיק חתימת הסכם עד מדינה עם המושחת המרכזי ומחולל הפרשה.

4. חפש את הפקיד

הפרשות האחרונות מעידות שרוב המושחתים הם עובדי הציבור

לקח נוסף שנלמד בינתיים מהפרשות מבחין בין נבחרי הציבור לעובדי הציבור. שיח השחיתות מתמקד בעיקר בפוליטיקאים, אבל הפרשות האחרונות תומכות בטענתו של פרופ' דניאל פרידמן שעיקר המושחתים הם הביורוקרטים ולא הפוליטיקאים. הפוליטיקאים הם בעיקר חמדנים, גרגרנים, אוהבים להתפנק על חשבון אחרים. אבל, כספי השחיתות הגדולים שמניעים את הגלגלים האופרטיביים של העסקאות מוזרמים בצינורות הסמויים יותר. סימנס וטיסנקרופ, באמצעות נציגיהן, כיוונו את המיליונים שלהןבעיקר לדרגים שמקבלים את ההחלטות בשטח. גם השחיתות ברשות המסים התמקדה בדרג הפקידותי של מינוי ראש הרשות ג'קי מצא ובכירים אחרים.

ואיפה נתניהו? עד לאחרונה הוא נמצא מתפלש בעיקר בשמפניות, סיגריות, אירוחים מפנקים לו ולמשפחתו, ובעיקר באי הידיעה המחממת והמרגיעה: לא יודע דבר על ארוחות השחיתות שעולות על שולחנו, לא יודע מי מקמבן את רכש הצוללות שבאחריותו ולא יודע כלום על טיבם המפוקפק של עוזריו ויועציו. לאחרונה, בחקירת ארנון מילצ'ן בלונדון, עלה החשד נגדו בדרגה, לכיוון השוחד. בכל מקרה, גם אם כתב האישום נגד נתניהו "יסתפק" במתנות בלבד, התמונה המרשיעה טמונה גם, ובעיקר, בפרטים שלא יגיעו לכתב האישום.