אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מקומות 81-100: מרמי לוי שיצא בזול ועד אורי אריאל שלא מתבייש להיות צינור כספים צילום: טלי מאייר

מקומות 81-100: מרמי לוי שיצא בזול ועד אורי אריאל שלא מתבייש להיות צינור כספים

וגם: האם איתי בן זאב יצליח לעשות את הבלתי אפשרי בבורסה? נחום ביתן לא מצליח להרים את מגה, ג'וב החלומות של מקסין פסברג, אנדרו אביר נלחם באלגוריתמים והמדינה האסלאמית קרסה, הרעיון לא

17.09.2017, 09:22 | כתבי כלכליסט

עדיין לא "גיים עופר"

מקום 81: עידן עופר (62), בעל השליטה בחברה לישראל ובקנון

השנה: רשם הפסדים בבטר פלייס, צים, כיל וקורוס, התעמת עם הממונה על הגבלים עסקיים סביב הנפקת איי.סי.פאוור, ורשם צניחה בשווי השוק של החברות שבשליטתו

עידן עופר ידע תקופות יפות יותר בחייו העסקיים. בחמש השנים האחרונות חטפו עסקיו הציבוריים כמה מכות שהשפיעו על שווי החברות שהוא מחזיק. עופר הוא עדיין בעל השליטה באחת החברות הגדולות במדינה, כימיקלים לישראל, אולם האימפריה העסקית שלו חזקה פחות מבעבר: כימיקלים לישראל, שמפיקה אשלג בים המלח, היתה לאורך השנים מכונת מזומנים אדירה. אך בשנים האחרונות, ביחד עם צניחת מחירי האשלג, צנח שווי השוק של כימיקלים לישראל מ־100 מיליארד שקל ב־2008 לכ־20 מיליארד שקל כיום.

עידן עופר , צילום: בלומברג עידן עופר | צילום: בלומברג עידן עופר , צילום: בלומברג

בנוסף, עד 2015 הכילה החברה לישראל חברות רבות שגררו השקעות עתק, שרובן הסבו הפסדים כבדים. בין היתר היא השקיעה כמיליארד דולר בבטר פלייס, מיזם המכונית החשמלית בראשות שי אגסי, ביצעה השקעת ענק במיזם הרכב הסיני קורוס, שגם הוא מתקשה להתרומם, ושרפה עוד מאות מיליוני דולרים בהסדרי חוב בחברת הספנות צים. התוצאה היתה הפסדים מצטברים המתקרבים לכמיליארד דולר. השקעות כושלות אלו חייבו את החברה לישראל לבצע מהלך של פיצול והפרדה בין הפעילות היציבה, שעיקרה השליטה בכיל ובבזן, לבין הפעילות היזמית, שהוכנסה לחברה־הבת קנון.

השקעה כושלת נוספת שביצע עופר היתה בחברת חיפושי הנפט והגז פסיפיק דרילינג, שאיבדה 90% מערכה בעקבות המשבר בענף האנרגיה. ההפסד שלו על השקעה זו נאמד בכ־700 מיליון דולר. עם זאת, הוא עשוי לחזור לשקם את הפסדיו אם יתאושש הענף.

לאחרונה ספג עופר מכה מהממונה על הגבלים עסקיים, כאשר זו החליטה לא לאשר לחברת איי.סי. פאוור שבבעלותו להקים תחנת כוח נוספת בקריית גת, בשל חשש מריכוזיות במשק האנרגיה ומכוח שוק קונגלומרטי, נוכח שלל הפעילויות בהן עופר מחזיק.

בצד השנה המאתגרת היו לקנון של עידן עופר גם הצלחות. החברה הנפיקה בבורסה של ת"א את חברת תחנות הכוח או.פי.סי השולטת (80%) בתחנת הכוח מישור רותם בהספק של 440 מגה-וואט (16% מהיקף הייצור הפרטי בישראל) ובשליטה בתחנת הכוח בחדרה בהספק של 18 מגה-וואט. או.פי.סי נסחרת בבורסה לפי שווי של 1.65 מיליארד שקל, ונחשבת להנפקה הגדולה ביותר שהייתה השנה בבורסה המקומית.

אלי שמעוני

 

יצליח לעשות את הבלתי אפשרי?

 

מקום 82: איתי בן זאב (42), מנכ"ל הבורסה

השנה: בלם את דעיכת הבורסה

 

מאז משבר 2008 הבורסה לניירות ערך בתל אביב הופכת רלבנטית פחות ופחות: מחזורי המסחר הידלדלו, חברות נמחקו מהמסחר, וחברות חדשות שביקשו להנפיק מניותיהן העדיפו לעשות זאת בבורסות זרות. בבורסה ביצעו ניקוי אורוות, החליפו מנכ"ל ויו"ר והביאו דם חדש, אבל גם זה לא עזר. ואז, בתחילת 2017, מונה לתפקיד מנכ"ל הבורסה איתי בן־זאב, מי שהיה סמנכ"ל בכיר וראש חטיבת שוקי הון בבנק לאומי (ששלט יחד עם יתר הבנקים בבורסה).

איתי בן זאב, מנכ"ל בורסת תל אביב , צילום: אוראל כהן איתי בן זאב, מנכ"ל בורסת תל אביב | צילום: אוראל כהן איתי בן זאב, מנכ"ל בורסת תל אביב , צילום: אוראל כהן

בן־זאב בא לעבוד: בראש ובראשונה הוא סגר על הסכם שכר עם 200 עובדי הבורסה, לאחר יותר משנה של סכסוך שהקשה את התנהלות הארגון. כדי לקבור את הקרדום עשה בן־זאב כמה ויתורים כואבים מול העובדים, שעלות שכרם הממוצעת עומדת על 50 אלף שקל בחודש, ובכך פינה את הדרך לעסוק בהבראת הבורסה. מאז הוא מוכיח שהוא איש של מעשה: הוא כבר ממנף את חוק שינוי מבנה הבורסה שהוביל יו"ר רשות ניירות ערך פרופ' שמואל האוזר, המנתק את השליטה בבורסה מהבנקים, וסגר על הסכם עקרוני עם חברת וובי להיכנס כחבר בורסה חדש, מה שלא קרה בבורסה שנים. הוא נמצא בשיח שוטף עם חברות כדי לעודד אותן להנפיק בבורסה, ואמנם בשנה החולפת יצאו לדרך כמה הנפקות של חברות חדשות, לאחר שנים של קיפאון. הוא משדר גם שהוא פועל להקל על החברות הבורסאיות: כך, למשל, הכריז שבכל הנוגע לחברות דואליות, אישור שכר מנהלים יכול להסתמך על המלצת חברת ייעוץ זרה (כיום גופי הפנסיה המשקיעים בבורסה נסמכים על המלצות חברת הייעוץ אנטרופי, הקשוחה יותר בסוגיות אלו). בן־זאב גם הודיע באחרונה על הקלות בדרישות ההון לחברי בורסה חדשים.

