צילום: אוראל כהן
אמנות השכנוע: גיל ברנדס לא מסתפק בעריכת דין
השותף במשרד עורכי הדין נשיץ ברנדס אמיר לא מסתפק בעבודתו הרשמית, וכבר 30 שנה מנתב את מאמציו לתשוקתו האמיתית: אמנות. מלבד אוסף פרטי וחברות בוועדות מוזיאונים, בתפקידו החדש כיו"ר אגודת ידידי מוזיאון ישראל הוא אמון על גיוס כספים ומנסה לשכנע תורמים להשקיע בלי לדרוש קיר הנצחה
"אחד מתפקידיו החשובים ביותר של מוזיאון הוא תיעוד של תרבות מקומית בזמן אמת, כי היא צוברת משמעות היסטורית", אומר עו"ד גיל ברנדס, שמונה לאחרונה ליו"ר אגודת ידידי מוזיאון ישראל בירושלים.
ברנדס (53), שותף במשרד עורכי הדין נשיץ ברנדס אמיר, עוסק בתחום 25 שנה, בעיקר בליווי משפטי של חברות הייטק. אבל בחייו של עורך הדין תופס מקום עולם מקביל שונה לגמרי: הוא פעיל בשדה האמנות המקומית כמעט 30 שנה, בעל אוסף פרטי של אמנות עכשווית, משמש כחבר בוועדות מוזיאונים ושותף־מייסד של קרן Art Partners, שבימים אלה מסיימת את פעילותה. כמו כן הוא חבר דירקטוריון בעמותות פילנתרופיות שונות, בהן התוכנית החברתית של עמותת בוגרי 8200.
"עריכת דין היא מקצוע שאני אוהב, אבל היא לא בהכרח נוגעת בדברים שאני אוהב. בכל הקריירה אתה רוצה לפעמים גם משהו בשביל עצמך", אומר ברנדס. על החשיפה הראשונה שלו לעולם האמנות הוא מספר: "לכל אחד יש מפגש אקראי שלוקח אותו לטיול רב־שנתי. המפגש הראשון שלי עם אמנות היה כשהלכתי עם חבר לבקר בסטודיו של האמן יהודה פורבוכראי. מאז אני אוסף הרבה שנים. אבל יש באיסוף אמנות גם מוזרות. לפעמים זה הרבה יותר ממה שהקיר צריך והרבה יותר ממה שאני יכול להכיל".
אספנים פרטיים נוהגים לפתח יחסים עם אמנים. איך נמנעים מניגוד אינטרסים כשיושבים בוועדות רכישה של מוסד ציבורי כמו מוזיאון?
"ההצעות לרכישה מגיעות רק מהצוות המקצועי של אוצרי המוזיאון. הן מגיעות עם מידע על האמן, מקום העבודה בתוך שלל העשייה שלו וחשיבותה בתוך האוסף הנוכחי של המוזיאון. אני לא זוכר שאי פעם אחד מחברי הוועדה נעמד על הרגליים ואמר: על מה אתם מדברים, זה לא מספיק טוב.
"עם זאת, הדעה האישית אינה מנוטרלת. אם אני מכיר את ציבי גבע או מיכל נאמן, אז אולי בנקודת המוצא אני בעדם, אבל כנראה שיש לזה גם הרבה הצדקה. אי אפשר להימנע במאה אחוז מניגוד אינטרסים, אבל ברבות השנים ניסיתי להוריד קצת פעילות בנושא של רכישה אישית. אין הרבה דברים שמגיעים בפני הוועדה שאני לא מכיר. יש הרבה אמנות חדשה וצעירה שאני מרגיש שאני מתמצא בה פחות, אבל כשמשהו לא איכותי מספיק — גם אם אני לא אתנגד, יש מי שיעשה את העבודה".
מהו תפקידה של אגודת הידידים?
"זו אגודה ותיקה שתפקידה הוא לסייע למוזיאון להגשים את פרוגרמת העשייה שלו, ובלב הדברים נמצאות התערוכות. אני לא רוצה שזה יישמע רע, אבל ישראל היא מדינה צעירה ואנשים אוהבים לתת במקום שקל להם יותר גם לקבל. יש מספיק אנשים שתורמים למוסדות אקדמיים כדי שהילדים שלהם יתקבלו ללימודים שם או כאלה שתורמים לבתי חולים כדי שתהיה להם אפשרות לקבל בהם טיפול אם רק ירימו טלפון. במוזיאון אין דבר כזה. למנהלת אגודת הידידים של המוזיאון לאה רוטשטיין יש יכולת להסביר לתומכים פוטנציאליים איך התרומה יכולה לעבוד לטובתם גם כאן. זה כישרון שהוא לא טריוויאלי".
ומה תפקידך כיו"ר האגודה?
"תפקידי הוא לחזק את המהלכים האלה. אם יש תערוכת אופנה משמעותית בקרוב, אני אשב עם רוטשטיין ויחד נראה מי הם הגורמים שדבר כזה יכול לעניין אותם — פילנתרופים פרטיים, בנקים או בעלי עסקים בתחום האופנה. מה שמוזיאון היה רוצה מאגודת הידידים שלו הוא מה שנקרא בעגה שלנו כסף חופשי — לא תורם שמתנה את התרומה באולם על שמו או בתערוכה מסוימת".
אחד המפעלים החשובים של האגודה הוא קבוצת הרכישה כאן עכשיו, שהוקמה על ידיה לפני שמונה שנים ועניינה באמנות עכשווית ישראלית. במשך שנות הפעילות שלה רכשה הקבוצה 120 עבודות של 71 אמנים בסכום כולל של יותר מ־5.5 מיליון שקל. הפעילות שלה חשובה בעיקר על רקע מצב שוק האמנות בארץ, שבו המגמה בקרב אספנים פרטיים גדולים היא דווקא מכירה של עבודות ישראליות ורכישה של עבודות בשוק הבינלאומי. בשנה האחרונה היה זה יגאל אהובי שעלה לכותרות בעקבות מכירת עבודות מהאוסף המקומי שלו לצד מכירות אוסף עמי וגבי בראון ואוסף שפילמן.
"הפעילות של הקבוצה הזאת היא אקסטרה חשובה, כי הכסף שזורם באמנות הישראלית הוא לא אינסופי. לאמנים שעבודותיהם נרכשות זו מקפצה. הרכישה מתעדת את הנעשה בזמן אמת וגם עוזרת לאמן להתפתח. לאספנים פרטיים קשה, כי המחירים בשוק האמנות בארץ כל כך גבוהים, וזה מגביל את היכולת שלהם להתחדש. אם אתה רוצה להשקיע באמנות בכל שנה כמה מאות אלפי שקלים, אתה צריך להיות עשיר מופלג. לכן אם אדם פרטי רוצה להגן על הכסף שלו, הוא ישקיע באמנות מבוססת בחו"ל. כך הוא יכול להיות שקט למקרה שיום אחד הוא יתעורר בבוקר ויזדקק לכסף הזה".
"ההצעות לרכישה מגיעות רק מהצוות המקצועי של אוצרי המוזיאון. הן מגיעות עם מידע על האמן, מקום העבודה בתוך שלל העשייה שלו וחשיבותה בתוך האוסף הנוכחי של המוזיאון. אני לא זוכר שאי פעם אחד מחברי הוועדה נעמד על הרגליים ואמר: על מה אתם מדברים, זה לא מספיק טוב.
3 תגובות לכתיבת תגובה