אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מה אנחנו צריכים ללמוד מפרישתו מהכנסת של מנואל טרכטנברג צילום: עמית שעל

דעה

מה אנחנו צריכים ללמוד מפרישתו מהכנסת של מנואל טרכטנברג

מתברר שאם אדם רוצה "לעסוק בסוגיות כלכליות-חברתיות" הוא חייב לעשות זאת מחוץ לכנסת. הפרלמנט הישראלי הוא בטח לא המקום לנהל בו דיון מעמיק

30.09.2017, 22:30 | עמרי מילמן

יותר משהפרישה של פרופ' מנואל טרכטנברג מהכנסת היא מכה למפלגת העבודה, היא תזכורת לכולנו מה הרמה האמיתית של עבודת הכנסת. אולי בעצם טרכטנברג הבין באיחור של שנתיים את מה שידוע כבר לכולם - הכנסת היא לא מקום לנהל בו דיון מעמיק.

למרות שאמורים להתקיים בה הדיונים הפומביים בנוגע לסוגיות הציבוריות החשובות ביותר במדינה, בפועל היא בעיקר פלטפורמה לחברי הכנסת לזכות באהדת הקהל בדרך פופוליסטית. מעין פייסבוק עם ארשת של ממלכתיות (רק עם פחות תפוצה, אם להודות על האמת). פרישתו של אחד מאנשי האקדמיה היחידים במשכן מבהירה לנו שאם אדם רוצה "לעסוק בסוגיות כלכליות-חברתיות", כפי שטרכטנברג מתכנן לעשות לדבריו, אין מנוס אלא שייעשה זאת מבחוץ, למרות שזו אמורה להיות ליבת העשייה של כנסת ישראל.

ח"כ מנואל טרכטנברג, צילום: עמית שעל ח"כ מנואל טרכטנברג | צילום: עמית שעל ח"כ מנואל טרכטנברג, צילום: עמית שעל

להבדיל ממרבית חברי הכנסת, התנהלותו של טרכטנברג בשנים האחרונות לא נועדה לזכות בזמן מסך נוסף דרך פרובוקציה יומית או ביקורת חריפה על הנעשה או על הלא-נעשה בממשלה. טרכטנברג נהג בדרך כלל לקדם דיון מקצועי עם הממשלה, ואפילו להביא פשרות מול גורמים חיצוניים כמו הלשכות המקצועיות (רואי החשבון או עורכי הדין), במקום לנסות לסכל מהלכים כאופוזיציונר. במציאות שבה העמדה הכלכלית של כלל המפלגות נזילה וגמישה בהתאם למצב הרוח הפופולארי, האג'נדה (שמאל, ימין, קואליציה, אופוזיציה) פחות חשובה. מה שחשוב יותר, ומה שאנחנו צריכים לצפות מנציגי הציבור שלנו, הוא שהם יידרשו לקבל את ההסבר המעמיק והנימוקים להחלטות שלא תמיד מתקבלות משיקולים ענייניים.

חברי כנסת אינם צריכים להיות אנשי מקצוע בעצמם, אלא לקדם את האינטרס הציבורי דרך היעזרות באנשי המקצוע. עליהם להיות אנשי שכל והיגיון עם יכולת קבלת החלטות על סמך תשתית מקצועית ראויה. אם במקרה הם גם מתמחים בתחום מהותי כל כך בזירה הציבורית כמו כלכלה, זה בוודאי לא מזיק, אבל אין זה מופרך שנצפה ש-120 נבחרים מקרב אזרחי מדינת ישראל יהיו מסוגלים להתמודד עם הצורך בהעמקה בסוגיות הציבוריות הבוערות. פרישתו של טרכטנברג היא גושפנקה נוספת לכך שזה כבר לא מתקיים.

ותיקים בשירות הציבורי תולים את האשמה דווקא בשקיפות שגדלה עם השנים, וטוענים שמצלמות התקשורת המלוות בשידור חי את הדיונים בוועדות גורמות לחברי הכנסת להתרכז ב"כותרת" שיוכלו לקבל במקום במהות. אלה חושבים שלפני שכל ההתנהלות הייתה "אונליין" ולפני שההודעות לעיתונות היו יוצאות עוד בטרם הסתיים הדיון, יכלו נבחרי הציבור באמת לבחון לעומק את הסוגיות שעל הפרק ולהתייחס אליהן ברצינות, גם אם המסקנות לא היו בהכרח כאלו שיזכו אותם במחיאות כפיים. אי אפשר להאשים את המצלמות. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, והאשמות בדרדור רמת הדיון בכנסת הן לא המצלמות אלא מי שרודפים אחריהן. אנחנו הבוחרים צריכים להיות חכמים יותר כשאנחנו בוחרים את מי להכניס למשכן.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

6.
ומה אנחנו למדים ממי שמחליף אותו והיחס של התקשורת לפרשה?
המחליף של טרכטנברג במהלך עבודתו בהסתדרות היה מעורב בפרשת התארים הפיקטיביים והיה חשוד בעבירות של מירמה והפרת אמונים. הוא התפטר מההסתדרות מבלי שהוגשה נגדו תלונה במשטרה. תשוו את יחסה של התקשורת למיקרה הזה מול מה שקורה כשיש חשדות כנגד אנשי ימין!
אפי  |  01.10.17
לכל התגובות