צילום: IVELIZ CANOVAS
מגיעה לישראל: להקת המחול של ליזט אלפונסו מקובה
אלפונסו, מחלוצות המחול המודרני בקובה, מספרת על אתגרי היצירה במדינה קומוניסטית ועל האופן שבו הריקוד יכול לשנות חיים
בלב סמטאות העוני של הוואנה, בין בתים מטים לנפול, ניצב הבניין של להקת המחול של ליזט אלפונסו, מחלוצות המחול המודרני בקובה. "להקים מוסד כזה באמצע הוואנה זה חלום", אומרת אלפונסו, ומתכוונת לא רק לבית שבו פועלת הלהקה, אלא גם לאקדמיה לריקוד שאליה מגיעים מדי יום מאות ילדים ובני נוער.
"כשהקמתי את הלהקה ב־1991 אנשים אמרו שאני משוגעת, שלא אצליח לשרוד. עד היום אומרים שאני משוגעת", היא צוחקת. "צריך להבין שבקובה לא יוצרים ככה פתאום להקה חדשה, ישנו הבלט הלאומי ועוד להקות ששייכות לממשלה. הדרך לא היתה קלה, אבל מה שלא הולך ישיר הולך עם קצת עקיפות מהצד, זו האסטרטגיה שלי בחיים".
בשנים הראשונות הלהקה פעלה ללא כל סיוע ממשלתי, ובנתה לה שם. בסוף גם פידל קסטרו הגיע לאחת הגאלות, ולאחר מכן משרד התרבות הציע לתמוך בהם. "למזלנו נשמרה לנו העצמאות האמנותית", מספר חואן קרלוס, מנהל הלהקה ובן זוגה של אלפונסו.
"התמיכה מתבטאת כרגע בכך שהממשלה משלמת את המשכורות ונתנה לנו את הבניין לשימוש בלתי מוגבל, וכל שנותר לנו הוא להשיג את הכסף להפקות. אז יש כמובן הכנסות ממופעים ואנחנו גם מוצאים משקיעים, מפיקים וספונסרים. יש לנו גם תורמים, אבל התרומות כרוכות בלא מעט קשיים, כי בגלל האמברגו האמריקאי אי אפשר לשלוח דולרים לקובה".
פיוז'ן בכל צעד
לא בכדי הלהקה מקבלת תרומות מזרים: היא מצליחה ברחבי העולם, ועכשיו גם מגיעה לראשונה לישראל. מ־1 בנובמבר, ולמשך שבוע, המופע "Fuerza y compaz+" ("דיוק ועוצמה") יעלה בתל אביב, באשדוד, בירושלים ובחיפה.
כמו בכל המופעים של אלפונסו, גם כאן יש שילוב סגנונות שמחבר את התרבות הקובנית העכשווית לבלט ניאו־קלאסי ומודרני, למחול אפרו־קובני, לרומבה, לצ'ה צ'ה ולפלמנקו, ולתמהיל הזה אחראים 18 רקדניות, זמר ולהקה ועשרות תלבושות ססגוניות.
"הסגנון שלנו ייחודי בכך שאנחנו משלבים בכל צעד כמה סגנונות, ואפשר לראות במקביל זרועות מונפות בתנוחת בלט קלאסית בעוד הירכיים זזות במקצב אפרו־קובני", מספרת אלפונסו, שהבחירה שלה רק ברקדניות אינה מקרית. "זה הכוח של הנשים ומה שאנחנו רוצות לומר לעולם: בדרך כלל שמים אותנו בשורה השנייה, למה? אנחנו יכולות ורוצות להיות גם בשורה הראשונה".
עם אמירות נוקבות יותר היא כבר נזהרת, וגם יודעת שהיא בת מזל על האפשרות להסתובב בעולם ועוד בתמיכת הממשל. "הסיורים בעולם הם כמו אוניברסיטה לחיים, ואנחנו כל הזמן לומדים בה. וכשמטיילים גם לומדים להעריך את מה שיש בבית. ברור שיש בקובה דברים רעים שצריך לשנות, ואנחנו בני מזל שאנחנו יכולים לראות אותם בעיניים פקוחות".
להציל ילדים מהרחוב
את השינוי העיקרי היא מחוללת באמצעות האקדמיה. אחד הילדים שלומד בה אמר במהלך ביקורי שם: "זו בריחה מהעתיד הצפוי לי, זה הציל אותי מהרחובות". "פגשתי מישהי שרקדה אצלנו כנערה והיום היא מנהלת את המעבדה בבית החולים הגדול בהוואנה", מספרת אלפונסו. "אנחנו מנסים יחד להכין אותם לחיים, ללמוד משהו לחיים, לא רק לרקוד".
גם היא עצמה נאבקה כדי לרקוד. "ניגשתי לבית הספר של הנשיונל בלט כדי להיבחן, אבל אמרו שאין לי היכולות הפיזיות. בזכות חברה של אמי פגשתי את אליסיה אלונסו (בעבר הפרימה בלרינה של קובה) שסייעה לי לשפר את הנתונים הפיזיים שלי. כשחזרתי לבית הספר של הנשיונל, כבר קיבלו אותי.
"אחרי חמש שנים היו ניפויים ולא עברתי את המבחן, אבל אצלי אין דבר כזה לא. המשכתי לבד: יצרתי כוריאוגרפיות והתחלתי ללמוד עוד סגנונות, וזה פתח לי את הראש והלב לעולם המודרני והניאו־קלאסי, למדתי תיאטרון ואמנויות באוניברסיטה, עבדתי בלהקה של אלונסו והקמתי להקה משלי".
כיום היא כבר מודל לרקדניות צעירות עם שלל פרסים, הופעה בטקס פרסי הגראמי הלטיני בארה"ב והשתתפות כשופטת בריאליטי ריקודים בטלוויזיה הקובנית. אבל את החשיפה הגדולה ביותר מספק לה האינטרנט; בקובה הוא עדיין קצת מוגבל, אבל ההשתתפות של הלהקה בקליפ ל"Bailando" של אנריקה איגלסיאס, שזכה ליותר מ־2.5 מיליארד צפיות ביוטיוב ושחלקו צולם ברחבה של אותו בניין בלב שכונת העוני, הוכיחה שכישרון יכול לפרוץ כל אמברגו.
4 תגובות לכתיבת תגובה