נוכח מצבה של הבורסה בשנים האחרונות, קצת מוקדם לכנות את השינוי הזה "סיבוב פרסה", אבל התחושה היא שמשהו מתחיל להשתנות. האתגר של בן־זאב יהיה עתה להראות שגל ההנפקות האחרון לא היה מקרי, ושהבורסה חוזרת להיות רלבנטית. במקביל, יהיה עליו להוביל את השינוי המבני בבורסה, ההופך אותה לראשונה לגוף הפועל למטרות רווח, בלי שהדבר יגרור ייקור עמלות מסחר לציבור.

הבורסה צריכה לפעול להשיא את רווחיה כדי לעודד כניסת משקיעים חדשים, ובכללם משקיעים אסטרטגיים דוגמת בורסות זרות ומפותחות שיכולות להביא לה טכנולוגיה וידע חדשים. אם יצליח בן־זאב לאזן את שלל האינטרסים העדינים הללו, הוא יוכל לרשום על שמו את החזרת הבורסה למרכז המפה הכלכלית בישראל, בזמן שחלק מהשחקנים בשוק כבר חשבו שזה בלתי אפשרי.

רחלי בינדמן

 

חליפת המגן של הפועלים

 

מקום 83: הדס תגרי (51), מנהלת ומייסדת הקבוצה למאבק בתאונות בניין וראובן בן שמעון (36) מייסד הפורום למניעת תאונות עבודה

השנה: שכנעו את הכנסת לפעול נגד תאונות בנייה

שני אנשים אחראים לעובדה שאמצעי התקשורת ונבחרי הציבור החלו להתעניין בתאונות שמתרחשות באתרי בנייה ובכך שבכל שנה נהרגים כ־12 פועלי בניין על כל 100 אלף עובדים: הדס תגרי וראובן בן־שמעון.

 

ראובן בן שמעון ראובן בן שמעון ראובן בן שמעון

 

הם פועלים בנפרד ובאמצעים שונים ומשתפים פעולה. תגרי פעילה באמצעות "הקואליציה למאבק בתאונות בניין". היא משפטנית מומחית בזכויות אדם, שנחשפה לנושא במקרה, כשביום אחד בנובמבר 2015 נהרגו שלושה עובדים בשלושה אתרי בנייה. תגרי גורסת כי "ההיענות לשינוי מצד כל כך הרבה גורמים משקפת את ההבנה שאי אפשר להמשיך כך". בן־שמעון יצא למאבק אישי לאחר ששימש ממונה בטיחות ב"שיכון ובינוי", פוטר ויצא נגדה בטענה כי היא מטייחת כשלי בטיחות. הסכסוך הסתיים בפשרה ובה שילמה שיכון ובינוי 360 אלף שקל. בזמן המאבק הקים בן־שמעון את "הפורום למניעת תאונות עבודה". ההישג הבולט שלהם הוא הגברת המודעות לבעיה.

הדס תגרי הדס תגרי הדס תגרי

המאבק גם הוליד תיקון לחוק, שמעניק למפקחי עבודה סמכות לסגור אתר בנייה בעקבות תאונה קטלנית. בזכותם, בראשית 2018 ייכנסו לפועל תקנות שיאפשרו להעביר את הטיפול בתאונות העבודה למסלול מינהלי, שיאפשר להטיל במהירות קנסות של עד 35 אלף שקל על חברה שאינה מקפידה על כללי הבטיחות.

אמיתי גזית

 

נדל"ן במימון המונים

 

מקום 84: אבי כץ (55) מבעלי קרן הגשמה ומייסד קופיקס

השנה: שינה את שוק חברות ההשקעה הפרטיות

אבי כץ הוא המייסד ואחד מבעלי השליטה בחברת ההשקעות הגשמה, חברת מימון ההמונים שמחברת בין משקיעים ובין יזמי נדל"ן ברחבי העולם. הגשמה היתה הראשונה מחברות ההשקעה הפרטיות בנדל"ן שגייסה כסף בתשקיף מפוקח של רשות ניירות ערך, בינואר האחרון, ובכך פרצה את הדרך לחברות השקעה פרטיות אחרות.

 

כץ הקים את קרן הגשמה ב־2008, זמן קצר אחרי מכירת קבוצת החברות כפר השעשועים, הכל בדולר, ששת ונעמן פורצלן לפי שווי של 180 מיליון שקל. חלקו של כץ בעסקה — ובעסקה נוספת שבוצעה ב־2010 — היה 40 מיליון שקל.

אבי כץ, צילום: אוראל כהן אבי כץ | צילום: אוראל כהן אבי כץ, צילום: אוראל כהן

הגשמה מגשרת בין המשקיע ובין היזם, שמחפש הון לביצוע פרויקטים, וגוזרת דמי ניהול של 2%, שנחשבים גבוהים למדי. הגשמה שכפלה את המודל ללונדון תחת המותג קוגרס (Cogress) וגייסה מאות מיליוני שקלים מ־3,000 משקיעים מקומיים. במרץ 2017 נחשף ב"כלכליסט" כי הגשמה הסתבכה באחד הפרויקטים שלה בלונדון ועלולה להפסיד כ־2 מיליון ליש"ט. הסיבה לכך היא שהיזם, שתפקידו היה לבנות את הבניין ולמכור אותו, נאלץ לנטוש את הפרויקט משום שלא עמד בהתחייבויותיו להזרים הון נוסף שנדרש לכיסוי הוצאות ולא הצליח למכור את הבניין כמתוכנן.

בגזרת קופיקס ‑ כץ מתמודד עם שנה מאתגרת, לאחר שקופיקס עברה להפסד תפעולי עקב היחלשות בתי הקפה. באוגוסט החליפה קופיקס מנכ"ל ולתפקיד מונה יקי ודמני.

אורן פרוינד

 

לא מצליח להרים את מגה

 

מקום 85: נחום ביתן (55) בעלי יינות ביתן, כמעט חינם ומגה

השנה: שמר על קור רוח מול הספקים

לא כך ציפה נחום ביתן לציין את חגיגות השנה לרכישת רשת מגה הקורסת תמורת 455 מיליון שקל. ביולי חשף "כלכליסט" כי קבוצת נטו, חברת המזון החמישית בגודלה בישראל, עצרה את אספקת הסחורה לביתן מחשש שאין ביכולתו לפרוע את התחייבויותיו. החשיפה עוררה גלים בשוק המזון, אבל ביתן סירב להתרגש והמשיך בחופשתו השנתית במיאמי עם רעייתו, ילדיו ונכדיו. ההימור שעשה כשהחליט שלא לעלות על הטיסה הראשונה לארץ ולהרגיע את הבנקאים והספקים התברר כמוצלח, שכן ככל שחלפו הימים נראה כי השוק השתכנע שמדובר בסכסוך עסקי־אישי עם בעלי קבוצת נטו.

 

נחום ביתן, צילום: אוראל כהן נחום ביתן | צילום: אוראל כהן נחום ביתן, צילום: אוראל כהן

 

 

ובכל זאת צפויה לביתן שנה מאתגרת. אמנם הספקים אינם צופים סכנה מידית להמשך קיומה של מגה, אבל חשים שביתן מתקשה להחזירה למעמדה כמובילת שוק. הצעד של נטו חיזק בקרב רבים מהספקים חששות שבמילא ליוו אותם בנוגע ליכולתו של ביתן למזג את מגה לקבוצה שבשליטתו. עד כה גרמו החששות האלה

לצמצום בהיקפי האספקה של אחדים מהספקים, עד גובה הכיסוי הביטוחי שיש לביתן. גם נאמני מגה שמלווים את ביתן לא הצליחו להפיג חששות אלו כשהסתפקו בהצהרה שמגה צומחת, אך לא הציגו נתונים מספריים שיתמכו בטענה. זו התנהלות שלא תוכל להימשך לאורך זמן, בגלל הדלילות הפושטת במדפי החנויות. מתחריו של ביתן מייחלים לכישלונו, כדי שיוכלו להשתלט על החנויות העירוניות במיקומים הטובים שמגה נהנית מהם. ולכן יהיה על ביתן להוכיח לספקים שהחלטתם לתמוך בהצעתו לרכוש את מגה בשנה שעברה לא היתה טעות מוחלטת. העובדה ששופרסל, המתחרה הגדולה של מגה, עומדת למזג לתוכה את ניו פארם ולהתחזק, לא תקל עליו במשימה הזו.

נורית קדוש

 

יצא בזול

מקום 86: רמי לוי (61), בעל השליטה ברשת רמי לוי שיווק השקמה

השנה: לא הצליח לקנות את מגה, התמודד עם חקירות

 

עשר שנים אחרי שהנפיק את רשת הקמעונאות שבשליטתו, רמי לוי ניצב מול אתגרים מורכבים יותר מאי פעם. תדמיתו כחביב הקהל, שנסקה כשנבחר להדליק משואה ביום העצמאות 2015, נסדקה במאבק בינו ובין קמעונאים מתחרים, שהציגו אותו כמי שעושק את החקלאים.

 

הקרדיט של לוי נבנה על השינוי שחולל בשוק קמעונאות המזון. אולם צמיחתו והרצון שלו להתרחק מהחיבור לשאר הרשתות הפרטיות (בין היתר בהשקת מותג פרטי עצמאי, אחרי ששנים היה שותף עמן למותג משותף), וגם חקירת המשטרה בחשד לשימוש במידע אישי של לקוחות שנאסף בחברת התקשורת שלו, תרמו לפיחות במעמדו. הרצון לרכוש את מגה הסתיים אף הוא במפח נפש, ולוי בחר להתרחק מאור הזרקורים ולהתמקד בעשייה.

רמי לוי, צילום: נמרוד גליקמן רמי לוי | צילום: נמרוד גליקמן רמי לוי, צילום: נמרוד גליקמן

המהלך הבולט שלו השנה היה השקת "רמי לוי בשכונה", פורמט במרכזי הערים שמתחרה ב"שופרסל שלי" (שמאז נפילת מגה שולטת במרחב העירוני ללא תחרות). ההבטחה של לוי היא שהמחירים ברשת השכונתית יהיו גבוהים עד 6% בלבד לעומת המחירים בסניפי הדיסקאונט של הרשת, וזולים במידה ניכרת מהמחירים ב"שופרסל שלי" וב"מגה בעיר". המבחן יהיה בפיתוח הרשת לפריסה ארצית — אתגר לא פשוט על רקע המחסור במקומות טובים ובעודף חנויות מזון במרחב העירוני. האתגר הזה יהיה קשה במיוחד נוכח המיזוג בין שופרסל לניו פארם, שאושר לאחרונה ויגביר את האטרקטיביות של סניפי שופרסל.

אם לא די בכך, לוי יידרש להתמודד עם חקירת משטרה נוספת, הפעם בחשד שהעסיק את רעייתו של ראש מועצה תמורת הפחתת היטל ההשבחה שהיה צריך לשלם הקניון שבבעלות לוי ושותפו.

נורית קדוש

  

הנהג של קטר הצמיחה

מקום 87: אהרון אהרון (61), מנכ"ל רשות החדשנות

השנה: התייצב בראש הגוף שהחליף את המדען הראשי

 

רשות החדשנות יצאה לדרך רק לפני כשנה, בדצמבר 2016, כתחליף ללשכת המדען הראשי. למרות הגדרת תחומי אחריות וטיפול, המנכ"ל הראשון שלה, אהרון אהרון, יהיה גם הראשון שייצוק תוכן אמיתי ומשמעותי למשרה ויוביל את השינוי שעברה הרשות.

 

אהרון אהרון , צילום: אוראל כהן אהרון אהרון | צילום: אוראל כהן אהרון אהרון , צילום: אוראל כהן

 

 

קשה לחשוב על מישהו מנוסה יותר: אהרון היה המנכ"ל הראשון של אפל בישראל, הקים בה את מרכז הפיתוח, היה אחראי לגיוס מאות עובדים ונחשב למי שמוביל ציר אסטרטגי בחברה. עוד לפני כן כיהן בשורת תפקידים בכירים בהייטק הישראלי, ובהם מנכ"ל ויו"ר קמרו, יו"ר דיסקרטיקס ומנכ"ל סיברידג'.

עם כניסתו לתפקיד הדגיש אהרון את העצמת השותפות בין הממשלה לתעשייה, ומאז הוא מפגין מוכנות ורצון לשתף את בכירי ההייטק בהחלטות הרשות ונמנע מלבצע מהלכים חד־צדדיים. הוא גם ייבא עימו מההייטק תרבות ארגונית שדוגלת בהוצאת מהלכים לפועל ובהטמעת שינויים במהירות. כעת נותר רק לראות באילו נושאים יבחר להתמקד, ואם רשות החדשנות, שקמה כדי לתמוך בתעשיית ההייטק, תשכיל לפתוח את התחום הזה גם לאוכלוסיות חדשות ולאזורים נוספים.

הדר רבט

 

עם היד על השלט

 

מקום 88: ריד הייסטינגס (57), מנכ"ל וממייסדי נטפליקס

השנה: הוריד את מחירי הטלוויזיה גם בישראל

לפני שנתיים וקצת מי שרצה לקבל בישראל טלוויזיה איכותית — כולל מבחר ערוצים זרים, תוכני VOD ויכולות מתקדמות כמו הקלטת תכנים — נאלץ לשלם מאות שקלים ל־yes או ל־HOT. היום יש לדואופול הוותיק כבר שלוש מתחרות (סלקום, פרטנר וטריפל סי) שמציעות מבחר משתנה של ערוצים ותוכני VOD במחירים התחלתיים של 99–50 שקל. פעילותן נשענת בראש ובראשונה על נטפליקס, שהקים ריד הייסטינגס ב־1997. אף שנטפליקס בת יותר מ־20 שנה, השפעתה על שוק התוכן העולמי ניכרת רק בשנים האחרונות: תחילה בהשקת שירות סטרימינג ב־2006, והמשכה בכניסה להפקת תוכן מקורי ב־2011 (עם "בית הקלפים").

 

ריד הייסטינגס, צילום: שאטרסטוק ריד הייסטינגס | צילום: שאטרסטוק ריד הייסטינגס, צילום: שאטרסטוק

 

 

המתחרות המקומיות אינן פועלות במודל זהה לנטפליקס. כולן מציעות גם ערוצים לינאריים לצד תוכני VOD ומספקות ממירים — מהלך שקשור להרגלי הצריכה של מרבית צופי הטלוויזיה בישראל. ואולם ההצלחה של נטפליקס גרמה לשחקניות בשוק ולצרכנים להבין שאפשר להסתפק בחבילה קטנה ואיכותית.

לא רק סלקום, פרטנר וטריפל סי הבינו את הקונספט: HOT השיקה שירות סטרימינג בתחילת השנה, ו־yes צפויה להשיב בקרוב בשירות משלה. וכשחברות שנמצאות בשטח כבר עשור וחצי מתחילות לשחק במגרש של הקטנות, אפשר לראות שהן פוחדות.

עומר כביר

 

ג'וב החלומות

 

מקום 89: מקסין פסברג (63), סגנית נשיא אינטל

השנה: הובילה את הטמעת מובילאיי באינטל

פסברג עשתה השנה שינוי קריירה: היא סיימה את תפקידה כמנכ"ל אינטל ישראל, אך לא נפרדה מהחברה העולמית: במרץ השנה נחשף ב"כלכליסט" כי פסברג צפויה להתמנות ליו"ר הרשות לחדשנות, ואולם שבועיים לאחר מכן משכה את מועמדותה. בעקבות רכישת מובילאיי בידי אינטל, תמורת 15.3 מיליארד דולר, היא קיבלה הצעה מבריאן קרזניץ', מנכ"ל אינטל העולמית, להוביל את הליך המיזוג של מובילאיי לתוך אינטל ולשמש בתפקיד חדש שיוגדר לשם המיזוג, בתקן סגנית נשיא אינטל העולמית.

 

מקסין פסברג, סגנית נשיא אינטל, צילום: אלכס קולומויסקי מקסין פסברג, סגנית נשיא אינטל | צילום: אלכס קולומויסקי מקסין פסברג, סגנית נשיא אינטל, צילום: אלכס קולומויסקי

 

 

האתגר של פסברג עם מובילאיי הוא לא רק הטמעה נכונה של חברה בעלת תרבות ארגונית משלה בתוך אינטל, ושמירה על הרוח היזמית של מובילאיי, שמאפיינת סטארטאפים ולא חברות ענק — אלא גם הצלחתה של אינטל להיכנס לתחום הרכב האוטונומי בזמן ריצה, כדי לסגור את הפער בינה ובין חברות שעוסקות בתחום כבר קרוב לעשור.

פסברג גדלה בדרום אפריקה והצטרפה לאינטל ב־1982 בתפקיד מהנדסת ליתוגרפיה. ב־1995 מונתה למנהלת חטיבת הנדסה במפעל Fab18. ב־2006 מונתה למנהלת המפעל החדש של אינטל בקריית־גת. ביוני 2007 מונתה למנכ"לית אינטל ישראל וכיהנה בתפקיד עד תחילת השנה.

בהנהגתה של פסברג הפכה אינטל ישראל למעסיקה הגדולה ביותר בארץ, ולה יותר מ־10,000 עובדים. פסברג ומולי אדן, נשיא אינטל ישראל הקודם, היו אחראים לניהול משא ומתן על מענקים והטבות מס שאפשרו להם לייצר מעבדים בטכנולוגיה המתקדמת של 10 ננומטר.

הגר רבט

 

מהמר בגדול

 

מקום 90: ארנון דינור (45), שותף בקרן ההון סיכון 83North

השנה: גייס 250 מיליון דולר לקרן חדשה

יותר מ־4 מיליארד דולר זרמו לחברות הייטק בישראל ב־2016, ובכל אחד משני הרבעונים הראשונים של 2017 הושקעו בתעשייה יותר ממיליארד דולר. חלק גדול מכספים אלו נזקף לתעשיית הון הסיכון העולמית והמקומית, ואולם לא רבים מאנשי התעשייה בלטו באקזיטים רבים ומוצלחים. באקזיט הגדול של השנה, המכירה של מובילאיי לאינטל בכ־15 מיליארד דולר, לא היתה מעורבות של קרנות הון סיכון כלל. בעת האחרונה רכשה סימנטק העולמית שתי חברות סייבר ישראליות, בכחצי מיליארד דולר כל אחת, והביאה קצת נחת לתעשייה המקומית.

 

ארנון דינור ארנון דינור ארנון דינור

 

קרן אחת בלטה השנה מעל כולן, לא בגלל אקזיטים רבים, אלא כי היתה היחידה שהעזה לגייס סכום גדול לקרן החדשה שלה. 83North גייסה 250 מיליון דולר לקרן שמשקיעה בחברות טכנולוגיה בישראל ובאירופה. קרן בסדר גודל כזה היתה חיזיון נפוץ בעשור הקודם, אבל בשנים האחרונות ירד היקף הקרנות, ורבים מסתפקים בקרנות של 150־50 מיליון דולר, שכן קל הרבה יותר להראות תשואה על קרן קטנה.

אחד השותפים הבכירים ב־83North הוא ארנון דינור, שהיה בכיר באם סיסטמס של דב מורן. לאחר שנמכרה החברה לסנדיסק בתמורה ל־1.6 מיליארד דולר, עבר דינור לקרן הון הסיכון גריילוק ישראל, שהיתה קרן־בת של גריילוק האמריקאית. לאחר שזו הפסיקה לפעול בישראל ירשה את מקומה 83North, שהתבססה ברובה על שותפי גריילוק ישראל. עם ההשקעות המוצלחות של דינור אפשר למנות את פלייבאז, ויה ובלוויין. עד כה נזקפו לזכותו שני אקזיטים, שניהם של חברות אירופיות שהשקיעה בהן הקרן — CloudMade בלונדון (נמכרה ל־Valeo) ו־SocialPoint בברצלונה (נמכרה ל־Take Two).

מאיר אורבך

 

 נלחם באלגוריתמים

מקום 91: אנדרו אביר (55), מנהל חטיבת השווקים בבנק ישראל

השנה: התמודד עם תיק ההשקעות התופח של בנק ישראל

 

אנדרו אביר חובש שני כובעים: תחת האחד, החטיבה שבראשותו אחראית לרכישות הדולרים והמט"ח, כך שהוא האיש שנמצא בחזית המאבק בהתחזקות השקל; תחת הכובע השני, הוא אחראי לניהול תיק ההשקעות של הבנק, שהוא פועל יוצא של רכישות המט"ח. ככזה, הוא מנהל ההשקעות הגדול ביותר בישראל, עם תיק של יותר מ־110 מיליארד דולר.

 

אנדרו אביר , צילום: אוהד צויגנברג אנדרו אביר | צילום: אוהד צויגנברג אנדרו אביר , צילום: אוהד צויגנברג

לכאורה, תפקידו של אביר הוא טכני, כמי שמוציא לפועל את מדיניות רכישות המט"ח שקובעת הוועדה המוניטרית של הבנק, שהוא אינו חבר בה. אבל אביר הוא שמציג בפני הוועדה את חומר הרקע, הניתוחים והאלטרנטיבות, וזה שמעצב עם הנגידה פלוג את הפרטים הקטנים: אם לקנות בטפטופים או במכה אחת, כמה לקנות, מה ומתי. משקיפים ציניים יראו בו דון קישוט פיננסי שמנסה להילחם מלחמה אבודה, כשמולו עומדים לא רק טובי הפיננסיירים והספקולנטים של קרנות הגידור של ניו יורק ולונדון, אלא גם אלגוריתמים שמוכרים וקונים עשרות מיליוני דולרים בשברירי שנייה ומרוויחים משינויים בערכי המטבעות. אך כל אלו זניחים לעומת המציאות: ההתחזקות המתמדת של השקל היא תוצאה של יציבות המשק, שלבנק ישראל יש לא מעט מניות בה.

כך או כך, מרכזיות המלחמה בשקל החזק תתבטא בקרוב בצירופו של אביר לצוות הוועדה המוניטרית, מהלך שיהפוך אותו לאחד האנשים החזקים ביותר בבנק ישראל.

מיקי פלד

  

סופר את המיליארדים בשביל כחלון

מקום 92: יואל נוה (55), הכלכלן הראשי באוצר ומ"מ הממונה על התקציבים

השנה: ניסה לצנן את שוק הדיור 

 

אחריותו העיקרית של יואל נוה היא גיבוש תחזית הכנסות המדינה: הערכה גבוהה תיצור גירעון עמוק בסוף השנה, ששר האוצר משה כחלון ייאלץ לסגור בהעלאת מסים; הערכה נמוכה תגרום לכך שבסוף השנה יצטברו עודפי גבייה שלא הוקצו מראש לטובת שירותים שהממשלה אמורה לספק. לפני כחודשיים מונה נוה לממלא מקום אגף התקציבים וכעת הוא מכהן בשני התפקידים במקביל.

 

יואל נוה , צילום: משרד האוצר יואל נוה | צילום: משרד האוצר יואל נוה , צילום: משרד האוצר

 

 

השנתיים של נוה בתפקיד הסתיימו עם עודפי גבייה של מיליארדים. יש מי שמאשים כי האוצר הציג במכוון הערכה נמוכה, מה שאפשר לכחלון לקדם את תוכנית "משפחה נטו", שעליה הוא גוזר קופון פוליטי; מנגד, גורמים פוליטיים טוענים שזוהי דרכו של האוצר למנוע בזבוזי כספים של פוליטיקאים לקראת אישור התקציב. בשנים האחרונות נוה מפרסם סקירות שבועיות שמנסות לעצב את דעת הקהל, לא פעם בצורה שמשרתת את כחלון. כך, למשל, פרק בנושא הטבות מס שמקבלות החברות הגדולות נגנז מפרסומי הכלכלן הראשי, ולעומת זאת סקירות הנדל"ן מפמפמות לציבור כי שוק הדיור קפוא, וכי מדובר בקיפאון "בר־קיימא". בשוק הדיור, הדרך ליצירת קיפאון היא לשכנע את הציבור שיש קיפאון, ואין דרך טובה יותר לשכנע את הציבור להפסיק לרכוש דירות להשקעה מאשר לפרסם אחת לתקופה כי ההשקעות בשוק הנדל"ן יורדות.

נושא נוסף שעליו מופקד נוה הוא אמנות מס בינלאומיות: קידום אמנות כמו FATCA שעוסקת בהעברות מידע מול האמריקאים, ו־CRS שמסדירה את העברת המידע על חשבונות פיננסיים בין רשויות המס במדינות ה־OECD. בינתיים שיתוף המידע עם ארצות הברית כבר הוסדר בחקיקה, ואם נוה ישכנע את הכנסת להפסיק לעכב את החקיקה, לאור התחייבות ישראל מול ה־OECD, בשנה הבאה גם רשות המסים תקבל מידע על חשבונות בנק של ישראלים בחו"ל, ותמסור מידע במקביל.

עמרי מילמן

המצמיח

מקום 93: נחום איצקוביץ' (67), מנהל הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה במשרד הכלכלה

השנה: הזרים מיליארד שקל לעידוד התעשייה, בייחוד למשרות איכותיות 

 

נחום איצקוביץ הוא האיש עם היד על הברז: כמנהל הרשות להשקעות זה ארבע שנים, הוא חולש על תקציב של מיליארד שקל בשנה, שניתנים כמענקים לתעשיות השונות באמצעות 2,000 תוכניות השקעה שונות.

 

איצקוביץ מוביל מדיניות שמתעדפת השקעות הון שבהן מושם דגש על תעסוקה איכותית, שכר ראוי, פריון וחדשנות, ובכך הוא מסייע בשינוי התפיסה של התעשייה והמשקיעים. היעד הוא העלאת הפריון ושיפור תנאי העסקה ואיכות העובדים, ולא בהכרח כמותם. במקביל הוקמו מסלולי מענקים חדשים, שנותנים סיוע למעסיקים שבוחרים להעסיק עובדים בשכר גבוה, מתמחים, עובדים בהייטק ודומיהם.

נחום איצקוביץ נחום איצקוביץ' נחום איצקוביץ

בחוק ההסדרים האחרון הגדילה הרשות את המענקים הניתנים לחברות בצפון הארץ, בנגב המזרחי ובעוטף עזה ושדרות, יחד עם הגדלת הסיוע ליצואנים בתחומים ספציפיים. איצקוביץ גם קידם במרוצת השנה שתי תוכניות, האחת לקידום הפריון בתעשייה הלא מייצאת, והאחרת לטיפול בתקופה הקריטית של רבות מחברות המו"פ — מעבר לייצור. כך למשל סייעה הרשות למפעל ביונדוקס, המפתח תרופה נגד שפעת ויראלית.

סוגיה נוספת שעל שולחנו של איצקוביץ היא עידוד תעסוקה של אוכלוסיות שזוכות לייצוג חסר בשוק התעסוקה, כמו חרדים, ערבים ואתיופים, באמצעות תוכניות שמטרתן היא לעודד מעסיקים לקלוט אוכלוסיות אלו במשרות איכותיות, יציבות ובעלות אופק קידום.

עמרי מילמן

 

טעם מר

מקום 94: רוני ריטמן (53), מפקד יחידת להב 433 במשטרה (היוצא)

השנה: ניהל את החקירות הרגישות ביותר בישראל 

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו, רעייתו שרה, השר חיים כץ ורבים אחרים היו רוצים להיות זבוב על הקיר במשרדו של ניצב רוני ריטמן. כמפקד להב 433, ניצב ריטמן אמון על פעילותן של היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) ושל היחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ).

 

ככזה, עברו במשרדו החקירות המעניינות ביותר שבהן עסקה המשטרה השנה: יאח"ה מופקדת על חקירת ראש הממשלה בתיקים 1000, ו־2000, יאל"כ, מצדה, מופקדת על חקירת תיק 3000, במקביל היא חוקרת גם פרשיות שחיתות לכאורה בתעשייה האווירית ובנתיבי ישראל.

רוני ריטמן, צילום: צביקה טישלר רוני ריטמן | צילום: צביקה טישלר רוני ריטמן, צילום: צביקה טישלר

ריטמן, איש המקצוע של המפכ"ל, מפקח על החקירות הללו, מאשר את הפעולות המרכזיות בהן, קובע את גבולות הגזרה ומנחה מקצועית את צוותי החקירה הפועלים בשטח. הוא מקבל דיווחים יומיים ממפקדי היחידות, ומעודכן באופן שוטף על ההתפתחויות בתיקי החקירה.

לחקירות כאלה יש היקף עצום: צריך לפענח את ההיררכיה בין המעורבים, להבין את המנגנון, מאיפה מגיע הכסף, אילו פשעים בוצעו. לפעמים מדובר במאה שוטרים שעובדים יחד על ארגון אחד, וחשוב שלכולם תהיה מטרה ברורה.

נעמי צורף

החרב המתהפכת

מקום 95: רוברט מולר (73), החוקר המיוחד להתערבות רוסיה בבחירות בארה"ב

השנה: עבד בשקט ויסודיות שהכניסו את טראמפ לפאניקה 

 

הסיוט הגדול של דונלד טראמפ הוא עורך דין בעשור השמיני לחייו, לוחם מעוטר במלחמת וויטנאם, שהקדיש את רוב הקריירה שלו לשירות הציבורי: רוברט מולר, ראש הבולשת הפדרלית בשנים 2001–2013. מולר מונה במאי האחרון לתובע מיוחד לחקירת הקשרים בין קמפיין טראמפ לרוסיה, או כל נושא שיעלה מן החקירה. למולר יש מנדט רחב, או כפי שטראמפ מכנה זאת: "ציד המכשפות הגדול בתולדות הפוליטיקה האמריקאית, שמובילים אותו כמה אנשים מאוד רעים שנמצאים בניגוד עניינים".

 

רוברט מולר , צילום: גטי אימג רוברט מולר | צילום: גטי אימג'ס רוברט מולר , צילום: גטי אימג

 

 

לא הרבה ידוע על החקירה של מולר: הוא שומר על פרופיל נמוך, לא מקיים מסיבות עיתונאים ולא מוציא הודעות לעיתונות. כן ידוע שתוך שלושה חודשים הצוות שלו כבר מנה 16 עורכי דין מנוסים ו־20 חוקרים. גם חלק מהפעולות שלו מצאו את דרכן לתקשורת (לאו דווקא מכיוונו): פשיטה על ביתו של פול מנפורט, מנהל הקמפיין של טראמפ; כינוס חבר מושבעים גדול; פנייה לבית הלבן לקבלת מסמכים הנוגעים ליועץ לשעבר לביטחון לאומי, מייקל פלין.

טראמפ, מצידו, מגיב באגרסיביות, שלא לומר בבהלה. הוא איים לפטר את מולר אם ירחיב את החקירה, השתעשע ברעיון לפטר את שר המשפטים ג'ף סשנס כדי שמחליפו יפטר את מולר, וגם לא פסל את האפשרות שיעניק חנינה נשיאותית לאנשי הקמפיין שלו — ואולי גם לעצמו.

אין פלא שחקירת קשרי טראמפ־רוסיה תופסת את דמיון הציבור האמריקאי. או לפחות, את דמיון הדמוקרטים, או בעצם את דמיון אנשי התקשורת. זה סיפור מרתק של תובע עיקש מול נשיא חסר גבולות, של קמפיין המשתף פעולה עם מעצמה זרה, של טיוח המגיע מהצמרת. אבל יש הרואים כאן בעיה: ראשית, החקירה מאפשרת לסולדים מטראמפ לפנטז על כך שמולר פשוט ישחרר אותם מנשיאותו של טראמפ, כבמעשה קסם. שנית, ויותר מכך, היא פוטרת את מתנגדי טראמפ מהצורך להתמודד עם הסיבות שגרמו למצביעים האמריקאים להתקומם ולשלוח אותו לבית הלבן.

אורי פסובסקי

 

ההזדמנות הבלתי חוזרת

 

מקום 96: יובל שטייניץ (59), שר האנרגיה

השנה: יכריע בעניין הרפורמה בחברת החשמל

 

באפריל 2015, כשיובל שטייניץ מונה לשר האנרגיה, המשימה העיקרית שלו היתה להשלים את הכנת מתווה הגז. זה לקח כמעט שנה, כלל סיבוב לא מתוכנן בבג"ץ, ואפשר להוציא את הגז מהאדמה סוף סוף. בעקבות המתווה יצא לפועל פיתוח מאגר לווייתן, שבלעדיו כל המאבק שניהל שטייניץ ב־2010 להעלאת המיסוי על השותפות (ועדת ששינסקי) היה לחינם — כי כשאין הפקת גז איש אינו מוכר כלום, וכשאיש אינו מוכר כלום אין מס. מצד שני, שטייניץ הודה בשיחות פנימיות שאינו כליל השלמות, ואולי לו היו העניינים מנוהלים אחרת, לא היו אזרחי המדינה נתקעים עם חשבון חשמל גבוה שנשען על עלות גז גבוהה שאיש לא נגע בה. אבל נוסף על כך, גם שאר פעולות המשרד מתנהלות בעצלתיים: חיבור מפעלים לגז תקוע ומפגר אחרי ההצהרות (הובטח חיבור מאות מפעלים עד סוף העשור, בפועל חוברו עשרות) והמרת צי הרכב הממשלתי לגז תקועה.

 

 

יובל שטייניץ, צילום: מיקי נועם אלון יובל שטייניץ | צילום: מיקי נועם אלון יובל שטייניץ, צילום: מיקי נועם אלון

 

 

לשטייניץ יש הזדמנות של אחת לעשור להשפיע מהותית על חיי הישראלים באמצעות הרפורמה בחברת החשמל. הרפורמה כבר נהפכה לקלישאה עייפה, אבל בנובמבר שטייניץ יידרש להחליט אם ללכת לרפורמה כוללת או להניח לחברת החשמל לגווע לאיטה ולהעביר את מערך הייצור לידיים פרטיות. זהו מהלך היסטורי שיש לבצע בעדינות, מאחר שכישלון ישאיר את האזרחים בלי חשמל ועם חשבונות מנופחים. הצלחה, לעומת זאת, תוריד את יוקר המחיה ותהפוך את המונופול הכי מאיים שהיה פה לזרוע מתווכת בין חשמל זול ובין לקוחות מרוצים.

כדי להגיע לשם, כל שנותר הוא לצאת בשלום מפרשת הצוללות, ששטייניץ מכחיש כל קשר אליה. נוכח חקירתם בפרשה של מקורבו אבריאל בר־יוסף, יועצו הפוליטי רמי טייב, יועץ התקשורת שלו צחי ליבר וראש המטה לשעבר דוד שרן, כדאי ששטייניץ יבחר בסיבוב הבא מקורבים שיכולים להישבע לו שהם לא מעגלים פינות. לכאורה כמובן.

ליאור גוטמן

   

הגיע לשיא כוחו רגע לפני החקירות נגדו

מקום 97: חיים כץ (68), שר העבודה והרווחה ויו"ר מרכז הליכוד

השנה: הצליח להגדיל תקציבים למטרות חברתיות, נחקר בחשד לשחיתות 

 

בעולם מתוקן, סקירת השפעתו של שר העבודה והרווחה היתה מתייחסת לפעולותיו בתפקיד, אלא שבמקרה של חיים כץ צריך להתחיל מהחקירות בעניינו. על פי ההערכות, רשות ניירות ערך עלולה לבקש מהיועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד כץ בחשד שעשה שימוש במידע פנים שסיפק חברו, מוטי בן־ארי, כדי לקנות מניות של חברת אקוויטל לקראת מיזוגה עם נצבא — שתי חברות שבן־ארי שימש כיועצן הפיננסי ושנמצאות בבעלות קובי מימון, עוד חבר של כץ. אם לא די בזה, כץ כבר נחקר על מעורבותו לכאורה בכפייה על עובדי החברה התעשייה האווירית (שם שימש כיו"ר הוועד) להתפקד לליכוד ולתמוך בו, או שייפגעו בעבודתם. המשטרה אף תפסה אצל בנו, גם הוא חבר ועד בחברה, טפסי התפקדות לליכוד והוראות הצבעה בפריימריז.

חיים כץ, צילום: אלכס קולומויסקי חיים כץ | צילום: אלכס קולומויסקי חיים כץ, צילום: אלכס קולומויסקי

כל זה קרה לכץ דווקא בשיא כוחו. אחרי שפרש מכהונת יו"ר ועד תע"א עקב מינויו לשר, כץ התברג כיו"ר מרכז הליכוד, האיש שראש הממשלה נתניהו צריך כדי לקדם מהלכים פנים־מפלגתיים. אולי לכן נעתר נתניהו לכץ, נתן לו את תיק התעסוקה והפך אותו לשר כלכלי משמעותי. גם התקציבים לא איחרו להגיע, וכץ יכול לזקוף לזכותו הישגים כמו הגדלת מספר מעונות היום המסובסדים, הגדלת תקציב ההכשרה המקצועית, החלת תוכנית ייעודית לנוער בסיכון והגדלה משמעותית של מספר העובדים הסוציאליים בלשכות הרווחה.

יש לו גם כישלונות. הכואב ביותר נוגע להרוגים בתאונות העבודה, ובעיקר לריבוי ההרוגים בענף הבניין. כץ הבטיח לנקוט פעולות לצמצום מספר התאונות, כמו הגדלת הקנסות על קבלנים, אך עד כה דבר לא עזר. כץ גם נעדר מהמאבק להעלאת קצבת הנכים: הוא תומך בדרישה, אבל כשר שממונה על הרווחה היה עליו צריך להוביל את הנושא, ולא להשאיר אותו לאילן גילאון ודוד ביטן שיעקפו את הממשלה בעזרת הצעות חוק, או למשה כחלון שהקים ועדה להעלאת הקצבאות.

ועוד משהו: מאז פברואר אין מנכ"ל קבוע לביטוח הלאומי. המועמד של כץ, מאיר שפיגלר, טרם אושר, נוכח בדיקה אם נפל פגם בפעולותיו כמנכ"ל קק"ל. כץ מסרב לוותר על שפיגלר; במקומו מינה את מקורבו רמי גראור לממלא מקום המנכ"ל, למרות שגראור הספיק לכהן רק שלושה חודשים כסמנכ"ל כוח האדם בארגון, ובניגוד לדעת חלק גדול מהנהלת המוסד.

מיקי פלד

הכלכלה שלא הכרתם

 

מקום 98: כלכלני פייסבוק

השנה: הציגו זווית שונה לעניינים הבוערים

עשרות אלפי אנשים במדינת ישראל עוקבים בשנים האחרונות אחרי בלוגים ועמודי פייסבוק שמיוחדים לענייני מדיניות כלכלית, מאקרו ומיקרו, שוק ההון והפנסיה. שלא כמו העיתונות הכלכלית, שלצד העניינים הללו מסקרת גם ענייני חברה, חינוך, משפט, אינטרנט, אישים ועוד כהנה וכהנה, הבלוגים ועמודי הפייסבוק הללו שואפים בדרך כלל לשיח בגבולות מצומצמים מזה, שיח מקצועי, ידעני ומעמיק.

 

אחד הכלכלנים הפעילים והמצליחים ביותר ברשת הפייסבוק הוא פרופ' עומר מואב, בעל מכסת חברים מלאה וכ־12 אלף עוקבים. מואב עוסק בעיקר (אך לא רק) בענייני מאקרו ומיקרו כלכלה, מציג עמדה כלכלית ימנית. הכלכלן הפופולרי ביותר ברשת הוא כנראה אורי כץ, דוקטורנט לכלכלה מאוניברסיטת תל אביב המפעיל את הבלוג המצליח "דעת מיעוט" ואת עמוד הפייסבוק באותו השם, ולו כמעט 20 אלף עוקבים. בלוג מצליח אחר הוא "נער אוצר" שמפעיל ליאור תבורי, לשעבר עובד במשרד האוצר. דעת מיעוט ונער אוצר עוסקים גם הם בעיקר בענייני מאקרו, מיקרו ומדיניות כלכלית. עוד פועלים בתחום "הסולידית", "תועלת שולית", דרור גילון, ואחרים.

השיח הכלכלי בבלוגוספירה וברשת מקפיד על שפה בהירה ומובנת, נגישה מאוד לקהל הרחב העוקב. בחלק גדול מהמקרים הדיון שמתפתח בתגובות עשיר ומעניין לא פחות מהפוסט הראשי. יש סבירות גבוהה שההשפעה של המואבים, הגולניות, הסולידית ודעת מיעוט על העמדות הכלכליות של הציבור הישראלי משתווה לזו של יתר האנשים שתמונתם מתנוססת על דפי המגזין שאתם מחזיקים.

מיקי גרינפלד

 

לא מתבייש להיות צינור כספים

 

מקום 99: אורי אריאל (64), שר החקלאות

השנה: כיכב בדו"ח חמור של מבקר המדינה

להחלטות של שר החקלאות אורי אריאל יש השפעה לא מבוטלת. רק השנה הוא החליט להעלות את מחיר המטרה של החלב ב־15.4 אגורות לליטר. אמנם ההחלטה הזאת נראית לא גדולה במיוחד, אבל פירושה העברה של יותר מ־200 מיליון שקל מהמחלבות לרפתנים. ההערכות הן כי המחלבות לא יספגו את ההתייקרות הזאת אלא יגלגלו אותה לצרכנים.

 

אורי אריאל, צילום: איתמר סיידא אורי אריאל | צילום: איתמר סיידא אורי אריאל, צילום: איתמר סיידא

 

 

אורי אריאל עלה לכותרות השנה בעיקר כאשר הפך ל"כוכב" של דוח חמור במיוחד של מבקר המדינה. הטענה המרכזית באותו דוח היא כי מקורבים לשר אריאל ניתבו כספי ציבור שהיו מיועדים לנגב, לגליל ולפריפריה אל ארגונים (גרעינים תורניים) בערים מבוססות שאינן קשורות כלל לפריפריה אלא מזוהים עם מפלגתו, הבית היהודי. רק כדי לסבר את האוזן: בגין פעילות זו ניתנה לאריאל אחריות ל־110 מיליון שקל. סכום לא מבוטל.

אריאל צרוב בתודעה הציבורית בתור צינור של כספי המדינה לקהל המתנחלים, ונראה כי אין לו בעיה עם הדימוי הזה: מבחינה פוליטית הוא נשען כל כולו על הקהל הזה. בלעדיו הוא עלול להיעלם מהזירה. מבחן האש שלו יגיע כבר בבחירות הבאות, שכן הפיצול בינו ובין יו''ר הבית היהודי נפתלי בנט, שרק הולך ומתחזק בסקרים, הופך לעובדה כמעט מוגמרת.

עם זאת, ועל אף הביקורת הקטלנית שקיבל מכל עבר בנושא דוח המבקר, זכה אריאל לתמיכה בלתי צפויה מכמה חברי כנסת במפלגת העבודה, שסברו כי אריאל "סייע לכל הגרעינים, כולל אלה של השומר הצעיר". כמו כן, בפברואר האחרון התעקש אריאל והגיש תוכנית חומש למגזר הבדואי בישראל, בעלות כוללת של 3 מיליארד שקל. השאלה שנותרה פתוחה היא אם ידאג אריאל שהכספים הללו יגיעו לבדואים, כמו שהוא דואג לבסיס הפוליטי שלו.

אדריאן פילוט

   

המדינה האסלאמית קרסה, הרעיון לא

מקום 100: אבו בכר אל־בגדאדי (46) מנהיג ארגון המדינה האסלאמית

השנה: ספג תבוסות קשות, ייתכן שחוסל 

 

ארגון דאעש ספג סדרת תבוסות השנה: הוא התפרק מרוב נכסיו הטריטוריאליים בעיראק ובסוריה, הפסיד בקרב על העיר החשובה מוסול ואיבד בו לפחות 3,000 לוחמים ומתקשה להגן על בירתו א־רקה, שהכוחות הצרים עליה גדולים פי עשרה מלוחמיו בעיר (ומחומשים הרבה יותר). הוא גם התקשה להשיק פיגועי ראווה גדולים השנה — האחרונים היו בינואר 2017 — וגם כשהצליח בתחום זה היה לכך הד תקשורתי מצומצם, והקהל שהורגל בזוועות לא התעכב על כך.

 

אבו בכר אל-בגדאדי אבו בכר אל-בגדאדי אבו בכר אל-בגדאדי

 

ידיעות על חיסולו של מנהיג "המדינה האסלאמית" אבו־בכר אל־בגדדי הושמעו והוזמו ושוב הושמעו — לאחרונה ביוני, אז לכאורה חוסל בתקיפה אווירית רוסית. אל־בגדדי נותר חידתי כשהיה, אבל סדרת ההפסדים הפשיטה ממנו את הילת המסתורין שהיתה לאוסמה בן־לאדן, הארכי־ג'יהאדיסט שקדם לו. מהטרוריסט המפורסם בעולם, לקס לות'ור של הפונדמנטליזם, הפך אל־בגדדי לחיה נרדפת. סופו, אם טרם הגיע, יגיע בקרוב.

ועם זאת ברור שממשיכי דרכו לא יזנחו את האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית ואת השאיפות להגמוניה אסלאמית גלובלית, כפי שמתבטא בהמשך הפיגועים בערי אירופה. גם אם יסתלק אל־בגדדי מהזירה והמדינה האסלאמית תחדל לפעול כישות מדינית, דאעש לא ייעלם — בוודאי לא מבחינה רעיונית — אלא ישנה את מבנהו הארגוני ואת אורח פעילותו. הנכסים הכלכליים שצבר ארגון הטרור העשיר בהיסטוריה, מאות מיליוני דולרים, מבטיחים שהמימון לפעולות טרור יימשך, ואיתו גם ההסתה והכשרת הלבבות של "הזאבים הבודדים", באינטרנט ובמסגדים. חזרתם של אלפי בוגרי מחנות ההכשרה של דאעש בסוריה, בעיראק, בלוב ובאסיה לארצותיהם מבטיחה כי המורשת הרצחנית של אל־בגדדי תישאר ברחבי העולם עוד שנים רבות אחרי לכתו.

דורון פסקין

 

 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות