אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מקומות 11-25: מהסינים שמשיכים לחפש השקעות בישראל ועד לבולדוזר של כחלון צילום: עמית שעל

מקומות 11-25: מהסינים שמשיכים לחפש השקעות בישראל ועד לבולדוזר של כחלון

וגם: יצחק תשובה הוריד פרופיל כדי לבנות אימפריה, שמואל האוזר השריף של שוק ההון התחיל לירות, דורית סלינגר, המפקחת האקטיביסטית פורסת כנפיים, כל הדרכים מובילות לדוד שמרון ואלדד פרשר מתדלק את מחירי הדיור

17.09.2017, 09:20 | כתבי כלכליסט

מתעקשים להפיל את החומה

מקום 11: הכסף הסיני

השנה: הסינים ממשיכים לנהור לישראל בחיפוש אחר השקעות. התחום החם: גופים פיננסיים

 

ב־2016 השקיעו חברות סיניות 200 מיליארד דולר בחברות מסביב לעולם, זינוק של יותר מ־50% לעומת 2015. הכסף הסיני זורם גם לישראל, וקבוצות ענק מחפשות פה השקעות, ומשנות את פני התאגידים והכלכלה בישראל. הסינים כבר נכוו כאן מעסקת תנובה, שבמסגרתה נרכשה החברה בידי ברייט פוד במחיר שהתברר כגבוה, הספיקו להשתלט על אדמה, שנרכשה בידי כמצ'יינה, ובין לבין לבצע עסקאות קטנות יותר — רכישת אהבה ואמיליה לייזרס בידי פוסון — ולהתמודד על חברות גדולות כמו נטפים.

אבל תחום אחד עדיין מעורר תהיות: הנהירה של המשקיעים הסינים לישראל כדי לרכוש חברות ביטוח ובתי השקעות. זאת אף שעד כה המפקחת על הביטוח דורית סלינגר לא העניקה היתר שליטה אף לא לאחת מקבוצות המשקיעים הללו.

מימין: גואו גואנגצ מימין: גואו גואנגצ'אנג יו"ר פוסון וג'אנג צ'ונג ג'יאן יו"ר ברייט דיירי ותנובה מימין: גואו גואנגצ

רק באחרונה נסוגה יאנגו הסינית מרכישת השליטה בהפניקס, לאחר שסלינגר מסמסה אותה באלגנטיות כשדרשה עוד ועוד מסמכים וביורוקרטיה שהעבירו את המסר שלא ממש מתחשק לה להיות חתומה בספרי ההיסטוריה כמי שהעבירה את כספי החוסכים לידיים זרות. קודם לכן היתה זו קבוצת פוסון שביקשה לרכוש את הפניקס, אך רגע לפני שלסלינגר לא היתה ברירה אלא לתת את ההיתר, סידרו לה הרשויות בסין את העץ לרדת ממנו כשהעלימו באורח מסתורי את יו"ר פוסון, שחזר אחרי שבוע בטענה שנתבקש לסייע לרשויות בחקירה. גם קבוצת המשקיעים הסינית־בריטית XIO לא השלימה את הסכם הרכישה שלה עם בית ההשקעות מיטב דש. חרף כל אלה, רק בסוף אוגוסט הודיעה קבוצה סינית חדשה, בראשות המיליארדר ג'ורג' לו, שהיא מתמודדת על רכישת השליטה בכלל ביטוח.

אז מה מלהיב כל כך את הסינים בגופים הפיננסיים הישראליים, ולמה רק הם מוכנים לשלם תמורתם מחירים הגבוהים בעשרות אחוזים משווי השוק? יש הטוענים שהם מחפשים התרחבות גלובלית, וזה אך טבעי לפנות לשווקים מתפתחים כמו ישראל. אחרים אומרים שהממשל הסיני מקשה על חברות להוציא כסף מסין ושרכישת חברת ביטוח ישראלית מאפשרת להן למנף את ההון העצמי שלה להשקעות נוספות מחוץ למדינה.

רק לא מזמן אמר גלעד אלטשולר, מבעלי בית ההשקעות אלטשולר שחם, בפאנל בכנס "כלכליסט", שההסתייגות משליטה סינית בגופים פיננסיים היא לא פחות מגזענות. אבל החשש של סלינגר לא מופרך. סין עדיין מוגדרת מדינה קומוניסטית, ולא בטוח שבעלי חברות פרטיות בה אינם בעצם זרועו הארוכה של הממשל.

לכאורה למבוטח הישראלי לא צריכה לשנות הידיעה אם הבעלים של חברת הביטוח הוא סיני, אמריקאי או אירופאי. הרגולציה הישראלית כה הדוקה ולפיקוח יש כלים להתמודד גם עם בעלים שעשויים לרצות להסיט את הפעילות לטובת האינטרסים הצרים שלהם. אף על פי כן, סלינגר מעדיפה לא להעניק היתר שליטה לגוף כזה, כדי שאם חלילה עוד יו"ר סיני ייעלם במפתיע, האש לא תופנה לעברה. המשקיעים בסין ממשיכים להגיש הצעות לרכישת גופים פיננסיים בישראל, והיא מצידה מציגה פני פוקר. החברות שנמצאות על המדף, ובכללן פסגות שבשליטת קרן אייפקס, שצריכה לממש את השקעתה בקרוב, הפניקס של יצחק תשובה, שחייב למכור בשל חוק הריכוזיות ואחזקותיו בגז ובנפט, וכלל ביטוח, שהבעלים שלה בעקיפין אדוארדו אלשטיין לא קיבל בעצמו היתר שליטה, לא מתייאשות.

אם תיכנע המפקחת ללחצים, שמגיעים גם מהממשלה, המעוניינת בשיתוף פעולה עם האומה החזקה, יהיה מדובר בבשורה משמחת לאותם גופים, שימהרו להביא משקיעים סינים ולהעתיק את העסקה שאושרה אחד לאחד. אם תמשיך סלינגר בשלה, יצטרכו אלה להמתין לקונים שכללי הממשל התאגידי שלהם שקופים יותר, אך ספק אם יהיו מוכנים לשלם עשרות אחוזים מעל מחיר השוק.

רחלי בינדמן

 

אחריה המבול

מקום 12: ג'נט ילן (71), יו"ר הפדרל ריזרב

השנה: מעלה את הריבית בארה"ב, לאט אבל בטוח 

 

"המשחק היחידי בעיר", כך כינה הכלכלן והמשקיע ד"ר מוחמד אל־עריאן את הבנקאים המרכזיים בתחילת 2016. ובאמת, מאז המשבר הפיננסי, בעוד הממשלות בעולם אחוזות שיתוק, נהפכו הבנקאים המרכזיים מטכנוקרטים אפרוריים לגיבורי היום שקיבלו על עצמם להציל את הכלכלה הגלובלית. ומעל לכל הנגידים התנשאה דמותה קטנת הקומה של ג'נט ילן, יו"ר הפדרל ריזרב, שבתקופת כהונתה כלכלת ארצות הברית שבה לעצמה, עקב בצד אגודל.

 

יו"ר הפד, ג יו"ר הפד, ג'נט ילן | צילום: איי אף פי יו"ר הפד, ג

 

 

הריבית שקבעו ילן וחבריה לוועדת השווקים הפתוחים של הפד משפיעה הרחק מחוץ לגבולות ארצות הברית. זה בעצם המספר ששאר כלכלות העולם מתיישרות לפיו. ולכן כלכלנים, פרשנים ובנקאים מרכזיים בכל העולם עקבו ברוב קשב אחרי הנאומים של ילן, שבהם הסבירה במבטא ברוקלינאי כבד כיצד היא רואה את מצב המשק האמריקאי. הכל בשפת קוד עמומה של בנקאים מרכזיים, כמובן.

