באירלנד הדשא, לא רק של השכן, באמת ירוק יותר

אירלנד ידועה כמדינה שמתפרנסת מתיירות - נופים ירוקי עד, אגמים ומצוקים שמשתפלים לאוקיינוס האטלנטי – ומחקלאות, וכל זאת לפני שהחלה לפתות חברות הייטק גדולות להשתקע בה וליהנות מהטבות מס.

טיול באירלנד בדרך כלל מתחיל בבירה דבלין. עיר גדולה שבתקופה האחרונה זוכה לפיתוח בולט לעין תרתי משמע – בחלקים גדולים שלה בולטים מגדלי הייטק והמון מנופים שמלמדים על כך שהבנייה בעיצומה.

את דבלין חוצה הנהר ליפי (Liffey), ובמרכז העתיק שלה יש מבנים מרשימים וגם הרבה סמטאות צבעוניות. אפשר לומר שהיא מין לונדון קטנה. למרות שהאירים, שממש לא אוהבים את הבריטים בלשון המעטה, לא היו רוצים לשמוע את ההגדרה הזו.

הרחוב הראשי של דבלין, אוק'ונול (O'connell, שנקרא ע"ש מדינאי אירי גדול במאה ה-19), רחב ידיים ומשני צידיו חנויות ענק של כל הרשתות הבינלאומיות, אבל גם הרבה פאבים שכמובן נמצאים בכל העיר, עיירה או כפר, גם הקטן ביותר.

במרכזו של הרחוב ניצב מאז 2003 פסל ה"מחט" (Spire), קונוס מתכת כסוף בגובה של 120 מטר ובקצהו נקודת אור שבלילה נראית מכל מקום בעיר. המחט הוצבה במקום "עמוד נלסון" שעמד במקום כ-160 שנה ופוצץ בידי קבוצה של אנשי הצבא האירי הרפובליקני שמחו על כך שאחרי הקמת אירלנד החופשית ב-1922 נותרה אנדרטה לאדמירל בריטי במרכז עיר הבירה שלהם.

לא רחוק משם ניצב פסל בדמותו של הסופר האירי המפורסם ג'יימס ג'ויס, שנמצא ברשימת הסופרים החשובים ביותר של המאה העשרים. עלילת ספרו "יוליסס", יצירתו המפורסמת ביותר של הסופר האירי ג'ימס ג'ויס, מתרחשת ביום אחד בדבלין. בעיר ישנו מרכז לזכרו.

מאוסקר ויילד להנצחת הרעב 

3 פסלים בדבלין אסור להחמיץ: זה של מולי מֶלון (Molly Malone) שהועתק זמנית מרחוב גרפטון שליד מכללת טריניטי כמה עשרות מטרים לרחוב Suffolk מחוץ לכנסיית  סנט אנדריו בשל עבודות תשתית. איזו אירוניה! הפסל הוא של אישה שחמוקיה יותר ממציצים משמלתה ואשר מובילה עגלה ובה צדפות למכירה. בלילות עבדה כזונה. תושבי דבלין קוראים לפסל "הזנזונת עם העגלה".

 

פסל שני הוא של הסופר והמשורר האירי הנודע אוסקר ויילד שניצב בפארק שבכיכר מריון בדבלין, מול בית ילדותו. ויילד נראה בו יושב-שוכב על סלע גדול. מכנסיו עשויים גרניט כחול, הנעליים מאבן הודית שחורה, השרוכים מברונזה. הג'קט עשוי אבן ירוקה עם חפתים וצווארון מאבן בצבע אדום-בורדו, הוא עונב את עניבת טריניטי קולג', והוא מחייך חיוך ממזרי.

ופסל שלישי הוא "אנדרטת הרעב" (Famine Memorial) שנמצאת על הגדה הצפונית של נהר ליפי. נראית בה קבוצת דמויות הצועדת על הרציף אל ספינות המהגרים. היא הוקמה לזכר שנות הרעב הגדול במאה ה-19 שנגרם עקב מחלה שפגעה בתפוחי האדמה, עיקר המזון של האירים, והשפיע משמעותית על האומה האירית. אוכלוסיית אירלנד הצטמצמה בכ-3 מיליון בני אדם, בשל מוות והן בשל הגירה לארה"ב.

המלצה נוספת לביקור היא מוזיאון ההגירה האירי (Epic - The Irish Emigration Museum) הוא מוזיאון אינטראקטיבי לא הרחק מגשר או'קונל (O’Connell Bridge), ועוסק בהיסטוריה של הפזורה האירית וההגירה למדינות אחרות. התצוגה מספרת את הסיפור הדרמטי של האנשים שעזבו את אירלנד וכיצד הם השפיעו ועיצבו את העולם.

מחוץ לדבלין - הרבה ירוק, כבשים פרות ומים

 

הירוק, המים, הכבשים והפרות מקדמים כל מי שיוצא מעריה של אירלנד ומשייט בכבישים הצרים של האי. ולא פחות מזה - תושבי האי שהם חמים ומכניסי אורחים עם המון רצון לעזור, למרות שלא באשמתם קצת קשה להבין את האנגלית שלהם.

 

מלבד דבלין יש עוד כמה ערים "גדולות" באירלנד, ביניהן גולוויי, קורק ולימריק. אבל עיקר ההנאה בטיול באירלנד הוא הנסיעה בדרכים הצדדיות בין החוות החקלאיות, הכפרים והעיירות הקטנות.

לאירלנד גם כמה שמורות טבע – פארקים לאומיים. וכשאומרים שמורות טבע אז מתכוונים באמת לחלקי ארץ נרחבים שיד אדם לא פגעה בהם. למשל Wicklow Mountains National Park מדרום לדבלין במזרח אירלנד. הוא הגדול מבין ששת הפארקים הלאומיים של אירלנד והוא משתרע על חלק גדול מהרי ויקלו. הוא כולל גם שני אגמים Glendelogh)) וגם יערות. המטרה העיקרית של הפארק היא שימור המגוון הביולוגי והנוף. פרט מעניין הוא שאין קליטת אינטרנט בפארקים אלה. 

או Killarney National Park, שמורת טבע שנמצאת בדרום מערב ל עיר קילארני. השמורה משלבת הרים, אגמים, יערות ומפלים. וגם מסלולי הליכה.

מערבה של אירלנד הנושק לאוקיינוס האטלנטי הוא חבל ארץ יפהפה. בשני מוקדים ביקרנו - צוקי מוהר (Cliffs of Moher) הידועים כאחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר באי האירי.

צוקי מוהר ממוקמים באזור הבארן שבמחוז קלייר, במערב אירלנד. הם נישאים לגובה 120 מטרים ומעלה מעל האוקיינוס האטלנטי ,ומגיעים בשיאם לגובה מקסימלי של 214 מטרים. הם נמתחים לאורך שמונה קילומטרים לאורך החוף.

בערך באמצע רכס הצוקים, ממוקם מרכז המבקרים של האתר, אליו מגיעים תיירים רבים; בשנת 2008 ביקרו בו כ-800 אלף תיירים. במרכז, על הצוק הגבוה ביותר ברכס, נבנה ב-1835 מגדל תצפית בשם מגדל או'בריאן. המגדל נבנה על ידי סר קורנליוס או'בריאן עבור התיירים הויקטוריאנים הרבים שפקדו את המקום בתקופה זו. מגג המגדל ניתן לראות ביום בהיר את נופי איי אראן, מפרץ גאלווי והרי אזור קונמארה.

אזור הצוקים מהווה בית גידול ליותר מ- 20 זנים שונים של ציפורים ובאוקיינוס שלמרגלותיו חיים גם דולפינים וכלבי ים. ב-2007 נפתחה במרכז המבקרים, בתוככי אחת הגבעות, תערוכה גדולה העוסקת בבעלי החיים, בצמחייה ובגאולוגיה של הצוקים. בצוקי מוהר צולמו, בין השאר, מספר סרטי קולנוע ידועים, בהם הנסיכה הקסומה (1987) והארי פוטר והנסיך חצוי-הדם (2009).

עוד אזור שכדאי מאד לבקר בו הוא חצי האי Dingle, שהוא חצי האי הקטן והצפוני ביותר מבין שני האיים המרכיבים את מחוז קרי שבמערב אירלנד (יותר יפה, לטעמנו, מטבעת קרי המפורסמת). יש בו יש צוקים יפים שיורדים לאוקיינוס האטלנטי וגם חופי רחצה נהדרים. באזור צולם הסרט מלחמת הכוכבים 8 – שנקרא באנגלית Star Wars: Episode VIII – The Last Jedi ולצורך זה נבנה במקום מקדש בסגנון אבירי Jedi.

קיר השלום בבלפסט רק החמיר את האיבה

אי אפשר לבקר באי האירי ולפסוח על בלפסט, בירת צפון אירלנד ששייכת לבריטניה. מדבלין ניתן להגיע לבלפסט באוטובוס שיוצא כל שעה והנסיעה לוקחת כשעתיים. אין כמובן גבול בין אירלנד לצפון אירלנד אבל בשלב מסוים ניתן לראות דגלים בריטים ואז יודעים שעברנו את הגבול.

בלפסט כיום היא עיר תוססת, מטופחת ובתהליך של בנייה מואצת. להלכה ימי הטרור מאחוריה, אבל מתברר כי למעשה פעולות הטרור נמשכות מדי פעם.

כשיוצאים ממרכז העיר מגיעים לשכונות במערב העיר שם ישנה עדיין הפרדה בין קתולים ופרוטסטנטים. ברחוב Shankill מרוכזת הקהילה הפרוטסטנטית הפרו בריטית ואילו רחוב Falls הוא מבצרם של הקתולים. בין השכונות הוקם "קיר השלום" שמפריד ביניהן. זאת למרות שבאפריל 1998 נחתם "הסכם בלפסט" הידוע גם בשם "הסכם יום שישי הטוב" שנועד להסדיר את עתידה של צפון אירלנד על פי רצון אזרחיה ובאופן דמוקרטי. על ההסכם, שסיים את הסכסוך בצפון אירלנד, חתמו נציגים ממשלת בריטניה וממשלת אירלנד. מדובר בלוחות מתכת וגדרות שמתנשאים עד לגובה של 8 מטרים. יש גם שערים שנסגרים בשעות הלילה.

הקיר מצופה כיום בגרפיטי של שני המחנות. בצד הקתולי מונצחים גיבורי המחתרת מבחינתם ובצד הפרוטסטנטי מופגנת החיבה לבריטניה.

במהלך הסיור שלנו באזור נפגשנו במקרה בצעיר בן 30, אלכס שמו, שהתנדב לסייר אתנו בשכונה הקתולית. זה היה מסע מרתק משום שהוא בן של פעיל במחתרת האירית שישב עד כה 17 שנה בכלא ובקרוב יישפט על מעשה טרור נוסף וצפוי לעד 30 שנות מאסר נוספות. אלכס חי את הנושא, עוין את הבריטים ומדגיש כי רדיפתה של בריטניה רק את הקתולים באירלנד היא הסיבה לעוינות בינם לבין הפרוטסטנטים. במהלך הסיור שערך לנו הגענו לאנדרטה שבה מונצחים כל הגיבורים של המחתרת. את חלקם הכיר או שמע עליהם מאביו. לדבריו דווקא אחרי הקמת "קיר השלום" בעקבות הסכם השלום, גדלה העוינות ופעולות הטרור.

אזור מפורסם אחר בבלפסט הוא "מספנות הארלנד וולף" שם נבנתה אוניית הפאר טיטניק. ב-2012, כשמלאו מאה שנה לטביעת הספינה, נפתח במקום מוזיאון הטיטניק  

במוזיאון תצוגה של הפריטים והשרידים מן האסון שנאספו בעיר מאז הטביעה. בין הפריטים יש צלחות וסכו"ם ששימשו באוניה, מכתבים ותפריטים מחדר האוכל. חלק גדול מן הפריטים הועלו מאזור הטביעה לאחר ששרידי הטיטאניק התגלו על קרקע האוקיינוס ב-1985. כמו כן יש שיחזור של תאי נוסעים. כרטיס כניסה בשעה 5, שעה לפי הסגירה, עולה מחצית מכרטיס רגיל אבל מניסיון, שעה לא מספיקה.

כבשים, כבשים וגם פרות

הנסיעה בין הכפרים והעיירות הקטנות היא בדרך כלל בכבישים צרים ששתי מכוניות בקושי עוברות בהם, בפרט למי שנהיגה בצד שמאל זרה לו. עם זאת, תשתית הכבישים ולו גם הקטנים שביניהם, טובה מאד. גם התעריף בכבישי האגרה נמוך - 1.9 יורו בלבד. אגב, מתרגלים מייד לנהיגה בצד שמאל כך שמי שחושש מכך, יכול להירגע. האזורים החקלאיים משובצים בבתי חווה והמון שטחי מרעה לכבשים ולפרות.

התענוגות בטיול שכזה הוא הלינה ב-B&B (חדרים להשכרה בבתים של תושבים כולל ארוחת בוקר אירית דשנה). באחד מהם ליד העיר kilkenny, קיבלה אותו בעלת הבית במאור פנים. יש לה 4 חדרים בקומה השנייה, מבהיקים מניקיון. בחדר היה כמובן קומקום, שקיות תה וחלב. בבוקר למחרת הוגשה האורחה בידי הבעל והבן בעוד האם עמלה במטבח, והכל באדיבות, עם חיוך וטוב לב. יודעים איך לארח. בעל הבית הוא משורר ויצירותיו תלויות ממסוגרות בחדרים.

B&B אחר היה מחוץ לעיירה הקטנה Clifden הבית שוכן ממש מעל לשון ים. בעלת הבית היא צרפתיה שעד לפני 7 שנים גרה בחבל ברטן בצפון מערב צרפת והיתה בעלת עסק של קייטרינג. לפני 7 שנים ביקרה במקום והתאהבה. הם עזבו את צרפת ומאז הםמנהלים את חדרי ההארחה שהם בתפוסה מלאה כמעט כל השנה. אצלה יכולנו לבחור ארוחת בוקר שכוללה סלמון מעושן אורגני, שאותו מגדלים בחוות באוקינוס.