צילום: יוסי צבקר
"לנוע בלי לזוז": פנטזיה מוזיקלית לשחקן
זוהר שרון ורועי אופנהיים הקימו את תזמורת המהפכה לפני 13 שנה כדי לפרק את מושג המוזיקה הקלאסית ולקחת אותה למחוזות מפתיעים. השבוע הם יעלו את המופע "לנוע בלי לזוז", בכיכובו של רן דנקר, שבמרכזו מאבק בין התזמורת ודמות המספר. "קהל היעד: סקרנים"
"אנחנו רוצים לשבור את רעיון המוזיקה הקלאסית, לעשות יצירה אחרת", אומר זוהר שרון, שייסד את תזמורת המהפכה עם חברו רועי אופנהיים לפני 13 שנה מתוך רצון להגות יצירות ישראליות מקוריות נטולות חוקים המשלבות תחומים שונים באמנות. "אנחנו לא מנסים להיות חדשניים, אלא מקוריים, וכל הזמן בוחנים את המקורות והמדיום ושואלים שאלות", מוסיף אופנהיים. "תזמורת היא כלי נגינה ולא ז'אנר, ובשונה מתזמורות אחרות, אנחנו לא רק הגוף המבצע, אלא גם הגוף היוצר, וזו מהפכה".
את התזמורת הקימו שרון (39) ואופנהיים (42) עוד בזמן לימודיהם באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים. "כשייסדנו את תזמורת המהפכה עוד לא היו באקדמיה יצירות רב־תחומיות, ורוב המרצים בזו לנו", מספר שרון. "מה פתאום לעשות עיבודים קלאסיים לשירי רוק?! מוזיקה קלאסית צריך לעשות לפי כל כללי הטקס".
אבל מאז הם לא מפסיקים ליצור, וכל עבודה שלהם מפתיעה יותר מהאחרת. הם כבר שיתפו פעולה במסגרת פרויקט "קלאסירוק" של האופרה הישראלית עם הדג נחש, יענק'לה רוטבליט והחצר האחורית, עברי לידר ודודו טסה, העלו יצירה על פי תסכית של יהודה עמיחי, יצרו עבודות בשילוב אנימציה ואמנות וניגנו במחזמר "בילי שוורץ" למוזיקה של אוהד חיטמן.
"כששואלים אותנו מי הקהל שלנו, אנחנו אומרים 'סקרנים'", אומר אופנהיים. "קומוניקטיביות היא ערך עליון, והצופים נמצאים כל הזמן לנגד עינינו. אנחנו רוצים שהם ישאלו שאלות ויענו לעצמם. אנחנו לא מנסים לאתגר אותם, אלא לשבור את הציפיות.
"אנחנו מנסים לשווק את עצמנו כמו להקת מחול מוזיקלית, כי כשאני הולך לפרויקט של אוהד נהרין, לדוגמה, אני לא יודע מה אני אראה, אבל אני סומך על הכוריאוגרף שאקבל משהו מעניין".
לנצח על המהפכה
השבוע יחנכו השניים באופרה הישראלית את "סדרת המהפכה", שהיא סדרת מופעים מקורית שלהם. הקונצרט הראשון "לנוע בלי לזוז" הוא, על פי הגדרתם, פנטזיה מוזיקלית לשחקן (רן דנקר), תזמורת ווידיאו ארט (שיצר יואב כהן). הוא יעלה ב־14 בספטמבר בבימוי עידו ריקלין למוזיקה שהלחין שרון.
המופע מבוסס על הדוקטורט של אופנהיים בפילוסופיה. לדבריו, "זו יצירה שבוחנת את היחס בין יצירה וסיפור, יוצר ומספר". דנקר הוא מספר שרוצה להיות יותר ממספר, הוא רוצה להיות הגיבור של הערב, להיות במרכז הבמה, והוא במאבק עם המנצח על התזמורת.
"ככל שהוא גדל, אני צריך לקטון", אומר אופנהיים, שמנצח על התזמורת במופע ומשמש גם כמנצח הבית של הסימפונית חיפה. "הוא מצוי בסוג של דו־קרב בין האגו שלו לבין האגו של התזמורת והמנצח. זה מופע על היחס שבין היוצר שבי לבין המספר שבי, התזמורת היא הגוף היוצר ורן הוא המספר".
"אי־הוודאות היא הדלק"
האתגר הגדול במופע היה לשים מוזיקה ותיאטרון על במה אחת בחלוקת תפקידים שונה מבדרך כלל - שהמוזיקה לא תהיה הפסקול של הסיפור, אלא הסיפור עצמו, כי היא לא פחות משמעותית מהטקסט.
"הצבנו 30 נגנים מול שחקן אחד", אומר אופנהיים. "נוסף לכך יש קטעי מוזיקה ארוכים יחסית של שבע דקות. זה לא כמו מחזמר או אופרה, זוהר ממש כתב סימפוניה ויש קטעי סולו גם בתזמורת. בתיאטרון יש לי אמפתיה כלפי הדמות ובמוזיקה זה לא רלבנטי. כשמישהו צופה ב'רומיאו ויוליה' עולה השאלה מה קורה בסוף, אבל כשמישהו שומע 'רומיאו ויוליה' של צ'ייקובסקי הוא לא שואל מה יהיה בסוף, אלא שאלות אחרות".
הבחירה בדנקר היתה שלכם?
"כן, וזו בחירה מושלמת", אומר אופנהיים. "רן הוא חפשן, הוא כמונו, כל הזמן מחפש. היינו צריכים מישהו שהוא גם שחקן ממש טוב, שיחזיק את הבמה של האופרה במונודרמה ויוכל להתמודד עם תזמורת, וגם מוזיקאי".
כמו התהליך שעובר הקהל, גם את האמנים שמשתפים איתם פעולה מזמינים שרון ואופנהיים ליצירה של אי־ודאות. "זה יהיה כישלון אם הקהל לא יאהב את מה שהוא בא לראות, אבל זה יהיה כישלון גדול יותר אם לא יהיו החיפוש, לקיחת הסיכון וההרגשה שקופצים למים עמוקים יותר בכל פעם.
"חלק מהדנ"א של כל פרויקט שלנו הוא הכניסה למקומות של אי־ודאות, וזה לא למען המהפכה, זה פשוט הדלק של היצירה. נדיר שמישהו יוצא מהאולם בחוויה של שיעמום, מפני שאנחנו בונים את היצירה עם גרף שינויים גדול מאוד".
"צעד שדורש אומץ"
שלושת המופעים הבאים בסדרה הם גרסה חדשה למופע "רעש לבן" של להקת המחול ורטיגו, שעלה לפני עשור, "התזמורת חיה בסרט", שהוא מפגש בין מוזיקה תזמורתית חיה לסרטי אנימציה מקוריים, ואופרת רוק מקורית עם אלון עדר. "זו הפעם הראשונה בתולדות גוף קלאסי בארץ שבה מנהל (צח גרניט, מנכ"ל האופרה - מנ"ש) מוכן לעשות סדרה שהוא לא יודע איזה תוכן אמנותי יהיה בה", אומר שרון.
"הוא נותן לשני יוצרים את הקרדיט לבנות לו משהו מקורי לגמרי. כשתיארנו לצח את הסדרה לא אמרנו לו מה יהיה, כי אנחנו לא יודעים מה יהיה עד שאנחנו לא יוצרים, ויש הרבה אומץ ביכולת לקחת את הצעד הזה".
תגובה אחת לכתיבת תגובה