אבל בשנה החולפת השתנה כל זה. הברקזיט, בחירתו של טראמפ לנשיא ארצות הברית, מערכות הבחירות הסוערות באירופה — כל אלה החזירו למרכז הבמה את הפוליטיקה, והסיטו את אור הזרקורים מהבנקאים המרכזיים. רוב הסיכויים שבתחילת פברואר, עם תום הקדנציה הראשונה שלה, תרד גם ילן עצמה מהבמה. ההערכות הן שהנשיא טראמפ ירצה להחליף אותה במינוי שלו בראש הפד. למעשה, לטראמפ תהיה הזדמנות להחליף את רוב חברי מועצת הנגידים של הפד, כולל המשנה של ילן, סטנלי פישר, שכהונתו תסתיים ביוני.

איך ישפיע השינוי בראש הפד על ישראל הרחוקה? שינוי אפשרי אחד יכול להתרחש במדיניות המוניטרית בארצות הברית, שעשויה להשפיע גם על מדיניות בנק ישראל. חלק לא מבוטל מהמועמדים הפוטנציאלים הביעו בעבר ביקורת על מדיניות הריבית הנמוכה של הפד והמעורבות שלו בשווקים. מדיניות מרסנת יותר, והעלאה מהירה יותר של הריבית בארצות הברית, יכולות להיות מתורגמות לצעדים דומים אצלנו — אם כי בסופו של דבר הפד מתיישר לפי מצב הכלכלה, כך שקשה לדעת מה יהיה עומק השינוי.

דווקא הכובע השני של הפד, כאחד הגופים שאחראים לפיקוח על המערכת הבנקאית בארצות הברית, יכול להתברר כקריטי. גם כאן, רוב המחליפים הפוטנציאליים מדברים על הקלה בפיקוח. אלא שבפעם האחרונה שבה ניסה הפד להניח לבנקים, זה נגמר בקריסה טוטלית.

אורי פסובסקי

 

הוריד פרופיל כדי לבנות אימפריה

מקום 13: יצחק תשובה (69), בעל השליטה בקבוצת דלק ובאלעד השקעות

השנה: ייצא גז לראשונה, השיג מימון לפיתוח מאגר לווייתן, ניסה למכור את הפניקס

 

עם תזרים קבוע מתמר והסכמים לפיתוח לוויתן, יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק, הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר על משק האנרגיה בישראל. בייחוד לאור התקפלות מרבית המתחרות הפוטנציאליות שלו מהמשך קידוחים במימי הים התיכון, והשבת רישיונות הקידוח שקיבלו לרגולטור. למרות זאת, בשנה החולפת העדיף תשובה לרדת מתחת לרדאר התקשורתי ולפעול בשקט. ככה זה כשההסכם הרגולטורי החשוב ביותר שיש לך, זה שבלעדיו מאגר לווייתן יישאר באדמה, נכשל על בסיס יומיומי במבחן הציבור, התקשורת והרשתות החברתיות.

 

 

יצחק תשובה , צילום: עמית שעל יצחק תשובה | צילום: עמית שעל יצחק תשובה , צילום: עמית שעל

 

 

השקט התקשורתי של קבוצת דלק ושל תשובה אישית היטיבו עם הפעילות העסקית של הקבוצה: מצד אחד מאגר תמר רשם בשקט־בשקט מהלך היסטורי, והחל לייצא גז טבעי לפוטאש הירדנית, לראשונה בתולדות ישראל. מצד אחר צלח מתווה הגז הממשלתי גם את משוכת בג"ץ, מה שאפשר לתשובה להשלים חתימה קריטית ליצוא מול חברת החשמל הירדנית.

שני ההישגים הללו, יחד עם הניסיונות של דלק להיפטר מכל מה שאינו אנרגיה (מכירת הפניקס), יסמנו עבור תשובה את היציאה לדרך חדשה: לא עוד הרפתקאות נדל"ן בארץ או בחוץ לארץ, אלא התעסקות רק במה שמניב תזרים מזומנים יציב וחיובי. למי ששכח נזכיר שדלק קידוחים רשמה ב־2016 רווח נקי של כ־1.1 מיליארד שקל — ובהיעדר תחרות לפחות עד סוף העשור, זה הרווח שהיא עתידה לגרוף כל שנה.

שני המהלכים הבאים מבחינת תשובה, שניצניהם כבר מנצים בשנים האחרונות, הם היכולת לתעל את פעילות הגז גם למדינות אחרות (ובמסגרת זו הוא מנסה שוב ושוב להשיג הסכמים מול מדינות האיזור), והנפקת פעילות הגז בבורסה זרה, ככל הנראה זו של לונדון.

ליאור גוטמן

יסודי או גורר רגליים?

מקום 14: אביחי מנדלבליט (64), ועץ המשפטי לממשלה

השנה: ניהל את החקירות נגד ראש הממשלה נתניהו

 

היועץ המשפטי לממשלה מתעורר בבוקר עם ראש הממשלה ונרדם בלילה עם בנימין נתניהו. הראש הזה מבצבץ מכל תיק חקירה שמתגלגל לפתחו: 1000, 2000, 3000, 4000, מעונות, רהיטים, סיגרים, שמפניות. כמה עלוב ומביך, אפילו מושחת. את זה מבינים כבר כולם, כולל היועץ, אבל הוא היחיד שמוסמך להחליט אם השערוריות האלה יניבו גם כתב אישום פלילי. לאחרונה, בחקירת מילצ'ן, שודרג החשד לשוחד, אם יתברר שנתניהו נתן גם תמורה לפינוקים שהורעפו עליו.

 

מנדלבליט נבחר מתוך מחלוקת קשה: האם מזכיר ממשלה ששירת את ראש הממשלה יכול לעבור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה? היועץ הוא עובד הציבור החזק בישראל, אולי בעולם, עם "ריכוז סמכויות חריג בעולם הדמוקרטי", כדברי המכון הישראלי לדמוקרטיה. סמכויותיו מפוזרות בכ־170 דברי חקיקה והוא חולש על שלוש פונקציות: ייעוץ משפטי לכל רשויות השלטון; ייצוג משפטי של כלל מוסדות המדינה; ועמידה בראש התביעה הכללית.

אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, צילום: צביקה טישלר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה | צילום: צביקה טישלר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, צילום: צביקה טישלר

מנדלבליט מגלה עמוד שדרה. הוא מסרב לייצג את המדינה בבג"ץ שהוגש נגד חוק ההסדרה, ומתנגד לסעיפים בחוק הלאום שחותרים נגד הדמוקרטיה. כשהתנועה לחופש המידע דרשה לחשוף את חשבוניות הכביסה של בית ראש הממשלה, היועץ סבר — בניגוד לדעת ראש הממשלה — שיש מקום לגלות. ולמרות זאת הוא נאלץ לחזות במפגינים שמתקבצים ליד ביתו בתביעה נחרצת להגיש כתב אישום נגד נתניהו.

בפרשת בר־און־חברון, שנתניהו היה מעורב גם בה, עלתה הדילמה אם דין ראש ממשלה הוא כדינו של כל אדם, לעניין השיקולים להגשת כתב אישום. ראש הממשלה הוא נבחר הציבור היחיד שאישומו מוביל לטלטלה פוליטית ומשטרית, ובכך טמונה גם השפעתו הרבה של היועץ: הוא יכול להיות האיש שיוביל את ישראל לבחירות. החשש במקרה זה הוא שפסק דין מזכה בבית משפט יהיה גם פסק דין חמור נגד היועץ.

האם מנדלבליט מבקש למלט את נתניהו מאימת הדין? אין לדעת. ההחלטה (בכפוף לשימוע) להעמיד לדין את שרה נתניהו מלמדת שאינו נרתע מעימות עמו. לזכותו נזקפת גם הבחירה בעו"ד ליאת בן־ארי, ראש פרקליטות מיסוי וכלכלה, כדי לבחון את תיקי נתניהו.

בן־ארי שלחה לכלא את אהוד אולמרט ונוחי דנקנר (בכפוף לערעור). מנדלבליט לא מחויב לאמץ את חוות דעתה, אבל הבחירה בה מעידה על ניקיון בשיקול הדעת. ניקיון כזה לא נמצא בצוות שהקים היועץ לשעבר מני מזוז, שהמליץ לסגור את תיק האי היווני נגד אריאל שרון. אבל מזוז, לאחר שסגר את התיק נגד שרון, התפנה לטפל בראש הממשלה אהוד אולמרט, שכמו נתניהו צבר עוד ועוד תיקים וחקירות: מרכז ההשקעות, ראשונטורס, טלנסקי, הולילנד ועוד עשרה שנסגרו, כמו מכירת גרעין השליטה בבנק לאומי והדירות שאולמרט קנה ומכר בעסקאות עם מיטיביו המיליארדרים. נתניהו, כמו אולמרט, הוא חובב מיליארדרים וחיים טובים במימון אחרים.

בדמוקרטיה הישראלית ישנם שני גורמים שמחליפים ראש ממשלה: הציבור בקלפי והיועץ המשפטי לממשלה. עד כה היועמ"שים הדיחו שני ראשי ממשלה: אהרן ברק את יצחק רבין, בהחלטתו להגיש כתב אישום בפרשת הדולרים; ומני מזוז את אהוד אולמרט, בהחלטתו להעיד את משה טלנסקי בעדות מוקדמת. האם מנדלבליט יהיה השלישי? שאלה טובה, שהתשובה לה תתחיל אצל ליאת בן־ארי.

משה גורלי 

   

שובו של הבנקאי השקט

מקום 15: אריק פינטו (55), מנכ"ל בנק הפועלים

השנה: הוביל מהלך התייעלות וחיזק את הפעילות בדיגיטל

 

אריק פינטו החליק לתפקיד מנכ"ל בנק הפועלים בשקט כמעט מוחלט. תשומת הלב התמקדה בקודמו, ציון קינן, שביצע פרישה מתוקשרת על רקע אישור החוק להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי ועל רקע פרשייה של הטרדה מינית לכאורה, שגדעה גם את כהונתו של היו"ר יאיר סרוסי.

 

 

אריק פינטו , צילום: רון קדמי אריק פינטו | צילום: רון קדמי אריק פינטו , צילום: רון קדמי

 

 

פועלים הוא הבנק הגדול במדינה והמשפיע ביותר במערכת הבנקאית: השפעתו גדולה על כל מגזרי האשראי והוא נותן את הטון מול הרגולטורים (במישרין או דרך איגוד הבנקים), דבר שהתבטא בדיוני ועדת שטרום, בחקיקה בעקבותיה ובחקיקה להקמת מאגר נתוני אשראי. לבנק ישנם אתגרים פנימיים: פינטו מנצח על תוכנית התייעלות שכוללת פרישה של 1,500 עובדים, מאות מהם כבר השנה. הוא כבר לקח חלק בתוכנית דומה, כשכיהן כמנהל החטיבה הקמעונאית ב־2013–2016, אז פרשו לא פחות מ־1,800 עובדי הבנק. ההזדמנות ההיא הקנתה לו ניסיון והפחיתה מהלחץ עליו כיום. יחסי היעילות של בנק הפועלים (מדד מקובל של היעילות התפעולית בבנקים, הבודק את חלקן של ההוצאות מסך ההכנסות), כ־60%, הם השניים בטיבם במערכת הבנקאית, אחרי מזרחי־טפחות.

אתגר נוסף שהעסיק את פינטו השנה, וימשיך להעסיק אותו גם בשנה הקרובה, הוא הפרידה מישראכרט, ש־98% ממניותיה מוחזקות על ידי הבנק. בשנה הקרובה יידרשו פינטו וההנהלה לגבש מתווה היפרדות אופטימלי. האפשרות המועדפת היא מכירה לצד ג' (משקיע זר או מקומי או קרן פרייבט אקוויטי), שתניב לבנק פרמיית שליטה. אפשרויות נוספות הן הנפקת המניות בבורסה באמצעות הצעת רכש, חלוקתן כדיבידנד בעין לבעלי המניות בבנק, או שילוב של השתיים. עוד סוגיה חמה שנמצאת על שולחנו של פינטו היא הבנקאות הדיגיטלית והחדשנות. בנק לאומי השיק לא מזמן בנק דיגיטלי שמתמקד במובייל, בלי סניפים ואפילו בלי אתר. בבנק הפועלים לא מתכוונים לצאת במהלך דומה, אלא לשלב בין בנקאות מסורתית לדיגיטלית; לשם כך הבנק מכוון השקעות לפיתוחים טכנולוגיים שישדרגו את היכולות שלו, את חוויית המשתמש ואת מהירות השירותים. בבנק לא פוסלים גם רכישה או השקעה בחברות פינטק. במקביל ומתחת לרדאר, נמשכת ההיערכות לקראת החלטת הרגולטורים האמריקאים, בחקירה בעניין עברות מס.

רעות שפיגלמן

מנכ"לית עם פלפל

מקום 16: רקפת רוסק־עמינח (51), מנכ"לית בנק לאומי

השנה: השיקה את בנק המובייל Pepper וקידמה את הפרישה מרצון 

 

בשנה שחלפה רשמה רוסק־עמינח כמה הישגים משמעותיים, ובראשם חזרה לחלוקת דיבידנד לראשונה זה שש שנים, והשלמת גל ראשון של פרישה מרצון, שכלל 700 עובדים. בשנה הקרובה יהיה עליה לקדם גל שני, שיכלול 600 עובדים — אבל זוהי כמעט משימה משנית מול מהלך הדגל של רוסק־עמינח, שמעורר את שוק הבנקאות המנומנם, ומשפיע עליו: הקמת הבנק במובייל Pepper, שנפתח לציבור ביוני. הבנקאות הדיגיטלית מהווה לדעת רבים את עתיד עולם הבנקאות, ושני הבנקים הגדולים משקיעים מאמצים ניכרים על מנת לתפוס אחיזה בתחום זה.

 

רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, צילום: יובל חן רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומי | צילום: יובל חן רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, צילום: יובל חן

 

 

Pepper, בנק דיגיטלי שמכוון לדור המילניאלז (גילאי 18–35), פועל ללא סניפים ואפילו ללא אתר, אלא רק באמצעות אפליקציה ומוקד תמיכה. כרגע זהו סטארט־אפ שבונה את עצמו: הוא מציע שירותים בסיסיים כמו ניהול חשבון עו"ש, קבלת הלוואה, הפקדה לפיקדון או חיסכון, כרטיס אשראי ופנקס צ'קים — אבל עדיין לא מציע ניהול תיק ניירות ערך, או הלוואות גדולות יותר כמו משכנתא. בבנק מבטיחים להוסיף את השירותים האלה בשנה הקרובה, ומתכוונים להגדיל את מצבת המשתמשים מכ־10,000 כיום למאות אלפים בתוך חמש שנים. הדרך לשם עוברת בשכנוע של לקוחות לעבור מבנק לאומי ל־Pepper, משום שתפעולו של לקוח ב־Pepper זול יותר. כדי שזה יקרה, תדרש השקעת סכומים גדולים, נוסף על אלה שכבר הושקעו במהלך, וגם מאמץ ניכר.

מאמץ נוסף תתבע מכירת מניות הבנק בחברת האשראי לאומי קארד (80%). בלאומי כבר שכרו את שירותיו של בנק ההשקעות גולדמן זאקס כדי לאתר רוכש פוטנציאלי. אולם עיכוב בפרסומו של שיעור העמלה הצולבת, לצד עלייה ברמות הסיכון של האשראי הצרכני, עלולים להקשות על ביצוע המשימה. אם לא יימצא רוכש, האפשרויות האחרות הן הנפקה לציבור, או חלוקת המניות כדיבידנד בעין לבעלי המניות בלאומי (הציבור מחזיק כמעט 100% מהבנק).

רעות שפיגלמן

 

היה שלום, ותודה על הנומרטור

מקום 17: אמיר לוי (47), ראש אגף התקציבים (לשעבר)

השנה: סגר קדנציה עם מאבקים בתקציב הדו־שנתי וחיזוק השקיפות התקציבית 

 

ההשפעה הגדולה ביותר של לוי על השנה החולפת נוצרה בכלל בעקבות החלטה שקידם עם הקמת הממשלה. ההתנגדות העזה שגילה אגף התקציבים בראשותו כלפי התקציב הדו־שנתי הולידה את "הנומרטור", מנגנון חדש שנועד להתמודד עם חריגות שעלולות להיווצר בעקבות הדרישה לחזות את הכנסות והוצאות הממשלה לשנתיים. המנגנון מחייב את הממשלה לשמור רזרבות למקרה של טעות, וקובע תהליך סדור לאישור השימוש בהן ועדכון התקציב במקרה הצורך — עד לסנקציה של פירוק הכנסת אם זו אינה מצליחה להתכנס למסגרות הגירעון.

 

אמיר לוי אמיר לוי אמיר לוי

 

 

אם המנגנון יעבוד הפעם, לוי בנה למשק גלגלי עזר שיתמודדו עם התקציב הדו־שנתי. אחרי שנים שבהן יצאה הממשלה בהצהרות חסרות כיסוי, סוף סוף מרוץ הקרדיטים של הפוליטיקאים (שהתבטא השנה בעיקר בתוכנית משפחה נטו וקצבאות הנכים) רוסן במידה מסוימת. החלטות ממשלה במאות מיליוני שקלים כל אחת, שחייבו קיצוצים בסתר, הוכחדו ופינו דרך לתוכניות גדולות יותר, בהיקף של מיליארדי שקלים. אמנם יש מחלוקת לגבי היכולת של הממשלה לעמוד בהתחייבויות האלה, אולם מאחר שמדובר בתוכניות משמעותיות, יהיה ניתן לעקוב אחר מימושן ושינוי סדרי העדיפויות עבורן, וזה בזכות לוי.

אגף התקציבים מזהיר כבר שנים שכישלון בשילוב הערבים והחרדים בשוק העבודה פוגע בחוסן הלאומי ובעתידו של המשק. בסוף 2015 הביא הלחץ של לוי לאישור החלטת ממשלה בנושא, ומאז הוא וידא שהממשלה קידמה את אותם המהלכים: בשוק הדיור, למשל, הוקצו למגזר הערבי 47 אלף מיחידות הדיור המתוכננות, שהן 27% מכלל היחידות המצויות בתכנון.

מלבד ההחלטה הזו, בחוק ההסדרים האחרון קידם לוי כמה מהלכים משמעותיים לטווח ארוך, כמו תוכנית רב־שנתית לתחבורה ציבורית בשיתוף המגזר העסקי, תוכנית קיצור התורים ברפואה הציבורית והרחבת התחרות בטלוויזיה הרב־ערוצית שאמורה להתחרות בדואופול של Hot ו־yes.

אחד הנושאים שלוי לקח על עצמו לשפר "בבית" הוא השקיפות. הוא עוזב את אגף התקציבים כשהוא שקוף יותר לציבור משנכנס. כך, למשל, כלל הצעות החוק במסגרת חוק ההסדרים מופצות בנפרד ובצורה מסודרת לציבור, ולא פחות חשוב: ההקצבות הקואליציוניות הידועות לשמצה, אותם מיליוני שקלים שחברי כנסת מקבלים למטרות הקרובות ללבם, נחשפות בטבלה מסודרת בטרם אישורן. עם זאת, הדרך לשקיפות הנדרשת עם כספי המסים שלנו עוד ארוכה.

לצד אלה, מס דירה שלישית, פרי יצירתו של לוי, הפך לשק חבטות של כלכלנים שטענו שהוא ממסה בעלי דירות באופן לא שוויוני, שהוא מאיים לפגוע בשוק השכירות ולייקרו, ושהוא חסר כל היגיון כלכלי. לוי, מצדו, הגן על הצעת החוק בחירוף נפש. בסופו של דבר החוק נפסל בבג"ץ, וכעת צפוי לחזור לחקיקה מחודשת.

עמרי מילמן

 

השריף של שוק ההון התחיל לירות

 

מקום 18: שמואל האוזר (62), יו"ר רשות ניירות ערך

השנה: קידם את השינוי המבני בבורסה, קיצץ בעמלות ההפצה של קרנות הנאמנות, דחף את חקירות הטייקונים

 

פרופ' שמואל האוזר מכהן כבר שש שנים כיו"ר רשות ניירות ערך, ולטוב ולרע, האוזר הוא שחקן מסוגת ה"אין דרמה": הוא עובד ביסודיות, לאט ובשקט, בלי הצהרות בומבסטיות. החקירה העכשווית נגד בעל השליטה בבזק שאול אלוביץ', בכירי החברה ובכירי משרד התקשורת, הוכיחה שאצל האוזר אין פרות קדושות.

 

האוזר לא היסס לפתוח בחקירה נגד שר הרווחה ח"כ חיים כץ, ואף הרשעתו של נוחי דנקנר בהרצת ניירות ערך רשומה על שמו. הוא מקפיד לומר כי הוא פועל להפחתת הנטל הרגולטורי, אך מתחייב כי הרשות תאכוף במלוא הכוח ענישה של עברייני שוק ההון. מתברר שזה עובד.

שמואל האוזר, יו"ר הרשות לניירות ערך, צילום: עמית שעל שמואל האוזר, יו"ר הרשות לניירות ערך | צילום: עמית שעל שמואל האוזר, יו"ר הרשות לניירות ערך, צילום: עמית שעל

רק לפני שנה סיכם עם שר האוצר משה כחלון על הארכת הקדנציה לשלוש שנים נוספות. לדבריו, הוא בחר להמשיך בתפקיד הציבורי כדי להשלים את פרויקט הדגל שלו: שינוי מבנה הבורסה בתל אביב, הפיכתה לגוף הפועל למטרות רווח וניתוקה משליטת הבנקים, באופן שאמור לסייע להחזרת הרלבנטיות שלה כמנוע הצמיחה של הכלכלה.

על פניו, האוזר מצליח במשימה: הוא העביר בחקיקה מהלך להפרטת הבורסה ‑ תוך התעמתות עם הבנקים, שהיו בעלי המניות בה וכעת ייאלצו למכור את אחזקותיהם העודפות (יותר מ־5%) ולהיהפך לשחקן מיעוט.

האוזר מצפה לכך שהשילוב של חברי בורסה רבים יותר, שיתופי פעולה עם בורסות זרות, והפיכת הבורסה לגוף הפועל למטרות רווח — יגרמו למצב שבו תגדל התחרות על עמלות המסחר לרווחת ציבור המשקיעים. כדי לעודד חברות להנפיק מניות בבורסה הישראלית, הוא גם משדר נכונות ל"הודנא רגולטורית". בינתיים נראה שהמסר עובר, זאת לנוכח גל הנפקות שנרשם בתקופה האחרונה לאחר שנים של קיפאון.

בקהילת שוק ההון לא כולם מתים על האוזר, ויש המלגלגים על הבטחותיו הגרנדיוזיות להחיות את הבורסה, אבל הגל הזה מאפשר לו לצחוק כל הדרך אליה. ימים יגידו אם מדובר באדווה זמנית או בשינוי מגמה של ממש.

לצד פרויקט החייאת הבורסה, השכיל האוזר לתפור מהלכים לטובת ציבור הצרכנים. כך לדוגמה הוא הצליח לחתוך בחקיקה את עמלות ההפצה שהבנקים גובים מקרנות הנאמנות, ולאלץ את מנהלי הקרנות לגלגל את ההנחה לציבור המשקיעים — מהלך שעימת אותו ישירות עם זעם הבנקים ועם סוללת הלוביסטים שפעלו בשירותם. האוזר התנהל בשקט ושכנע את מנהלי קרנות הנאמנות להתחייב באופן וולונטרי להעלות דמי ניהול רק אחת לשנה, ולאחרונה גם חילץ מהם התחייבות לא לבצע שינויים אגרסיביים במדיניות ההשקעה בקרנות.

במקביל, הוא פעל להגן על הציבור מפני שרלטנים שהציעו השקעות מפוקפקות ומכרו חלומות שווא על תשואות פנטסטיות חסרות סיכון.

רחלי בינדמן

המפקחת האקטיביסטית פורסת כנפיים

 

מקום 19: דורית סלינגר (57), הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון

השנה: זכתה לעצמאות והרגיזה את המפוקחים, למען המבוטחים

 

דורית סלינגר זכתה לעצמאות בתחילת השנה: מה שהיה אגף במשרד האוצר עד לא מכבר הפך לרשות עצמאית וסוברנית והגדיל את השפעתה של העומדת בראשו על התעשייה שהיא מפקחת עליה ועל המבוטחים. בעוד שנה סלינגר צפויה לסיים את הקדנציה שלה, של חמש שנים. היא נחשבת לאחת המפקחות הדומיננטיות, שפועלת בגישה פרו־צרכנית מובהקת.

 

דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון, צילום: אלכס קולומויסקי דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון | צילום: אלכס קולומויסקי דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון, צילום: אלכס קולומויסקי

 

 

עד כה הצליחה סלינגר להסתכסך עם לא מעט דמויות בכירות בענף הביטוח: עם חברת מגדל ובעליה שלמה אליהו יש לה היסטוריה ארוכה, לאחר שסירבה לאשר את מינויו של פרופ' עודד שריג, קודמה בתפקיד, ליו"ר מגדל. בהמשך העלתה ספקות בנוגע לכהונתו של עופר אליהו בתור מנכ"ל מגדל, בעת שאביו מכהן בתפקיד דירקטור בחברה. אחר כך תקפה את מודל העסקתו של יו"ר מגדל הנוכחי יוחנן דנינו, ולבסוף נקלעה לוויכוח קשה בשאלת חלוקת דיווידנד, ויכוח שהגיע להכרעה בחדר ועדת הכספים של הכנסת.

מגדל היא רק דוגמה לקו הבלתי מתפשר שנוקטת סלינגר. היא נקלעה לעימות גם עם אדוארדו אלשטיין, בעל השליטה בקונצרן אי.די.בי, לאחר שדרשה ממנו לממש בהדרגה את אחזקות אי.די.בי בכלל ביטוח. עם לשכת סוכני הביטוח היא מנהלת מלחמה קרה בנושא הכדאיות לשווק ביטוחי מנהלים ויצרה זעזוע בשוק הפנסיה לאחר שבחרה בשתי קרנות פנסיה קטנות להפוך לקרנות ברירת מחדל, שמעסיקים חייבים לצרף עובדים אליהן אם לא השיגו להם הסדר פנסיוני מוזל. מהלך זה הוביל לשחיקה בדמי הניהול בשוק הפנסיה ולמתן דריסת רגל לקרנות קטנות שלא היו במשחק עד כה.

סלינגר פתרה את כשל השוק ובו חוסכים שעברו למקום עבודה אחר "שכחו" כספים בקרנות פנסיה קודמות, ודמי הניהול בהן זינקו למקסימום, פעלה להוזיל את דמי הביטוח גם בתחום ביטוחי הרכב והבריאות וחוללה שינויים דרמטיים בענף הביטוח הסיעודי הקבוצתי. הטענות נגדה הן שהיא הולכת רחוק מדי מהר מדי, בלי להקשיב מספיק למפוקחים, ובמהלכים שתוצאותיהם יתבררו רק בעוד כמה שנים. יש שיגידו שהיא אינה מביאה בחשבון את זכותם הלגיטימית של בעלי חברות הביטוח להרוויח. לא בכדי היא נמצאת ביחסים מתוחים עם בעלי הפניקס וכלל, שמצד אחד מחויבים מכוח חוק הריכוזיות למכור את החזקותיהם בחברות, ומצד אחר סלינגר ממאנת לאשר רוכשים פוטנציאליים שהם מביאים לפתחה, רובם סינים.

עם זאת, אי אפשר לקחת מסלינגר את תואר המפקחת האקטיביסטית ביותר, שלנגד עיניה עומדת טובת המבוטחים והחוסכים.

רחלי בינדמן

הגיע הזמן לחשוף שיניים

מקום 20: חדוה בר (49), המפקחת על הבנקים

השנה: קידמה את התייעלות הבנקים, ניסתה לצנן את ההתחממות באשראי הצרכני, הכניסה חברת סליקה חדשה 

 

ההישג הבולט של בר השנה היה הפעילות להתייעלות במערכת הבנקאית, שהחלה לשאת פרי. ההתייעלות הזו חיונית על מנת שהמערכת עליה היא מפקחת תוכל להתמודד עם עולם הפיננסים המשתנה, וכניסת מיזמי הפינטק לעולם הפיננסי. תמורת הקלות בדרישות ההון היא דרשה מהבנקים להציג משנה רב־שנתית להתייעלות ואת אופן היישום שלה.

 

חדוה בר, המפקחת על הבנקים, צילום: עמית שאבי חדוה בר, המפקחת על הבנקים | צילום: עמית שאבי חדוה בר, המפקחת על הבנקים, צילום: עמית שאבי

 

בהמשך העניקה הקלות לבנק שמתייעל בהיקף שטחי הנדל"ן וצמצום ההוצאות הנלוות. מהלכים נוספים שביצעה השנה היו צמצום הדירקטוריונים מ־15 חברים לעשרה בלבד, והסדרת פעילות יועצי משכנתאות מול הבנקים, לאחר שהאחרונים הגבילו את פעילות היועצים במהלך שתרם לעליית ריבית המשכנתאות. עוד חזית שבה פעלה בר השנה היא פיקוח על רמת הסיכון של האשראי למשקי בית, שנמצאת במגמת עלייה מאמצע 2016. לאחרונה היא גם הידקה את הפיקוח על האשראי לענף כלי הרכב. בר הזהירה השנה כי: "אשראי (צרכני) הוא כמו מלח: יותר מדי זה לא בריא ולא טעים".

חזית אחרת שבה בר חוללה שינוי היתה מתן האישור לכניסתו של הסולק החדש טרנזילה לשוק הסליקה הריכוזי, אחרי 20 שנה שבהן לא נכנס אליו שום שחקן חדש. טרנזילה, על 50 עובדיו, אמור לתת פייט לפעילות הסליקה של שלוש חברות כרטיסי האשראי. עם זאת, על אף ניסיונות חוזרים ונשנים להגברת התחרות בבנקים, נראה שכניסתם של בנקים חדשים לשוק עוד רחוקה. בר נתנה אור ירוק למהלך כזה במאי 2016, אבל מאז לא קרה דבר. בפיקוח מתעכבים עם פרסומם של נהלים שעוסקים בהלימות ההון המופחתת ובהיקף ההון הדרוש מבנק חדש.

לאחרונה הביעה בר עמדה כי תתמוך במיזוג בין בנק איגוד לבנק מזרחי טפחות, מיזוג שיגרע מתחרה מהשוק, אך ייצור אלטרנטיבה אפשרית לשני הבנקים הגדולים החזקים ‑ פועלים ולאומי.

ביקורת רבה ספג השנה בנק ישראל עם הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית שתבחן את פרקטיקת מתן האשראי לאיש העסקים אליעזר פישמן, שפשט את הרגל תוך שהוא מותיר חובות ענק לבנקים. בר הדגישה כי דרך מתן האשראי שנהגה בתקופה בה פישמן קיבל את ההלוואות שייכת לעבר, והסכימה להקמת הוועדה.

בשנה הקרובה יכלול סדר היום שלה את הטיפול בהפרדתן של ישראכרט ולאומי קארד מהבנקים ("חוק שטרום"), שעתידה להעלות הילוך; המשך הפיקוח על ההתייעלות הרב־שנתית; המלצה דרמטית, שנדחית, על שיעורי עמלת הסליקה (הצולבת); טיפול בחיכוכים בין שחקני פינטק וגמ"חים לבין הבנקאים, ועוד ועוד. בקיצור, יש לה הרבה אגוזים לפצח. היא ודאי כבר משחיזה את השיניים.

רעות שפיגלמן

כל הדרכים מובילות אליו

 

מקום 21: דוד שמרון (65), פרקליטו ומקורבו שלראש הממשלה בנימין נתניהו

השנה: שומר על הגב של נתניהו, ומעורב בפרשת הצוללות

הקשר בין עו''ד דוד שמרון ובין ראש הממשלה בנימין נתניהו עמוק והדוק, ולו שורשים משפחתיים עתיקי יומין. שמרון גדל באותה שכונה בירושלים שהתגוררה בה משפחת נתניהו כשהיה נתניהו ילד (גם עכשיו הם שכנים, בקיסריה); היה חניך של יונתן (יוני) נתניהו, אחיו של ראש הממשלה, בצופים; ואמו היתה בת דודו של פרופ' בן ציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה.

 

הקשר העסקי בין השניים החל בסוף שנות השבעים, כאשר סייע שמרון לנתניהו להקים את מכון יונתן לחקר הטרור. בסוף שנות השמונים, כשנכנס נתניהו לחיים הפוליטיים, נהפכו שמרון ושותפו עו"ד יצחק מולכו לעורכי הדין הפרטיים של נתניהו — תפקיד שהם ממלאים עד היום.

דוד שמרון, צילום: גיל נחושתן דוד שמרון | צילום: גיל נחושתן דוד שמרון, צילום: גיל נחושתן

הקשר בין נתניהו לעורכי הדין שלו התהדק עם השנים, ובין השניים נוצרה חלוקה ברורה: מולכו עוסק בעניינים מדיניים, ושמרון — בגלל קרבתו לנתניהו וקשרי הדם בין השניים — בנושאים אישיים ופוליטיים: הוא ניהל את המשא ומתן הקואליציוני של הליכוד להקמות ממשלותיו האחרונות של נתניהו והיה מעורב מאוד בבחירתו של יוסף שפירא לתפקיד מבקר המדינה. ובהיבט האישי, הפיקנטי מזה, ייצג את משפחת נתניהו ב"פרשות": "הקלטת הלוהטת", "עמדי", חלק מהתביעות של עובדים במעון ראש הממשלה נגד שרה נתניהו, "ביביטורס" ועוד.

עד לא מכבר הצליחו איכשהו השניים לשמור מהציבור בסוד את העובדה ששמרון הוא־הוא איש סודו של נתניהו, ויש גם האומרים כי הוא האיש החזק בסביבתו של ראש הממשלה, ומכאן נגזרת השפעתו הרבה.

ואולם עוד בסוף 2015 נאלץ היועץ המשפטי לממשלה אז יהודה וינשטיין לשקול להכין הסכם ניגוד עניינים לנתניהו, בשבתו אז כשר התקשורת, משום שבאתר האינטרנט של משרד עורכי הדין של שמרון ומולכו צוין כי הם מייצגים שחקנים בולטים בשוק התקשורת. בסופו של דבר הוטלו על נתניהו מגבלות לא שגרתיות לאותם ימים, ובהן העברת פניות של שמרון היישר לפקידות הבכירה של משרד התקשורת, ללא התערבותו של נתניהו, ואיסור על טיפולו של נתניהו בלקוחות של שמרון עצמו.

השנה — עם התפוצצותה של פרשת הצוללות, שנהפכה ל"תיק 3000" שמצוי בחקירה פלילית, על פי החלטת פרקליט המדינה שי ניצן והיועץ המשפטי הנוכחי אביחי מנדלבליט — התברר כי זו רק היתה ההתחלה. בלב הפרשה עומדים חשדות להטיית מכרז לרכישת צוללות בהיקף של מיליארדי דולרים שזכתה בו הענקית הגרמנית טיסנקרופ, שמייצג בישראל מיקי גנור, שעורך הדין שלו הוא לא אחר משמרון, שמייצג גם את נתניהו. חשוב להדגיש כי נתניהו אינו חשוד בפרשה הזאת; יתרה על כך, הן שמרון והן נתניהו טוענים כי שמרון מעולם לא שוחח עם ראש הממשלה על הקשר שלו לטיסנקרופ ולעסקת הצוללות, ונתניהו לא ידע על הקשר בין שמרון לגנור.

שמרון כבר נחקר כמה פעמים וטוען, כמו נתניהו, שמעורבותו בפרשה זעירה, וכי כשיתבהרו הדברים יבינו כולם שחלקו בטל בשישים. כאשר קיבל שמרון אישור לצאת לחופשה בארצות הברית בעיצומה של החקירה, היה אפשר לחשוב כי טענותיו מתבררות כנכונות: לא דובים ולא יער. ואולם בסוף יולי האחרון חתם גנור עם הפרקליטות על עסקת עד מדינה ועורר מהומה כאשר הסביר למשטרה כי שמרון היה צפוי לקבל כמה מיליוני יורו ממימוש עסקת הצוללות. שמרון מיהר להכחיש את טענת גנור, והסיפור טרם נשלם: עורך דינו של ראש הממשלה צפוי להגיע שוב לחדרי החקירות של להב 433, עד שיתבהרו הדברים.

דבר אחד כבר ברור: אם עד עכשיו הצליח שמרון להיות אחד האנשים המשפיעים במדינה בנושאים פוליטיים ויד ימינו של ראש הממשלה ולעשות הכל בו־זמנית, נראה כי מ־27 בפברואר, אז יצאה לאור פרשת הצוללות, השתנה המצב. האיש שידו בכל ויד כל בו יגיע למשטרה לתת עדות, ואין לדעת כמה תיבות פנדורה הוא עשוי לפתוח.

אדריאן פילוט 

 

הבולדוזר של כחלון

מקום 22: אביגדור יצחקי (67), ראש מטה הדיור הלאומי (היוצא) במשרד האוצר

השנה: דחף את מחיר למשתכן ואת והסכמי הגג

 

רק בעוד כמה שנים, כשהשכונות שאביגדור יצחקי וצוותו מקדמים יעמדו על תילן, אפשר יהיה לבחון אם יצחקי הוא בולדוזר, או מישהו שפועלו ראוי להיכלל בדו"ח מבקר המדינה. יצחקי, שיסיים בקרוב את תפקידו, הוא אדם שאינו חושש מביקורת ומניע דברים במהירות. לגישה הזו יתרונות כשמדובר בפתרון בעיות דחופות כמשבר הדיור, אבל החשש הוא מעיגול פינות. כך, למשל, לאחרונה נטען כי יצחקי היה בניגוד עניינים כשפעל להכשרה בדיעבד של המרכז המסחרי במתחם ירקונים. המשנה ליועמ"ש ארז קמיניץ טען שיצחקי מבקש להכשיר את "אחת מעבירות הבנייה הגדולות ביותר הקיימות בישראל". יצחקי מצדו הסביר לחברי המועצה הארצית לתכנון ובנייה כי הדבר נחוץ כדי לאפשר את המשך פעילותה של תחנת הרכבת הסמוכה, שכן הגישה אליה עוברת במתחם.

 

 

אביגדור יצחקי , צילום: עמית שעל אביגדור יצחקי | צילום: עמית שעל אביגדור יצחקי , צילום: עמית שעל

 

 

כך או כך, השפעתו של יצחקי על ביצוע תוכניות הדיור של שר האוצר משה כחלון, אדירה. יצחקי הוא שחקן במערכת הפוליטית כבר שני עשורים: הוא היה מנכ"ל משרד רה"מ בתקופת שרון ואחר כך חבר כנסת בקדימה ויו"ר האופוזיציה. כיום, בכובעו כראש מטה הדיור הוא מחלק תוכניות בנייה לגופים המתכננים — משרד הבינוי, רמ"י והחברה הממשלתית דירה להשכיר — מאשר את תקציבי הפיתוח לכל פרויקט ומאשר הסכמי גג שהם חתמו. בכובעו כיו"ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה ויו"ר ועדת המשנה שלה לנושאים תכנוניים עקרוניים, בכוחו לאשר תוכניות בנייה למגורים, אך גם כל תוכנית בנייה משמעותית אחרת, כולל תשתיות לאומיות. כך שבשנים הקרובות ייצאו לדרך עשרות פרויקטים שאושרו בוועדות שהוא עומד בראשן.

הפרויקט הכי גדול שמנהל יצחקי הוא רצף הסכמי הגג שנחתמו בשנתיים האחרונות עם כ־20 רשויות מקומית, שבמסגרתם הרשויות יקבלו באופן חסר תקדים מיליארדי שקלים לפיתוח וחידוש תשתיות ורחובות. מחד, ההסכמים הללו יהיו מבחנם האמיתי של יצחקי וכחלון: אם הפרויקטים יצליחו הם ייזכרו לטובה בזכות השקעתם הנדיבה בחידוש תשתיות. מאידך, יש כמה תסריטים שעשויים להפוך את יצחקי מושא לביקורת נוקבת. ראשית, הסכמי הגג ממומנים באמצעות שיווק הקרקעות לקבלנים: עד 20% מתקציב הסכמי הגג משולם לרשויות המקומית כמקדמה, לפני שיווק הקרקעות. הרבה הסכמים נחתמו עם ערי פריפריה, שבהן לא בטוח שיש ביקוש לדירות, כך שאם השיווק ייכשל יהיה צורך לקצץ מיליארדי שקלים מתקציב המדינה על חשבון סעיפים אחרים. שנית, פרויקטי התשתית בהסכמי הגג כוללים מאות מכרזים לבחירת קבלני ביצוע; כל אלה עלולים להיות כר להטיות, להעדפת מקורבים ולשחיתויות ברשויות המקומיות. לבסוף, פרויקטי התשתית בהסכמי הגג הם תולדה של משא ומתן בין הרשות המקומית למשרד הבינוי או לרמ"י. בהיעדר קריטריונים ברורים, יש ערים שמקבלות יותר, כאלו שפחות וכאלו שכלל לא, ועולות תהיות לגבי השיקולים בהשקעות הכספים.

אמיתי גזית

חבורת פחיות נפט מחפשת מצית

מקום 23: המפגינים נגד הממשלה

השנה: יצאו לרחובות לראשונה מאז המחאה החברתית הגדולה והפעילו לחץ על מקבלי ההחלטות

 

מכנה משותף דק עובר בין מחאות הנכים, ההפגנות על חטיפת ילדי תימן, משמרת המחאה להשבת אברה מנגיסטו מעזה ועצרות המחאה השבועיות מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, שהתרחבו לעוד ועוד ערים. אפשר לראות בריבוי ההפגנות לא רק סימפטום למיאוס כללי מהמצב, אלא גם עדות לכך שבציבור מורגשת חולשה של השלטון, ולכן אפשר לצאת למאבק ולנסות להגיע להישגים. כך מסביר ד"ר גל לוי, שחוקר את מאבק הדיור הציבורי ומלמד באוניברסיטה הפתוחה, וגם מזכיר שיש בשטח שיתופי פעולה בין ארגונים חברתיים שונים. 

 

הפגנת נכים, צילום: דנה קופל הפגנת נכים | צילום: דנה קופל הפגנת נכים, צילום: דנה קופל

 

 

את הניסיון לחבר בין המאבקים היה אפשר לזהות באמצע אוגוסט, בהפגת המחאה השבועית נגד אביחי מנדלבליט, שממשיכה לשבור שיאים מאז ומרכזת אלפי משתתפים, תשומת לב של המשטרה ואפילו הגיעה לבג"ץ. המפגינים בכיכר בפתח תקווה משמיעים קריאות מוכרות כמו "הון שלטון עולם תחתון" ו"ביבי הביתה"; המתנות, חופשות הסקי של יאיר נתניהו, הצוללות — כל אלה שבו ועלו. אבל היו גם קריאות כמו "תרופות זה לא מותרות" ו"עניי עירך קודמים", והלהיט מהמחאה הקודמת: "העם דורש צדק חברתי". זהו ערבוב קריאות ומסרים שכורך יחד מאבקים של שכבות שונות בחברה הישראלית: שחיתות אינה בהכרח נושא מעמדי או מפלגתי, אבל בסופו של דבר, מחאת מעמד הביניים שרוצה לקנות דירה בכל זאת אינה מחאת העניים.

אם שלל המסרים האלה יצליחו להתלכד למסר אחד, והוא יצליח להציג את השחיתות השלטונית ואת קשיי המחייה כשני צדדים של אותו מטבע, הוא עשוי להיות מסר רב־עוצמה. נדמה שבדיוק מכך חוששים במפלגת השלטון. בהפגנת התמיכה בראש הממשלה, שנערכה מעברה השני של הכיכר בפתח תקווה, הטיח אחד הדוברים במפגינים נגד מנדלבליט: "אתם המצאתם את השחיתות". גרסה של מסר זה היה אפשר למצוא בשלטים שנשאו תומכי הליכוד: "שלטון החוק בשמאל הוא צחוק".

המסר הזה, ולפיו השמאל התחיל קודם, אינו מעורר השראה וגם אינו מציג חזון סוחף, אבל עשוי להיות יעיל: כולם אותו דבר. אצלנו מושחתים? גם אצלכם מושחתים. מה נכון ולא נכון, מה חוקי או לא חוקי, אמת או שקר, הכל תלוי באיזה צד של הכיכר אתה עומד.

אורי פסובסקי

מתדלק את מחירי הדיור

מקום 24: אלדד פרשר (54), מנכ"ל בנק מזרחי טפחות

השנה: הוביל את שוק המשכנתאות, והעביר אותו לפנסיות שלנו 

שוק המשכנתאות רשם הצטננות מסוימת, אבל הוא עדיין רותח ומייצר רוח גבית לאלדד פרשר, מנכ"ל בנק מזרחי־טפחות, המחזיק בשליש מהשוק. כמי שעומד בראש הבנק המשפיע ביותר בתחום, פרשר נותן את הטון בשוק המשכנתאות, שרשם השנה עלייה ניכרת בריביות. פרשר גם, כמו כל הבנקים, מבצע עסקאות להעברת הסיכון של שוק המשכנתאות לתיקי הפנסיה – מהלך שרק בעתיד נוכל לדעת את מידת השפעתו על החוסכים לפנסיה. מצד שני, ההתמחות של הבנק בפלח שוק זה, בשילוב עם רמות השכר הנמוכות יחסית לבנקים האחרים, התבטאו השנה בתשואה דו־ספרתית על ההון, במדיניות חלוקת דיבידנד בשיעור שעלה השנה וביחס היעילות הטוב במערכת.

למרות זאת, פרשר שוקט על השמרים: התוכנית האסטרטגית של פרשר היא לבסס את נוכחות הבנק באשראי העסקי — צעד חריג יחסית לבנק שמפוקס במשכנתאות ובאשראי צרכני. אם בסוף 2016 לבנק היה נתח של 8.6% באשראי העסקי במשק, השאיפה היא להגדיל את הנתח הזה ל־10% לפחות. משימה נוספת של התוכנית היא להתמודד עם צמיחת הבנקאות הדיגיטלית באמצעות הרחבת פריסת הסניפים (מ־160 ל־200), בייחוד במגזר הערבי. במקביל מקדם פרשר מיזוג עם בנק איגוד: מיזוג שיקרב את מזרחי־טפחות לשני הבנקים הגדולים, ויוכל לאתגר אותם.

אלדד פרשר , צילום: עמית שעל אלדד פרשר | צילום: עמית שעל אלדד פרשר , צילום: עמית שעל

אתגר גדול שעומד בפני הבנק הוא החקירה האמריקנית בנושא העלמות מס. הציפייה היתה שהחקירה הזו כבר תגיע לשלב המסקנות או קרוב אליו, אך הדברים מתנהלים לאט יותר. ברבעון האחרון הבנק לא הגדיל את ההפרשה בגין החקירה, והצדדים עוד לא הגיעו לדיונים לגבי סיום החקירה שיבססו את היקף הקנס.

עוד נושא שנמצא על שולחנו של פרשר כבר זמן רב הוא הסכם השכר בבנק. הוועד וההנהלה במזרחי־טפחות מנסים כבר חודשים להגיע להסכם שכר מעודכן לשנים קודמות ולהסכם לשנים הקרובות. לאחרונה, אחרי שביתה מתוקשרת, חתמו הצדדים על מתווה עקרוני להסכם. המטרה של פרשר כאן היא טיוב ההון האנושי בהיבט של הצערת גיל העובדים כאשר לפחות באופן הצהרתי הוא לא מעוניין לצמצם בנטו את מצבת העובדים, אלא רק לשנות את התמהיל שלה.

רעות שפיגלמן

גם הרגיע את העובדים, גם ריסן את ההנהלה

 

מקום 25: יאיר המבורגר (71), יו"ר ובעל השליטה בהראל

השנה: הוביל את המוסדיים במתן אשראי ובמימון תשתיות

 

המבורגר הוא אחד האנשים החזקים בשוק ההון בכלל, ובתעשיית הביטוח בפרט, והראל בראשותו היא אחת מחברות הביטוח האיתנות במשק. הראל מובילה את תחום מתן האשראי על ידי המוסדיים, ודומיננטית בעיקר בתחום התשתיות והנדל"ן. בשנה החולפת, כשמתחרותיה התמודדו עם ועדי עובדים לוחמניים, הצליחה הראל להיות היחידה בענף שאף ארגון עובדים לא הצליח להקים בה ועד. למעשה, כשההסתדרות ניסתה השנה לאסוף חתימות להקמת ועד, קם בתוך הראל לובי עובדים נגדי שקרא לעובדים לא להצטרף למהלך, בטענה שההנהלה והבעלים דואגים לעובדים טוב יותר מכל הסכם קיבוצי שישיגו בהתארגנות.

 

 

יאיר המבורגר, צילום: מיה כרמי-דרור יאיר המבורגר | צילום: מיה כרמי-דרור יאיר המבורגר, צילום: מיה כרמי-דרור

 

יש לפחות מידה של אמת בטענה הזאת. בספטמבר 2016 הודיעה הנהלת הראל לעובדים שהיא מעלה את שכר המינימום בחברה ל־6,000 שקל לכלל העובדים, כולל עובדי הקבלן. המהלך המבריק הזה הרג שתי ציפורים במכה אחת: גם שימר שקט תעשייתי בקרב העובדים וגם איפשר להמבורגר לשמור על ההנהלה הקיימת תחת האיום של חוק שכר הבכירים: העלאת שכר המינימום של הזוטרים שבעובדים איפשרה לו לשלם לבכירים שכר של עד 3.5 מיליון שקלים. אמנם המנכ"ל מישל סיבוני התרגל לעלות שכר שנתית כפולה, אך לפי שעה הוא מוכיח נאמנות למי שדאג לפרנסתו במשך שנים רבות.

אולם שתי דמויות דומיננטיות בכל זאת נפרדו השנה מהראל: אמיר הסל, מנהל ההשקעות הראשי שחלש על חטיבת ההשקעות המקצועית בהראל, עזב על רקע חוק השכר כדי להקים קרן השקעות. לא יהיה זה מוגזם לומר שהחטיבה שניהל הסל היא אחת המתקדמות בשוק ההון, ובמשך השנים התשואות של החוסכים בהראל הפגינו יציבות ברף העליון בקרב המתחרים. העזיבה של הסל עברה בשקט יחסי בזכות ההחלטה של המבורגר למנות במקומו את סמי בבקוב, שניהל קודם לכן את הראל פיננסים, בית ההשקעות של הראל. בבקוב אמנם מגיע מעולם ההשקעות קצרות הטווח, השונה מתחום החיסכון הפנסיוני, אבל המבורגר הבין כי החטיבה נהנית מקאדר מצוין של אנשי מקצוע, וזקוקה בעיקר לניהול טוב. גל ההדף הפנימי הופיע דווקא בהראל פיננסים, שבה חרג המבורגר מנוהגו לקדם אנשי פנים ומינה את טל קדם מפסגות, מינוי שנועד לטלטל את הספינה נוכח הפדיונות הכבדים בקרנות הנאמנות, שאילצו את בית ההשקעות לבצע מחיקות של שווי הפעילות. העזיבה המשמעותית השנייה היתה זו של סמנכ"ל הכספים רונן אגסי. גם כאן הפתיע המבורגר כשהביא את אריק פרץ, משנה למנכ"ל מיטב־דש, לתפקיד סמנכ"ל הכספים.

רחלי בינדמן

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות