אנטישמיות למתחילים: הספר "תיאטרון הילדים" - החיים לפני המלחמה

"חשוב לספר איך נראו החיים לפני המלחמה ולא רק על המלחמה עצמה", אומרת שלומית הרטמייר, שכתבה את הספר "תיאטרון הילדים" המבוסס על ילדותו של אביה ניצול השואה לאון הרטמייר, בפולין שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. "חוקר השואה יהודה באואר כתב שכולם יודעים איך היהודים מתו ומעט מאוד יודעים כיצד הם חיו. היו גם חיים תוססים ועשירים ורציתי לשמר זיכרון של עיירה ואנשים, וכמובן של המשפחה של אבי ושלי".

ההצגה שלפני המלחמה

"תיאטרון הילדים" שרואה אור בימים אלה (הוצאת רימונים), מיועד לילדים ומספר את סיפורם של לאון ואחותו בטקה בני השמונה והשש (בהתאמה), שהקימו במרתף ביתם בבוריסלב שבפולין (כיום אוקראינה) תיאטרון בובות לילדים בעזרת דודם שמשתתף בחוג התיאטרון של בית הקהילה היהודית "הבית היהודי". יחד עם חבריהם לשכונה העלו הילדים הצגה וסמוך להעלאתה נאלצו גם להתמודד עם נערים אנטישמיים שרדפו אחריהם, הכו אותם והכאיבו לכלבם הקטן. זו היתה הצגה חד פעמית. ב־1 בספטמבר 1939 התעוררו הילדים לקול רעש מטוסים שבישר את פרוץ המלחמה.

הרטמייר. "חשוב לספר גם איך יהודים חיו, לא רק איך מתו" | צילום: עמית שעל

"כשהייתי ילדה אבי סיפר לי הרבה סיפורים ואת הסיפור הזה אהבתי מאוד", מספרת הרטמייר. "לפני כמה שנים הסיפור עלה שוב והחלטתי להעלות אותו על הכתב כדי שישמר. הספר אמנם מיועד לילדים בכיתות ב'־ד' אבל חשוב לי שגם מבוגרים יקראו אותו. הוא לא תיעודי אבל הגרעין אמיתי. ערכתי תחקיר היסטורי כדי לדייק בפרטים על הבית היהודי או נבחרת הספורט קדימה, אבל גם הוספתי דברים שהם פרי הדמיון.

אביה של הרטמייר זכה לקרוא את טיוטת הספר אך לא לראותו מודפס. "הוא נפטר בגיל 88, בשבוע שמצאתי הוצאה לאור", מספרת הרטמייר. "כשסיפרתי לו הוא התלהב ואפילו לקח חלק בכתיבת אחרית הדבר".

הרטמייר ואביה לאון. קרא את טיוטת הספר לפני מותו | צילום: מהאלבום הפרטי

הרטמייר הופרד ממשפחתו בזמן המלחמה ונשלח עם דודו רפאל לאושוויץ. הוא שרד במחנה אבל אמו, אחותו בטקה ובני הדודים לא שרדו. הדוד רפאל ניצל ונסע לחיות בברוקלין. לאחר זמן מה נודע לו שאביו ניצל. החיים אחרי המלחמה כבר לא היו אותו הדבר והוא לא זכה לראות שוב את החברים מבית הספר והשכונה. הוא עלה עם אביו לישראל ב־1951 והתגורר בחולון. במקצועו היה טכנאי רדיו ועבד בתפקידים שונים בחיל האוויר.

סיפור אופטימי

המלחמה עצמה מופיעה רק באחרית הדבר ואינה מהווה חלק מהעלילה, אם כי הרטמייר שתלה רמזים מטרימים גם בה. "לא רציתי לכתוב על המלחמה וגם אין לי הרבה פרטים כי אבא שלי לא סיפר על המלחמה, זו היתה קופסה שחורה בבית ואני יודעת רק באופן כללי, לכן בחרתי בצורה הזו ורציתי ספר אופטימי ומרגש שמביא נקודת מבט אחרת".

הוא ביקש לדייק או לשנות דברים?

"באחד הפרקים בספר כתבתי על השיעור של אדון פיקוצ'קי שהתרחש בכיתה. המורה שאל שאלה והתלמידים לא ידעו את התשובה. במקור כתבתי שהמורה שאל את אבא שלי את השאלה ואבי לא ידע לענות. אבא קרא את הטיוטה והעיר שהיה תלמיד טוב ואין סיכוי שלא היה יודע לענות על שאלה כל כך פשוטה וביקש לתקן. כיבדתי את בקשתו ותיקנתי את הניסוח. המורה הפנה את השאלה לחברו מוטל'ה שהתבלבל ולא ידע לענות".

זהו ספר הביכורים של הרטמייר העובדת בספריה העירונית בחולון. היא למדה ספרות, בלשנות והוראת שפות באוניברסיטת תל אביב ועריכת לשון באוניברסיטת בר אילן. בעבר פרסמה רשימות ביקורת על ספרים ב"יקום תרבות" ושיריה הופיעו באנתולוגיה "שירה על שירה", "הליקון" ו"הפנקס". בימים אלה היא כבר חושבת על הפרויקט הבא שלה, והפעם ספר למבוגרים.